בית המשפט העליון דחה הבוקר (חמישי) את ערעורו של עמירם בן אוליאל על הרשעתו ברצח שלושת בני משפחת דוואבשה בכפר דומא שבשומרון. את פסק הדין כתב השופט יוסף אלרון בהסכמת חבריו להרכב, השופטים יצחק עמית ושאול שוחט. שופטי העליון קבעו כי לא ניתן לפסול את ההודאה שנתן עמירם בן אוליאל לאחר שהסתיים השימוש ב"אמצעים מיוחדים", לא על פי פקודת הראיות ולא על פי דוקטרינת הפסילה הפסיקתית ("הלכת יששכרוב").
כזכור, בן אוליאל נעצר על ידי השב"כ במסגרת חקירת הפרשה, ובחקירתו הופעלו "אמצעים מיוחדים". במהלך החקירות הוא הודה בביצוע הרצח, ולא חזר בו מההודאה גם לאחר שהופסק השימוש באמצעים אלו. עם זאת, כאשר הגיע התיק לבית המשפט כפר בן אוליאל באישומים נגדו. סנגוריו טענו כי יש לפסול את כל ההודאות שנתן, וזאת משום שגם לאחר שנפסק השימוש באמצעים מיוחדים היה בן אוליאל נתון תחת החשש שהשימוש בהם יחודש בכל רגע, וממילא לא מדובר בהודאה שניתנה ברצון חופשי. בפרקליטות ביקשו להכשיר את ההודאות, וטענו כי במסגרתן מסר בן אוליאל פרטים שלא יכול היה לדעת אם לא היה מבצע את הרצח.
נציין כי צעיר נוסף שהיה קטין בעת האירוע נחשד תחילה במעורבות ברצח, אך בהמשך הואשם אך ורק במעורבות בתכנון הרצח, אך לא בהשתתפות פעילה בו. בן אוליאל נותר הנאשם היחיד בתיק דומא, וכעת הוא צפוי לרצות את מאסרי העולם שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי.
ארגון חוננו הגיב להחלטה לדחות את ערעורו של עמירם בן אוליאל, "ולהכשיר את הודאתו של בן אוליאל שנגבתה תחת עינויים "מקום המשפט שמה הרשע. במדינת ישראל צריך להתרחש כנראה נס כדי שהצדק ייצא לאור. הנס הזה לא קרה היום. קיווינו למצוא בבית המשפט העליון אוזן שקשובה לזכויות אדם, לצדק וליושר, אך לא הופתענו למצוא שופטים מנותקים שעמלים בעיקר לתמוך באג'נדה מסויימת. כל מי שקורא את פסק הדין מבחין בפסק דין רווי אג'נדה ושנאה, שופטים ששכחו מהו משפט ומהן ראיות. המאבק למען עמירם לא תם. נעשה, יחד עם עמך ישראל שמבינים את העוולה השפלה הזו, את מירב המאמצים כדי שהצדק ייצא לאור. במוקדם או במאוחר".
הוועד נגד עינויים בישראל הגיב על החלטת העליון בערעורו של עמירם בן-אוליאל: ״ההחלטה להותיר אדם בכלא על סמך הודאה שנגבתה בעינויים, היא ליקוי מאורות של ממש. למרות חומרת המעשים בהם מואשם בן-אוליאל ולאסון הכבד שנגרם למשפחת דוואבשה, ראוי היה שבית המשפט היה נותן משקל מכריע לעובדה שבטרם הודה בן-אוליאל במעשים הופעלו כלפיו שיטות חקירה הכרוכות בעינויים קשים וממושכים, דבר שכבר ידוע כי לא פעם מביא להודאות שווא של נחקרים במעשים שלא ביצעו. הגיעה העת שבישראל יחוקק חוק נגד עינויים ושבכל חקירת שב״כ ייעשה תיעוד מצולם, לוודא שבמסגרתו לא נעשים מעשים פסולים המביאים להשפלתם ועינויים של הנחקרים, ולאיבוד צלם האנוש שלנו כחברה.״
בפרקליטות הגיבו גם כן לפסק הדין: "הנאשם אשר לקח את חייה של משפחה שלמה תוך שהוא מותיר תינוק יתום, נחשד שהיה חלק מתשתית מאורגנת שמטרתה הייתה לנסות ולפגוע במרקם החיים העדין. על מנת למנוע את המשך פעילתם, בחלק מהחקירות נעשה שימוש באמצעים מיוחדים, אך חקירות אלה כלל לא היו חלק מהמארג הראייתי על בסיסו הוגש כתב האישום. מסגרת הערעור בחן בית המשפט בשנית את החקירות והשחזור, שעל בסיסן הורשע הנאשם וקיבל את עמדת הפרקליטות כי הודאות אלה, אשר הכילו פרטים שיכולים להינתן רק על ידי מי שהיה חלק מהאירוע, ניתנו באופן חופשי ומרצון וללא הפעלת אמצעים מיוחדים ובמנותק מחקירות בהן הופעלו. מכלול הדברים הוא, כי המערער מסר מספר פעמים, הודאה מפורטת ורוויות פרטים מוכמנים; שחזר את פרטי הודאתו בשטח; ולאחר שחזר בו מהודאתו, לא היה בידיו לספק הסבר של ממש לידיעתו פרטים אלו."
עוד הדגישו בפרקליטות שבנוסף, ציין בית המשפט העליון ביחס למעשי המערער כי הם: "מזעזעים ומעוררי חלחלה, חומרתם מדברת בעד עצמה, ונראה שכל מילת גנאי לא תשקף את גודל הזוועה שבהם. מעשים אלו אף סותרים ומנוגדים לכל ערכי המוסר והתרבות היהודית, המחנכת לסבלנות וסובלנות. שנאת בני דתות אחרות, כמו גם גזענות לשמה, אינה מדרכה של היהדות."
את המדינה ייצגו בערעור עו"ד רחלי זוארץ-לוי וארז בן-ארויה, מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה; את ההליך בבית המשפט המחוזי ניהלו עו"ד רחל אבישר פרקליטת המחוז, יעל עצמון ודנה אלון מפרקליטות מחוז מרכז.
