טבלאות ארוכות, עמוסות מספרים, המונחות עדיין על שולחנה של ח"כ קטי שטרית, משמשות עדות חיה לקרב שהתחולל כאן לפני ימים ספורים. שטרית, שסערת הרגשות עדיין ניכרת על פניה, יושבת בסלון ביתה בבית־שמש ועוברת שוב ושוב על הדפים המסומנים, מתבוננת כלא מאמינה על נתוני ההצבעה שדרדרו אותה למקום ה־39 ברשימת הליכוד, בבחירות הפנימיות שנערכו במפלגה בשבוע שעבר.
לאחר ההלם והאכזבה הראשונים, היא גייסה את בני משפחתה ויועציה כדי לסרוק את הרשימות, ולנסות לאתר טעויות בספירת הקולות. בכל יום הם נסעו למשרדי הליכוד במצודת־זאב, מדפדפים בין הפרוטוקולים של ההצבעות, מקווים לגשר על פער של 193 קולות – ההפרש בינה ובין ח"כ אתי עטיה, שעקפה אותה בהתמודדות ושובצה במקום ה־35 (שטרית ועטיה התמודדו שתיהן ברשימה הארצית, ואילו המקומות 36 עד 38 ברשימה שמורים לשריונים ולנציגי מחוזות).
שיטת שיבוץ הרשימה בליכוד, שכוללת מקומות מובטחים לנציגי המחוזות במפלגה, ומשבצות של "אישה חדשה", עולים, צעירים ושריונים של היו"ר, מאפשרת להכניס אליה פנים חדשות, בשעה שחברי כנסת מוכרים נדחקים במורד, למקומות לא ריאליים. כך נותרו מחוץ לטווח המנדטים הצפוי שישה ח"כים מכהנים: שטרית, אורלי לוי־אבקסיס, קרן ברק, צחי הנגבי, פטין מולא וגדי יברקן.
מה קרה בפריימריז האלה?
"זו שאלת השאלות ואין לי את סיבת הסיבות", משיבה שטרית בפרפראזה על שירו הפופולרי של ישי ריבו. "הייתה לי הרגשה טובה, אבל באותו יום, בספירת הקולות, זה היה זוועתי. עליתי, ירדתי, עם מתח נוראי מול הפרשים מאוד קטנים. הייתי בבית, לא יכולתי להיות בשום מקום אחר. בדיעבד אני מצטערת שלא הלכתי לכפר־המכביה (מוקד איסוף וספירת הקלפיות; ע"ג), כי אני חושבת שהיה צריך לעשות סדר. אני מחכה לפרוטוקולים שעוד לא קיימים, ואומרים שמזינים אותם. זו עבודה שהיה צריך לסיים באותו יום ולחשוף את הפרוטוקולים. אני חושבת שזה לא בסדר, זה מכעיס, כי אתה עדיין עוד לא יודע, אולי יש שם טעויות".
"אני לא טומנת את הראש בחול, היה אפשר לעשות דברים אחרת. אבל אני יודעת שלא רימיתי אף אחד, לא השתמשתי באף אחד, מבין כולם אני הכי שלמה עם עצמי"
איך את מסבירה את ההפסד?
"אני לא מחפשת אשמים, ואני לא חושבת שיש פה עניין של כישלון. לא הייתי קוראת לזה פספוס. התוצאות מאוד גבוהות. אני מסתכלת על חצי הכוס המלאה ואומרת, נכון שהייתי רוצה להיות במקום יותר גבוה, אבל אני סוגרת כמעט 20 אלף קולות. אנשים העריכו את העבודה שלי, ראו בי כתובת. טיפלתי בבעיות מיקרו ובמקרו, בלי לשלוח אף אחד אחורה. גם כשהיינו באופוזיציה דאגתי לטפל בהרבה מאוד אנשים, יחד עם חברי הממשלה שנענו לפניות שלי כי הן היו מוצדקות".
אותם פערים קטנים לעומת מי שהקדימו אותה ברשימה, מגבירים גם הם את תחושות ההחמצה נוכח ההצלחה שהייתה לכאורה בהישג יד. "לא אשקר, אני מאוכזבת מהתוצאה. נניח אם הפערים היו גדולים, היית אומרת ש־80 אלף בוחרים לא רצו להצביע לי. אבל הפערים מאוד צמודים ומאוד קטנים, כלומר הם כן רצו אותי, אבל כנראה היו כל מיני סיבות. הרבה חשבו שאני חזקה. היו כאלה שאמרו לי 'את תעברי את מירי רגב'. בדיעבד זה פגע בי שאנשים חשבו שאני חזקה.
"במקרה רגיל", כלומר אם מתבוננים על מספר הקולות בפריימריז בלבד, לפני השריונים והמחוזות למיניהם, "אני במקום 24", מחדדת שטרית. "זה אחלה של תוצאה. אני שלוש שנים חברת כנסת, בארבע קדנציות, מתוכן שנתיים קורונה וארבע מערכות בחירות. זה פשוט היה הזוי לשרוד, לא נורמלי".
בעצם אותה שיטה שבפעם הקודמת עזרה לך והכניסה אותך דרך המחוז, עמדה לך הפעם לרועץ.
