בימים האחרונים חדל אופיר סופר להאמין כי יזכה להגיע לאחד המקומות הראשונים בפריימריז במפלגת הציונות הדתית. הקמפיין האגרסיבי והקרבות שהתחוללו מתחת לפני השטח, אולי בניגוד לתמונה שהצטיירה בתקשורת, הצליחו לייאש אותו. ביום שלישי השבוע הוא הופתע כשנודע לו כי זכה במקום הראשון. שמחת המנצחים התחלפה כעבור 24 שעות בתוגה, עם היוודע תוצאות הסקרים בערוצי הטלוויזיה שבהם מפלגתו של איתמר בן־גביר, עוצמה יהודית, מזנקת לשמונה־תשעה מנדטים, ואילו הציונות הדתית בראשות סמוטריץ' מתרסקת בשניים מהם אל גבול אחוז החסימה ואף מתחתיו. "אני לא מקל ראש בתוצאות הסקרים", אמר לנו שלשום בערב סופר, הוא אך הוא מבקש לשדר גם אופטימיות. "עד הבחירות יש עוד זמן רב והתהליך ארוך. חייבים להסתכל על זה בפרספקטיבה נכונה. האיחוד עם עוצמה יהודית ייצא לפועל כי יש כאן אחריות הדדית של שני הצדדים להגיע להסכם".
זכית להישג מכובד ביותר בפריימריז. אתה מוכן להקריב את מקומך ברשימה למען חיבור עם בן־גביר?
"התשובה היא כן. צריכים ללכת יחד. אומרים לי שאם נהיה לארג'ים, וניתן להם מה שהם רוצים, כשנתחיל לחלק לנו לא יישאר. המציאות לימדה שחיבור הוא הדבר הנכון".
סופר קיבל רק 20 קולות יותר מאורית סטרוק, אבל לדעתו תוצאות הבחירות מעידות על כך שהמצביעים הביעו את רצונם בחיבורים שיציגו רשימה אחרת מזו שהייתה. אומנם הרכב הרשימה דומה מאוד להרכב הקודם, אבל הצבתו במקום הראשון מעידה שהבוחרים רצו הפעם רשימה מגוונת המכילה מנעד של דעות וגישות. יש שיאמרו כי בחירתו מעידה על הצלחת המהפך בתדמית המפלגה, ממפלגת התנחלויות "אשכנזית" למפלגה לאומית דתית רחבה ומגוונת, "קלאסית" כלשונו של סמוטריץ'.
"אני לא יודע מה זה 'קלאסית', אבל נוצר כאן תמהיל נכון של אנשים. זו רשימה של גם וגם", אומר סופר. "הציונות הדתית אינה מגזר, אלא דרך שאליה קל להרבה אנשים להתחבר. היא עולם של ערכים ונוגעת בתחומים רבים. בשנה האחרונה הציבור מתחיל להבין עד כמה המצב בגליל דרמטי ועד כמה ההתיישבות היהודית שם חיונית, נראה שחזרנו לבנות פה מדינה. אני זה שמייצג את החיבור בין ההתיישבות לפריפריה. אני איש הגליל, למדתי בשבי חברון ואשתי באה מהיישוב שילה שבבנימין".
אופיר סופר נולד במושב עלמה שבמרום הגליל, להורים שהיו אנשי חינוך. אביו בן־ציון היה אף הוא איש ציבור ועמד בראשות המועצה. כשהיה אופיר בן 14 נהרג אביו בתאונת דרכים. אחרי לימודיו במדרשיית נעם המשיך כאמור לשבי חברון, התגייס לצה"ל, תחילה לקורס טיס ואח"כ לצנחנים, ובמהומות מנהרות הכותל נפצע קשה. אחרי שזכה בצל"ש אלוף על אומץ הלב שהפגין באירוע, אובחן כבעל הפרעת דחק פוסט־טראומטית ובכנסת האחרונה עמד בראש ועדת המשנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות לטיפול בהלומי קרב ובנפגעי פוסט־טראומה. "זה הדבר המשמעותי ביותר שעסקתי בו בכנסת", הוא אומר. היום הוא מתגורר ביישוב טפחות שבגליל, נשוי לעדינה, מנהלת השירות הלאומי בצפון, ולהם שבעה ילדים.
