חיסולה של דריה דוגינה, בתו של הפילוסוף הרוסי אלכסנדר דוגין, הזכיר לי השבוע אפיזודה סוריאליסטית בעבודתי העיתונאית. לפני כעשור התקשרתי למוסקבה לראיין את אלכסנדר דוגין. זה היה בעקבות מפגש עם אחד מאנשי מכון המחקר שלו, שהיה אורח בכנס הרצליה. אולם את מספר הטלפון של דוגין קיבלתי אז דווקא מגדול חסידיו בישראל, אביגדור אסקין. באותם ימים הייתה לדוגין חבורה קטנה של מעריצים מקרב קבוצה מסוימת של עולים חדשים מרוסיה, בעלי ראיית עולם אולטרה־ימנית ונטייה לעיסוק בקבלה ומסתורין.
במהלך אותו ריאיון טלפוני נחת בגינה האחורית של ביתי תרנגול שחור גדול, עניין לא בלתי אפשרי בחצרות של דרום תל־אביב. עד אז לא ראיתי אותו, אולם שמעתי את תרועת הגבר שלו בחמש לפנות בוקר. בדיעבד התברר שהוא מתגורר בחצר אחד הבתים במורד הרחוב. "אתה לא מאמין", אמרתי לדוגין, "בזה הרגע נחת אצלי בחצר תרנגול שחור". "זה השטן", קבע דוגין באופן שאינו משתמע לשתי פנים.
השבוע שב השטן לבקר את דוגין, הפעם בדמות פצצה במשקל 800 גרם שהוצמדה לתחתית הג'יפ שבו ישבה בתו דריה, בת ה־29. הפילוסוף ובתו היו בדרכם הביתה מפסטיבל "טרדיציה" , שבו היו אורחי כבוד. ברגע האחרון הם שינו תוכניות והחליטו לנסוע בנפרד. עם ההתנעה הופעל המטען ועימו התפוצץ גם מכל הדלק. הג'יפ נעטף בלהבות שעלו לגובה כמה מטרים. מעוצמת הפיצוץ הועפה דריה דוגינה אל מחוץ לרכב. באותן שניות גורליות צולם אביה, עדיין במגרש החניה, תופס את ראשו בידיו, לא מאמין למראה עיניו. הסצנה המחרידה הזו הופצה השבוע ברשתות החברתיות. הייתה שם לא מעט שמחה לאיד, בעיקר בקרב אוקראינים וגם אצל לא מעט מבקרים מערביים, שרואים באלכסנדר דוגין פילוסוף הבית של הקרמלין. האיש האחראי למצע האידאולוגי שעליו נבטו פטריות הרעל של הפלישה הרוסית לאוקראינה.
הקשר הצרפתי
אומנם היו מי שניסו השבוע להמעיט בחשיבותו של דוגין; טענו שהוא כבר מזמן לא נמנה עם אנשי המעגל הקרוב של ולדימיר פוטין, והצביעו על כך שזה מכבר הוא הורחק ממשרתו כראש מחלקה באוניברסיטת מוסקבה. העובדות נכונות, אבל אלה פרטים שוליים. כל מי שטרח לקרוא את המאמר שפרסם פוטין בסוף השנה שעברה, ערב הפלישה לאוקראינה, כולל הגיגיו על אוקראינה כמדינה שאין לה זכות קיום, רואה גם רואה את טביעת האצבעות של דוגין. באופן אירוני למדי, דוגין נדחק לפינה בשנים האחרונות, דווקא בעקבות הפלישה הרוסית לקרים ב־2014. פוטין אכזב אז קשות את דוגין, מכיוון שלטעמו לא הלך מספיק רחוק בכיבושיו. פוטין לא אהב את דברי הכיבושין הפומביים, ודוגין הורחק לשולי המערכת.
הוא לא היה היחיד. בהמשך הורחק גם ולדיסלב סורקוב, הקרדינל האפור של פוטין והארכיטקט של דונייצק ולוהנסק, הרפובליקות המומצאות של הסְפר הרוסי במזרח אוקראינה. שמו של סורקוב הוזכר לצד כמה גנרלים נוספים במסגרת שמועות על חקירות ומעצרים בצמרת הפס"ב, שירות הביטחון הפדרלי הרוסי. הרקע היה גניבת מיליארדי רובלים שנועדו לממן את עבודת המודיעין על אוקראינה, אך במקומם הוגשו דו"חות מודיעין פיקטיביים שתיארו תמונת מודיעין לא מציאותית. עד כדי כך שפקידי ממשלה שנחשפו לאותם דו"חות היו עסוקים ערב הפלישה בעיקר בחיפוש דירות יוקרה בקייב, שאליהן התכוונו לעבור בעקבות הפלישה.
