קרקעיות נהר שנחשפו חלקית בעקבות הבצורת יוצרות מראה נדיר שהופך לחוף עירוני בשעת בין הערביים, עבור מי שמבקשים להימלט מהחום המתיש. שטחים חקלאיים שנצרבו בקרני השמש הקופחת יצרו שיחי אורז מצהיבים, כאשר צמחי הפלפל החריף המפורסמים כמעט חסרי פרי; מאגרי המים מצטמצמים לשלוליות, והאדמה יבשה וסדוקה.
הנוף של צ'ונגצ'ינג, עיר ענק החולשת גם על שטחים חקלאיים והרים תלולים וציוריים סביבה, השתנה לחלוטין בעקבות גל חום ארוך ועז במיוחד, והבצורת שהתלוותה אליו.
מטאורולוגים סינים מגדירים אותו גל החום הכבד ביותר במדינה מאז החלה מדידת הטמפרטורה ב־1961. זאת בהתבסס על עוצמתו, האזור הגיאוגרפי שאותו הוא פוקד ומשך הזמן שלו. כעת, בחודש השלישי, הוא חצה את השיא הקודם של 61 ימים, שנקבע ב־2013. בערים ובכפרים ברחבי דרום סין, הטמפרטורות עולות על 40 מעלות. צ'ונגצ'ינג, בדרום־מערב, ספגה פגיעה קשה במיוחד.
בכפר לונגקוואן, בגבעות המתגלגלות דרומית לצ'ונגצ'ינג העירונית, חוואי מהלך על בוץ סדוק בתחתית מאגר קהילתי שפעם היה גדוש מים. לפני חודשים אחדים התגלתה דליפה בקיר התמך של המאגר, ובינו לביו החום והבצורת נותרה רק שלולית של כמה מטרים.
"אנחנו מתפללים לא־לוהים, אבל הוא לא מוריד גשם. אנחנו מבקשים מהממשלה המקומית, אבל היא לא נותנת לנו מים"
צפונית לכאן, לי סימינג צועד בשדות צמחי האורז המצהיבים שלו בעיירה מואר. קול הרעם של המטוסים הנוחתים בשדה תעופה סמוך מהדהד מהגבעות. כיוון שהאספקה מוגבלת, המים הקהילתיים, שבדרך כלל הופנו לגידולי האורז שלו, מנותבים כעת למטעי פרי קמלים.
"אנחנו מתפללים לא־לוהים, אבל הוא לא מוריד גשם. אנחנו מבקשים מהממשלה המקומית, אבל הממשלה לא נותנת לנו מים", אמר לי. הוא משתמש במי ברז יקרים כדי להשקות את שדותיו. הוא מעריך שהיבול שלו, מ־30 דונם של אדמות חקלאיות, יהיה 400 קילוגרם של אורז – פחות משליש מהיבול הרגיל. החקלאים הקדימו את הקציר בחצי חודש כדי שהיבול לא יתייבש, אך לפני שהגרגרים התפתחו במלואם.
רכס ברומטרי מעל מערב רוסיה עומד מאחורי גלי החום בסין ובאירופה בקיץ הנוכחי. החום הקיצוני מיוחס לשינויי האקלים, אולם מדענים טרם ביצעו חישובים והדמיות מחשב כדי לקבוע את הדבר בוודאות.
נהר הג'יאלינג, יובל של נהר היאנגצה, הצטמק במקומות מסוימים לפחות ממחצית רוחב הערוץ שלו, העובר בלב העיר צ'ונגצ'ינג. תושבים ומבקרים עושים את דרכם בקרקע סלעית על אפיק הנהר החשוף, לטובת צילומי סלפי וצפייה בזרימת המים שנותרה. בשעת בין ערביים, חוליה של קצינים במדים משתמשת במגפונים כדי להזמין את ההמונים לחזור לקרקע הגבוהה יותר של טיילת סמוכה.
לאורך היאנגצה, העובר גם הוא דרך מרכז העיר צ'ונגצ'ינג, משפחות וילדים משחקים במים הרדודים ליד עמוד התמך של גשר שעובר מעליהם. כתמים בוציים לאורך העמוד, בגובה של יותר מ־8 מטרים מעל ראשיהם, מסמנים את מפלסי הנהר הקודמים. עם רדת החשיכה, אישה שפניה מוארות ממסך הטלפון שלה, יושבת לנוח על גוש סלעי שעד לא מזמן היה שקוע במעמקי הנהר הגדול.