"ראינו מה המשמעות של התנהלות פוליטית בהרכב קואליציוני מסובך, ובסופו של דבר צריך שתהיה רשימה אחת. מנדט אחד יכול להיות בעל משמעות דרמטית. צריך לבחון מהי השיטה שמגדילה את הגוש באופן משמעותי"
ב־2014 מונה סופר למזכ"ל מפלגת האיחוד הלאומי־תקומה. בבחירות לכנסת ה־22 רצה המפלגה במסגרת ימינה והוא הוצב במקום השישי ברשימה המאוחדת. כך קרה גם בבחירות לכנסת ה־23. לקראת הבחירות לכנסת ה־24 שוריין סופר בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו במקום ה־28 ברשימת הליכוד כצעד טכני, כדי לסייע למפלגתו להכניס לכנסת נציגים נוספים, וביוני 2021 חזר רשמית לסיעת הציונות הדתית.
מתברר כי גם המפלגה ה"נקייה" הזו הצליחה להיסחף למערבולת פריימריז מלוכלכת. אנשי סטרוק טענו כי מנהלים נגדה קמפיין בשם ההשתחררות מ"תדמית חברון" והתלוננו כי סופר מנהל תעמולה למענו בלב ליבה של חברון, בישיבת "שבי חברון" שבה למדו הוא ובנו. מנגד התקיימו בגליל כנסי תמיכה בסטרוק, בלי ליידע את סופר איש הצפון. ברחבי המדינה הופצו מסרים שלפיהם "אופיר אינו עוזר להתיישבות". כמה מהמתמודדים האחרים קבלו כי לרשימה נכנסו אנשים שאין להם כל מחויבות אמיתית למפלגה.
בשלושת השבועות האחרונים הסתובב סופר ברחבי הארץ ופגש את מתפקדי המפלגה. בפעם הקודמת נבחר במרכז מצומצם ולא היה צריך להתרוצץ בין המתפקדים, ועתה "ירד מהאולימפוס" כלשונו, והצליח לחוות את השטח. חבריו בצפון התגייסו בכל העוז כדי לקדמו במעלה הרשימה למרות הכול.
סופר מסרב להתייחס לנושא, ומציין רק כי "הפריימריז האלו אינן כיף גדול. הם יוצרים מתחים וזו הזדמנות לבקש סליחה מהחברים האחרים וליישר עימם את ההדורים. לא נעים לבוא ולומר למה לא להצביע עבור מישהו או לייצר קו אסטרטגי המבדיל את עצמך מהאחרים. נצטרך לדעת לתקן דברים מסוימים, למשל שיטות פרסום ופלטפורמות שונות".
מה דמוקרטי בזה כשאיש אינו מעז להתמודד מול היו"ר סמוטריץ'? במה זה שונה מליברמן או לפיד?
"אני לא מבקר את השיטות של ליברמן או לפיד. בסוף, הרשימה שהם בוחרים עומדת למבחן הציבור. גם הפריימריז אינם נותנים מענה לכל הבעיות. לגבי סמוטריץ', הוא פשוט טוב וראוי להוביל ולכן לא מנסים לעצור את המומנט החיובי".
השימוש במושג "ציונות דתית" וניכוס שלו למפלגה אחת, עם כל הכבוד לערכים שהיא מייצגת, לא יומרני קצת? רבים אומרים ששדדתם את הזהות של מפלגה בת 120 שנה. יש לפחות עוד שתיים או שלוש מפלגות שיכולות לחסות תחת המושג "ציונות דתית".
"ספר לי עליהן. הבית היהודי מביא 0.0 אחוז. כל אחד שם את גבולות המגזר היכן שנוח לו, לכן אני לא אוהב את המילה 'מגזר'. בן־גביר מגדיר נקודת מוצא דומה אך אחרת. צריך חזון, והוא לא חייב להתאים במאה אחוז. לפעמים מספיק 70 אחוז. זו קריאת כיוון. בסופו של דבר עניין הזהות היהודית ובניית האתוס הישראלי מטרידים אותי מאוד. יש צורך להסתכל על הנושא מבחינה אמונית".