האם לפרשה הזו מלפני שישה חודשים יש קשר, ולו עקיף, לחיסולה של דריה דוגינה? השבוע הופיעו ברשת ניצני תיאוריה מהסוג הזה. העיתונאי הגולה סשה סוטניק ציטט השבוע בטוויטר מקור יודע דבר שטען באוזניו כי "העכברושה דריה דוגינה גנבה כספים גדולים שהפס"ב התעתד להעביר למפלגות ולארגוני ימין קיצוני באיחוד האירופי". הכוונה כנראה בעיקר לכספים שהיו אמורים להגיע לידי מארין לה־פן בצרפת.
באווירה הקונספירטיבית הרוסית אין תשובות אמיתיות. כל תשובה רק מולידה שאלה חדשה. אולם יש משהו במותה של דריה דוגינה, בת הפילוסוף, שמעורר תחושה אחרת
כזכור, במהלך מערכת הבחירות לנשיאות צרפת באביב האחרון, היה נראה בשלבים מסוימים כי יש סיכוי גבוה שצרפת תיפול בידי הימין הקיצוני ולה־פן תיקח את הקופה. אבל בסיבוב האחרון התהפך הגלגל. מקרון התאושש, ובעימות הנשיאותי ערב ההצבעה טען כי לה־פן כבולה בעבותות של הלוואות שקיבלה דרך בנקים במזרח אירופה המחוברים לקרמלין. ובמילים פשוטות: היא ומפלגתה שפוטים של ולדימיר פוטין.
איך מתחברת דריה דוגינה לסיפור הזה? ובכן, לא זו בלבד שדוגינה למדה בצרפת, היא גם מכירה היטב את לה־פן והייתה מיודדת עם אחייניתה הקרובה. שיטת העברות הכספים של הקרמלין לארגוני הימין האירופי עברה סינון והסוואה דרך אנשי עסקים ומכוני מחקר שמשפחת דוגין קיימה עימם קשרים אקדמיים, חברתיים ועסקיים.
אבל התיאוריה הזו רק בראשיתה. מה שמתרחש כעת מזכיר נפילה במורד מחילת הארנב של עליסה בארץ הפלאות. זהו עולם שבו מציאות ודמיון, עובדות ותיאוריות, מתערבבים זה בזה לבלי הכר ומייצרים תחושה של קונספירציה אחת גדולה שהמציאות הרוסית הולכת ושוקעת לתוכה. בעולם החלופי הזה, היכולת להבחין בין אמת לשקר נמוגה לטובת עריצות הולכת וגדלה.
חקירה מהירה מדי
זה בדיוק מה שהתרחש השבוע כאשר איליה פונומריוב, לשעבר חבר הפרלמנט הרוסי והמחוקק היחיד שהעז להתנגד לכיבוש קרים ב־2014, יצא בהודעה דרמטית ולפיה מאחורי ההתנקשות בדוגינה עומדת קבוצה רוסית המכנה עצמה "הצבא הרפובליקני הלאומי". פונומריוב הוא איש אמיץ בעל רקורד מרשים של עשייה. הוא נאלץ להימלט מרוסיה כבר לפני שנים אחדות והיום הוא חי בקייב, שם הקים גם ערוץ טלוויזיה.
בעקבות ההתנקשות בדוגינה עלה פונומריוב לשידור ואמר כי הוא מודע כבר ימים אחדים לכך שמשהו גדול עומד להתרחש. הוא עצמו, הסביר, אינו חבר בקבוצה אבל תומך בה. "לא מדובר בארגון צבאי היררכי אלא ברשת של תאים שאינם מודעים זה לזה במטרה לשמור על מידור, אבל משתפים פעולה בהתאם לצרכים וליכולות", הסביר. "אלו אנשים מימין ומשמאל, פעילים, עיתונאים, פוליטיקאים ואנשים מכל קצווי החברה, שרואים בפוטין שליט בלתי לגיטימי ורוצים להחליף את השלטון, לבער את השחיתות ואת הקלפטוקרטיה ברוסיה ולהכניס שיטה כלכלית חדשה, דמוקרטית והוגנת יותר".
פונומריוב לא הסביר כיצד הקבוצה פועלת, אם יש לה הנהגה כלשהי או מהם מקורות המימון שלה. ביומיים הראשונים הוא קיבל חשיפה בינלאומית גדולה למדי אבל היה רחוק מלהרעיד את אמות הסיפים, בין השאר משום שלא סיפק שום הוכחה לדבריו. בתקשורת המערבית חששו שמדובר בסוג של הונאה. גרוע מכך: תחושת הרדיפה והקונספירציה עושות שמות בקריאת המציאות ברוסיה, ומייצרות חשיבה מעגלית שאינה מובילה לשום מקום. במסגרת החשיבה הזו, החשש הוא שפונומריוב, איש נבון וחזק, נפל קורבן למזימה של הפס"ב. לפי התיאוריה הזו, הפס"ב הקים ארגון קש פרטיזני המכנה עצמו "הצבא הרפובליקני הלאומי", ופועל לחיסול אנשים מתוך שורות המערכת שבגדו בקרמלין וגנבו את כספי הפס"ב. ודריה דוגינה, "העכברושה" של סוטניק, היא פשוט הראשונה בתור.