שרפות רבות פרצו בסין במהלך השבוע האחרון, על רקע החום הצורב והבצורת הקשה. דליקות עזות במיוחד פרצו בצ'ונגצ'ינג ולאורך נהר היאנגצה. "האזור שנפגע באופן הקשה ביותר כולל הרבה מהאזורים המפותחים ביותר בסין, ויש לכך השפעה משמעותית על החברה", אמרה ויקי תומפסון, מדענית אקלים מאוניברסיטת בריסטול באנגליה.
המחסור בחשמל, באזורים הנשענים על רשת עצומה של סכרים ומאגרי חשמל, מתרחש בזמן שממשלת סין מתלבטת כיצד וכמה מהר לעבור מחשמל מבוסס־פחם למקורות מתחדשים כמו רוח, שמש ומים. ההפחתה באנרגיה ההידרו־אלקטרית, שהיוותה בשנה שעברה כ־15 אחוזים מכלל אספקת האנרגיה של סין, הוסיפה סיבות נוספות לחשש הממשלתי ממחסור מעמיק בייצור חשמל בשל קצב הצריכה הגובר – ברכה לחברות פחם, המהווה כיום כ־60 אחוז מייצור החשמל.
תוכניתו של הנשיא שי ג'ינפינג, שלפיה פליטת הפחמן הדו־חמצני של סין תגיע לשיאה לפני 2030 ואז תתחיל לרדת, מעודדת השקיה מסיבית באנרגיית רוח ושמש. אך הממשלה גם אמרה שפחם – תורם מרכזי לפליטת גזי חממה בכל העולם – יישאר עמוד התווך של ייצור האנרגיה הלאומי בשנים הקרובות.
מחסור בחשמל יוצר הזדמנות מצוינת עבור ענקיות דלקי המאובנים של סין, השואפות להבטיח את מקומן במבנה האנרגיה המתפתח של המדינה, אמר פיליפ אנדרוז־ספיד, עמית בכיר במכון לחקר האנרגיה באוניברסיטה הלאומית של סינגפור. "אחרי המשבר הזה, שדולת הפחם תאמר 'זו הסיבה שאתם צריכים יותר מכרות פחם ויותר תחנות כוח פחמיות'", הסביר אנדרוז־ספיד. "כמו באירופה, הכי חשוב להדליק את האורות ולשמור על החימום והמיזוג. זו העדיפות לטווח הקצר".
לאחר שתפוקת החשמל ההידרו־אלקטרית של סצ'ואן ירדה לפחות ממחצית מהקצב הרגיל שלה, 67 תחנות כוח פחמיות במחוז "פעלו בכל הכוח" כדי להפיק כמה שיותר חשמל כחלק מתגובת חירום למחסור, דיווחו השבוע כלי תקשורת בסין.
עוד לפני שסין הייתה יצרנית מובילה של אנרגיה סולארית ואנרגיה מהרוח, היא העדיפה ייצור מורחב של אנרגיה הידרו־אלקטרית. במסגרתו נבנו סכרים עצומים, כמו גם תחנות רבות וקטנות יותר ברחבי המדינה.
משמעות ההשקעה העצומה הזו היא שאזורים נרחבים בדרום־מערב סין מסתמכים על כוח הידרו־אלקטרי בשיעור של כ־80 אחוז מהחשמל שלהם, ומעבירים עודפי אנרגיה למחוזות המזרחיים. תעשיות עתירות אנרגיה נהרו למחוזות כמו סצ'ואן כדי לנצל חשמל מתחדש זול, המיוצר בשפע על ידי סכרים מקומיים.
האפשרות שייצור האנרגיה בדרום־מערב יופחת בשנים הבאות בשל חום ובצורת, עלולה לערער את תלותו של האזור במים כמקור נטול פחמן. בצורות תכופות יותר יהפכו את השיטה הזו להימור בסיכון גבוה, הסביר אנדרוס־ספיד.
בעקבות הסתמכותה של סצ'ואן על אנרגיית מים, יהיה קשה להסתמך על מקורות אנרגיה אחרים שישלימו את המחסור בעת הצורך, כתב לין בוצ'יאנג, דיקן המכון הסיני לחקר מדיניות אנרגיה באוניברסיטת שיאמן: "אם התדירות של מזג אוויר קיצוני עולה בגלל שינוי אקלים, הממשלה חייבת לנקוט צעדים כדי לגוון את מבנה האנרגיה ולשפר את רשת החשמל".