יש מקום לחילונים ברשימה הזו?
"יכול להיות שכן. רוני ססובר חילונית? היא מחוברת אמיתית ליהדות ולמסורת. זה הכיוון".
איילת שקד?
"בוא נישאר עם רוני ססובר".
שיעור בחיבור
לא רק סמוטריץ' מנסה ליצור שינוי תדמיתי שידבר אל בוחרים במנעד רחב יותר. גם בן־גביר מנסה לצאת מהקופסה הכהניסטית אל מרחבי הלגיטימציה הימנית. השבוע צירף לעוצמה יהודית את הרב עמיחי אליהו, כסמן חרד"לי, אולי בניסיון ליצור רשימת ציונות דתית מתחרה משלו. בן־גביר טוען שריצה בנפרד תמקסם את כוחן של שתי המפלגות, ולעומתו בליכוד מצביעים על סקרים שלפיהם יש חשש ששתיהן לא תעבורנה את אחוז החסימה. סופר עדיין מייחל שבסופו של דבר בן־גביר יתעשת.
"ראינו מה המשמעות של התנהלות פוליטית בהרכב קואליציוני מסובך, ובסופו של דבר צריך שתהיה רשימה אחת. מנדט אחד יכול להיות בעל משמעות דרמטית. צריך לבחון מהי השיטה שמגדילה את הגוש באופן משמעותי. יש הבדל גדול אם אתה באופוזיציה עם 10 מנדטים או בקואליציה עם 5 וברור מה עדיף. ככל שנשכיל לבנות נכון את הרשימה ולא לשרוף קולות, נגיע לכך".
אתה לא חושב שכל זה רק משחק ושבסופו של דבר אתם תעשו מה שנוח לנתניהו?
"כיוון שמדובר באחריות גושית, לא אישית ולא מפלגתית, אלא באתגר לאומי, השותפות והמעורבות של נתניהו היא חשובה".
איך אתה מסביר את ההצלחה הגדולה של בן־גביר, את יכולתו לקבל קולות מקהלים כמו חרדים או חילונים?
"הוא עשה עבודה טובה עם כל הסיעה בכנסת והסקרים בהחלט מראים התחזקות שלו, אבל לא בטוח שאנחנו סופרים את אותם הקולות בבוקר שאחרי הלילה. תמיד יש פער בין הסקרים למדגם ובין המדגם לתוצאות האמת".
יכול להיות שאתם לא מעוניינים בו כי הוא מכניס את המפלגה כולה לנישה שנתפסת כקיצונית שממנה אתם רוצים להשתחרר?
"אומנם אני מייצג קו מתון יותר במפלגה ביחס לחברים אחרים, גם בסגנון וגם במהות, אבל בכל זאת אני חושב שהריצה יחד נכונה פוליטית. לכינוס הראשון שערכתי בתחילת הקמפיין הגיעו רבים מחבריי שמזוהים עם ש"ס והליכוד. לפני שנתיים הם לא היו מגיעים. זה מעיד על הכיוון הכללי של המפלגה ועל סגנון העבודה שלי. חזון של מפלגה הוא דבר משמעותי, כך שהמסרים והקריאייטיב חייבים להיות עם תוכן. לא מתחרים מי חזק יותר, אלא החוכמה היא למזג את היתרונות במלאכת מחשבת כדי להגיע לקואליציה. אם לא נרוץ יחד, נקטין ב־50 אחוז את הסיכוי שתהיה ממשלת ימין".
בינתיים הוא מאמץ את החרד"לים ולמעשה בונה מפלגה ציונית דתית מתחרה.
"אני מקווה שזה לא מה שהוא עושה. השיח שלנו לא צריך להתנהל בתקשורת. צריך להשתדל שהדברים לא ייצאו משליטה. אני מתכוון להתערב מעכשיו באופן ישיר במשא ומתן, זו מחויבות שלי כלפי הציבור".
אחת האפשרויות היא חיבור עם שיקלי במקום בן־גביר, כולל 3 מקומות בעשירייה הראשונה.