אולם פונומריוב רחוק מלהיות קוטל קנים. צריך הרבה אומץ לב כדי לעשות מה שעשה. והלכי המחשבה והרוח החולניים הללו בוודאי אינם זרים לו. הוא לא נסוג מעמדתו, ובימים שלאחר ההתנקשות בדוגינה המשיך לעמוד באומץ ובעקשנות על עמדותיו ולהתראיין בעיקר לאמצעי התקשורת האוקראיניים. החלק המעניין הוא שבניגוד לעמדה המקובלת שלפיה ההתנקשות נועדה לחסל את דוגין האב ולא את הבת, פונומריוב חזר על עמדתו כי המטרה הייתה דוגינה עצמה.
לרשותו של פונומריוב עמדו 12 שעות בלבד עד שהפס"ב פרסם הודעה על פענוח הרצח. על פי הנרטיב שסיפק ארגון הביון הרוסי, מאחורי הרצח עומדת אזרחית אוקראינה בשם נטליה וובק, שהופעלה בידי השירותים החשאיים של אוקראינה.
לפי הפענוח לכאורה של הפס"ב, שגובה בתיעוד וצילומי מעקב לכאורה, וובק הגיעה לרוסיה ב־23 ביולי, עם בתה בת ה־12 סוניה. היא חצתה את הגבול במכונית הנושאת לוחית רישוי של הרפובליקה של דונייצק. בהגיעה למוסקבה שכרה דירה בבניין שבו התגוררה דוגינה, ובחודש האחרון, כך על פי חקירת הפס"ב, עקבה אחר דפוסי ההתנהגות של דוגינה. המעקב היה אינטנסיבי ובמהלכו החליפה וובק לוחיות רישוי שונות ברכבה, בהן של קזחסטן ושל רוסיה. כל זה גובה בצילומים שסיפק הפס"ב ובתיעוד לכאורה המוכיחים כי וובק שירתה בגדוד אזוב של צבא האוקראיני שאותו מכנים הרוסים "הגדוד הנאצי".
כל המידע הזה הושג בתום חקירה של 12 שעות בלבד, מה שגרם ליותר מהרמת גבה. באוקראינה הדפו בלעג את תוצאות החקירה וטענו שהיא מזויפת. למשל, נטען כי התעודה שהוכיחה את חברותה של וובק בגדוד אזוב אינה אלא תעודת חברות במשמר הלאומי האוקראיני במריופול, עיר הולדתה; התעודה עצמה, כמיטב המסורת, דווקא אותנטית ומקורה בגנזך של הרשויות במריופול, שנמצא כעת בשליטת רוסיה וארגוני המודיעין הרוסיים עושים בו כבשלהם.
אז האם נטליה וובק היא האישה מאחורי חיסולה של דוגינה בשליחות הפס"ב? הרגע שבו המציאות השתבללה השבוע לחלוטין היה כאשר פונומריוב אישר כי וובק היא אכן האישה המעורבת במבצע החיסול, אולם לא היא לחצה על הכפתור שהפעיל את הפצצה. אנשים אחרים לגמרי עומדים מאחורי החיסול, אמר. כל זה קיבל זווית טרגי־קומית כאשר התקשורת הרוסית ראיינה את הוריה של נטליה וובק בביתם באוקראינה. לא היה להם מושג שהיא הייתה ברוסיה, אמרו. הם שוחחו עימה לפני כמה ימים, ולדעתם היא בכלל הייתה עם הבת והחתול בליטא.
אז היכן נמצאות כרגע נטליה ובתה סוניה? על פי חקירת הפס"ב, השתיים חצו את הגבול בין רוסיה לאסטוניה, מרחק 12 שעות נסיעה מאתר הפיצוץ. מאז הגיעו דיווחים שונים שלפיהם נטליה ובתה נצפו במלון בווינה בירת אוסטריה, ומכונית המיני־קופר שבה חצו את הגבול הוצעה למכירה.