"אם חוברים לבן־גביר, אין לנו צורך בשיקלי, שהוא איש מצוין ושחקן חשוב, ולכן סביר יותר שיחבור לליכוד".
"אני מעריך מאוד את נתניהו ברמה האישית ואם יש בימין אנשים שקשה להם איתו – שישתו מים. בסופו של דבר הוא נבחר על ידי ציבור רחב ויש לו מנדט ציבורי, מוסרי וערכי. הציבור צריך לדעת לקבל את זה כמו שהיה ציבור שתמך בממשלה הנוראית שהייתה השנה"
יכול להיות שבסופו של דבר "נעם" תישאר בחוץ?
"יש קולות פחות 'אקטיביים' שגם אותם צריך להביא, אבל הכול עניין של מינונים. צריך להיות ייצוג ראוי ומדויק לכולם, איפה חותכים ואם עושים זאת בגרזן או בסכין. את זה עושים ליד שולחן המו"מ".
תסכים לשבת עם המחנה הממלכתי של גנץ, סער ואיזנקוט באותה ממשלה?
"אפשר לשבת עם בני גנץ, לא כראש ממשלה כמובן, אבל רק אם בבסיס הדברים יש קווי יסוד רלוונטיים. אבל אם ייווצר מצב שבו לא יהיו לנו מנדטים ונצטרך להקים ממשלת ימין איתו – נשב איתו. שאלו אותנו מדוע לא הצטרפנו לממשלה הקודמת כדי להוציא את רע"ם. רצינו לשמור על הגוש כי זה נכס אסטרטגי וגם כי זו הייתה ממשלת שמאל. גנץ מעיד על עצמו שהוא ממשיך דרכו של רבין. הפעילות שלו ביו"ש אינה חיובית וזה הדבר המטריד ביותר. עכשיו צריך לדבר על ממשלת ימין מלא".
מה עדיף בעיניך, ממשלת ליכוד בתמיכת רע"ם או ממשלת גנץ־לפיד?
"אני לא אוהב את שאלות השחור־לבן האלה. שתי האופציות לא רלוונטיות. השמאל לא יודע איך הוא מרכיב ממשלה, אחרת היו עושים זאת עכשיו עם המשותפת. הם פירקו את הממשלה והלכו לבחירות כי הבינו שאי אפשר לקיים ממשלה כזו".
אני מזכיר לסופר שהחרדים אינם "נעולים" כמו בפעם הקודמת על תמיכה בלעדית בממשלת נתניהו, ובהחלט ייתכן מצב שבו גנץ יוכל להרכיב איתם ממשלה. הוא מודה שהאתגר הגדול הוא כעת לייצר קמפיין גושי תפעולי ואסטרטגי שיוציא את מצביעי הימין להצביע.
מבחינתך, רק נתניהו ואין בלתו?
"אני מעריך מאוד את נתניהו ברמה האישית, ואם יש בימין אנשים שקשה להם איתו – שישתו מים. יש לו מנדט ציבורי. לא רק טכני, אלא גם מוסרי וערכי. אי אפשר להכניס חבר כנסת אחר, גם לא מהליכוד, לתוך הנעליים שלו. זה המחנה הלאומי וזו האג'נדה שלו. נתניהו הוא מנהיג המחנה, והציבור צריך לדעת לקבל את זה כמו שהיה ציבור שסתם את האף ותמך בממשלה הנוראית שהייתה השנה. המפלגות שירכיבו את המחנה הלאומי הן הליכוד, הציונות הדתית, בן־גביר והחרדיות. כל השאר זה שריפת קולות לשמאל".
מה אתה אומר לידידך אמיתי פורת שאמר שהסגנון שלכם מרחיק חלק מהאנשים בציונות הדתית?
"הוא חבר שלי ומה שיש לי להגיד לו אומר לו באופן פרטי. לדעתי הוא שוגה. האנשים שם כבר טיילו במפלגות שונות. אני לא מצליח להבין מה אמיתי מצא במפלגה שלא מייצגת דרך ולא ניסיון ציבורי".
מדוע לא להסכים לממשלת אחדות, בלי החרמות ופסילות, שאולי גם תקהה במקצת את הקיטוב והשנאה, ברוח הצעתה של איילת שקד?
"אני לא מצליח להבין מדוע הרוח הציונית זוכה לכבוד הגדול בנפח התקשורתי המוגזם. אנחנו התבלבלנו, היא רחוקה מאחוז החסימה. אנשי ימינה היו מוכנים להקים ממשלה נוראית וללכת רחוק כדי לפגוע בזהותה היהודית של המדינה. אותם אנשים הקימו ממשלה עם שמאל רדיקלי, עם שר כמו הורוביץ שאמר כי חיילי צה"ל צריכים לעמוד לדין בהאג, עם מפלגת העבודה שאיבדה את השיח הקלאסי הציוני שלה ועם לפיד שטשטש את מושגי הציונות. סעיד אל־חרומי הוצג כאיש הנגב, אבל איזה הבדל יש בין הנגב שלו לנגב שעליו דיבר בן־גוריון. בדיוק הפוך. זה סיפור של החינוך הממלכתי ולא רק הדתי. כתושב הצפון אני מסתכל על המגזר הבדואי. אפשר ללמד אותם על עמוס ירקוני (קצין בדואי שפיקד על סיירת שקד, מ"ט) או לתת לתנועה האסלאמית לעשות את העבודה, ואז יצוצו מסגדים בכל מקום והכול יקבל הקשר לאומני. אסור שזה יחזור, גם אם קשה לאנשים לקבל זאת".
בעבר נתניהו העדיף לפנות לשמאל, לציפי לבני או לאהוד ברק, והותיר בחוץ את האיחוד הלאומי. אולי אם יזכה הוא יפנה לגנץ ויציע לו להקים יחדיו ממשלה?
"נכון, אני לא מסכים עם כל מה שעשה בעבר. היום אנחנו נמצאים במקום אחר גם מבחינת השותפות הפוליטית והאמון, והדינמיקה הבין־אישית בינו לבין סמוטריץ', אריה דרעי ומנהיגי יהדות התורה היא שתקבע כיצד יתנהלו העניינים כשיבואו להרכיב את הממשלה".
נתניהו הוא ימין?
"חד־משמעית. הוא מנהיג הימין".
אחד הנושאים המרכזיים בקמפיין שלכם היה רפורמה במערכת אכיפת החוק ובית המשפט העליון. נתניהו בלם את זה והכריז על עצמו כ"מגן בית המשפט".
"מי שבלם את הרפורמה היה כחלון. תפקידנו כמפלגת הציונות הדתית בתוך מחנה הימין הוא לגרום לכך שזה יקרה מהר יותר, מדויק יותר וחזק יותר. אי אפשר לוותר עלינו. העובדה ששמחה רוטמן נבחר רק למקום השלישי אינה אומרת שהנושא המשפטי נדחק מסדר היום. הוא חשוב כמו ההתיישבות ביו"ש שבה עוסקת אורית סטרוק. סדר היום שאני הצגתי הוא חיבור עמוק ליישוב הארץ בגליל, בנגב ובבקעה וטיפול בלוחמי צה"ל, כי הרי כולנו לוחמים ואנשי מילואים ואלה נושאים שאסור לנו להזניח".
והיה ותוקם ממשלת ימין, לאן אתה שואף בתוכה?
"עסקתי בחינוך והידרדרתי לפוליטיקה. סוגיות הגליל והנגב ולוחמי צה"ל מעניינות אותי, וגם תיקי הדתות והפנים חשובים. אני זוכר את הבדיחה הישנה שהסבירה שראשי התיבות מפד"ל הם 'משטרה, פנים, דתות לבורג'. החובה שלנו כלפי מצביעינו היא לקבל אחריות על הנושאים האלה. אנחנו במשבר פוליטי עמוק ומתמשך. מה שקורה במשכן אינו תעודת כבוד לכנסת ישראל. תמיד אמרתי שלא חייבים להיות חבר כנסת ויותר חשוב להיות בן אדם ולקדש שם שמיים. בכנסת הבאה צריך לתת לזה יותר דגש כי לזה העם מצפה".