פחד בעשירון העליון
המעניין בכל זה הוא ההתעלמות של התקשורת הרוסית, שמצד אחד מלווה את חקירת הפס"ב בפרופיל גבוה ומצד שני מתעלמת לחלוטין מפונומריוב ומהאפשרות שברוסיה קיימים זרמים תת־קרקעיים של התקוממות נגד הקרמלין. ההתנגדות נובעת לא רק מן המתנגדים הקלאסיים לפוטין אלא גם ממקורות אחרים לחלוטין. כאלה שמלכתחילה תמכו בפלישה לאוקראינה אבל כעת אינם מרוצים מהאופן שבו היא מתנהלת, ומאוכזבים מהדשדוש של הצבא במי אפסיים. סדרת הפיצוצים המסתוריים בחצי האי קרים ובאתרים ברוסיה הסמוכים לגבול עם אוקראינה, שבהם הועלו באש מפעלים ומחסני תחמושת, מזינה את ההתנגדות הזו ומציבה תמרור אזהרה לקרמלין.
בקייב לעגו השבוע להאשמות של הקרמלין, ואמרו שבניגוד לרוסיה אוקראינה אינה מדינה פושעת. אחד מיועציו של הנשיא זלנסקי אף התייחס לעניין במונחים של "קארמה" – מה שעשית חוזר אליך.
ואכן, ההיסטוריה הפוליטית של רוסיה רצופה בעלילות רצח ובחיסולים פוליטיים. מעידן הצאר איוון האיום, דרך סטלין וכלה בפוטין. אבל התחושה היא שעשרים השנים האחרונות של עידן פוטין הביאו את החיסולים בעידן המודרני לגבהים חדשים. עשרות עיתונאים, מתנגדי משטר, מרגלים, פוליטיקאים ואוליגרכים סוררים, שהיוו איום על שלטונו או על עסקיו, מצאו את מותם בדרכים שונות ומשונות: נורו, הורעלו או נפלו מהחלון.
הרשימה ארוכה. הנה כמה שמות: העיתונאית אנה פוליטקובסקיה, ששרדה אומנם הרעלה בכוס תה אך נורתה מחוץ לפתח ביתה בידי מתנקשים צ'צ'נים; אלכסנדר ליטוויננקו, האיש שחשף את אחריותו של שירות הביון הפדרלי הרוסי לפיצוץ מגדלי מגורים במוסקבה כהכנה לפלישה לצ'צ'ניה, מת בייסורים קשים לאחר שהורעל בפלוטוניום; האוליגרך היהודי־רוסי בוריס ברזובסקי לכאורה התאבד בתלייה בביתו בלונדון, ובוריס נמצוב, מנהיג האופוזיציה הרוסית הצעיר והנאה, שהפופולריות העולה שלו איימה על ולדימיר פוטין, נורה למרגלות הקרמלין. ברשימה כלולים מתנגדים מבית ומחוץ, בהם עשרות אוליגרכים שבמערב בקושי מכירים את שמם, אבל נקלעו לניגוד עניינים קטלני עם השלטונות. רק בחצי השנה האחרונה מתו שישה אוליגרכים רוסים המקורבים לקרמלין בנסיבות מסתוריות.
האם דריה דוגינה היא חלק מהרצף? האם להאמין לאיליה פונומריוב, או אולי למי שחוששים שהוא נפל קורבן לתעתוע של הפס"ב? הצרה היא שבאווירה הקונספירטיבית הרוסית אין תשובות אמיתיות. כל תשובה רק מולידה שאלה חדשה. אולם יש משהו במותה של דריה דוגינה, בת הפילוסוף, שמעורר תחושה אחרת.
זהו מוות מסוג אחר, ולו בשל העובדה שחיסולה של דוגינה עורר שאלה שריחפה באוויר אך התקשורת הרוסית לא העזה לשאול: למי עוד יש בנות צעירות, יפות, מוכשרות ומפורסמות? התשובה האולטימטיבית היא כמובן ולדימיר פוטין עצמו. לנשיא פוטין יש שתי בנות, מעט יותר מבוגרות מדוגינה: מריה וורונצובה, העומדת בראש תוכנית ממשלתית יוקרתית למחקר גנטי, וקתרינה טיכונובה, העומדת בראש פרויקטים טכנולוגיים עתירי מימון בעבור התעשייה הביטחונית הרוסית. שתיהן נהנות מאורח חיים ראוותני אך שמור היטב.
דמות נוספת שנחשפה לאחרונה למציאות החיים ברוסיה היא לואיזה רוזובה בת ה־18, בתה של מנקה בקרמלין, שעל פי השמועות ילדה בת לפוטין מחוץ לנישואים. הדמיון הפיזי הבולט של לואיזה לפוטין והעובדה שאימה המנקה הפכה למולטי־מיליונרית, לא הותירו ספקות רבים בשאלה מיהו אביה של לואיזה. עמוד האינסטגרם שלה, שכלל עד לא מכבר תמונות מטיולים למונקו ומותגי יוקרה, הוצף מאז הפלישה לאוקראינה בכתובות נאצה ואיומים על חייה. התחושה שידו של מישהו השיגה את חייה של דריה דוגינה, גורמת מן הסתם לתחושת רדיפה בקרב העשירון העליון.