"השיטה שלנו מאוד קשה", מסכימה שטרית, אך מודה ביושר: "אני לא יכולה להלין עליה, כי גם אני נהניתי ממנה פעם אחת. אני שלושים שנה בליכוד וכך זה תמיד היה, שהמחוזות קודמים. אבל עד היום לא עברתי בעצמי את הסאגה הזאת של לעוף החוצה".

אחרי קרב צמוד על המקום ה־35 שנמשך עד ספירת הקלפיות האחרונות, ובשלב מסוים הצטמצם להפרש של שמונה קולות בלבד, הצליחה ח"כ אתי עטיה, מקורבתו של חיים כץ, להיכנס לרשימה ודחקה את שטרית. כץ השקיע מאמצים רבים ויצר דילים למען עטיה. הדובר של שטרית, חי שמואל, התקשה להתאפק והביע את זעמו בטוויטר כלפי כץ: "עסקן פוליטי מהזן הנחות ביותר חיסל פוליטית פרלמנטרית מצטיינת כדי להכניס בובה על חוט". התקווה של שטרית כעת היא השתתפות הליכוד בממשלה הבאה ויישום החוק הנורווגי, שישאיר אותה בכנסת.
לשטרית יחסים טובים עם כמה מבכירי הליכוד ובהם ישראל כ"ץ, ניר ברקת ואלי כהן, אך נוכח התוצאות נראה שהם לא התאמצו במיוחד למענה. "לא הייתי רוצה לציין שמות", היא משיבה לשאלתי על מי מבכירי המפלגה היא כועסת כעת, אבל כן נותנת ביטוי לרגשותיה. "יש פה אנשים שמכהנים היום במקומות מאוד גבוהים, ואני והסניף שלי עזרנו להם, ולא קיבלתי את התמורה לעזרה. יש אנשים שאני לא אסלח להם. היו כאלה שסגרו איתם דילים, והם לא עמדו בהם. הרבה אמרו לי 'יש לי 500 קולות לתת לך', 'יש לי אלף', ובסוף בקלפי הזאת ספרת 31 קולות. אני אומרת, אם הם חיים עם זה בסדר אז הכול טוב, אני את שלי עשיתי. אני באה מסוג אחר של פוליטיקה, פוליטיקה של אמת".
סניף בית־שמש, ששטרית, תושבת העיר, נחשבת כמי ששולטת בו ביד רמה, ידוע כאחד מסניפי הדגל של הליכוד. "קיבלתי מקום ראשון בסניף שלי, כולו נרתם לסייע והיה מפוזר בקלפיות ביום הבחירות, עבדו קשה כדי להוציא ולהביא אנשים מהבית", היא משבחת את חבריה. "יו"ר הסניף התקשר אליי, החברים באו לבקר אותי, הם תומכים בי, מתקשרים אליי, אני מוצפת אהבה וזה מרגש. אני חושבת שראשי הסניף שלי מתחבטים כעת איפה טעינו, איפה היינו יכולים לעשות יותר. אני חייבת להם את הכמות הגדולה של הקולות, אבל מצד שני יש בי גם כעס כי התוצאות מראות שהיו כאלה ששיקרו לראשי הסניף, הבטיחו תמיכה בי ולא קיימו. כך זה עובד – יש לי איקס קולות, לך יש איקס קולות, בוא נתחלף. וכשזה לא קרה, האכזבה היא לא רק שלי אלא גם של הסניף שלי. אבל אני לא רוצה שאף אחד מהסניף ירגיש שהוא נכשל. בגדול הוא הצליח. האנשים שהוא הבטיח שייבחרו, נבחרו במקומות גבוהים. זה היה הדיל שלי".
המשפחה הלוחמת
שטרית היא פעילת ליכוד זה למעלה משלושים שנה. הרוח הזו טבועה בה עוד מילדות: אביה, דוד פרץ, היה איש תנועת בית"ר וחבר ותיק במרכז הליכוד, ובני המשפחה האחרים נוטלים גם הם חלק בפעילות הליכוד. בנה, משה, סמנכ"ל מכון ז'בוטינסקי, הוא סגן ומ"מ ראש העיר בית־שמש מטעם הליכוד. גיסה, נתן שטרית, הוא חבר עיריית בית־שמש מטעם הליכוד. אחיה, דוד פרץ, מהאנשים החזקים בתעשייה האווירית, הוא פעיל מוכר בסניף הליכוד בראשון־לציון. בתה, אסתר שטרית, היא רואת חשבון וחברה בקונגרס הציוני העולמי מטעם הליכוד. את בעלה, אשר שטרית, שפרש לאחרונה מתפקידו כסמנכ"ל משרד הכלכלה, הכירה באחד מאירועי הליכוד.
"נתניהו התקשר אחרי התוצאות, כשהייתי בסערת רגשות, אמר שהוא מעריך ואוהב ומודה, ושהוא חושב שאני כן אהיה בכנסת. זה מחמם את הלב"
במענה לשאלה מה מניע אותה, ובמילים אחרות "למה היא צריכה את זה", שטרית מציגה לי את תמונת הוריה בשחור־לבן, מספרת על הבית שבו גדלה. "גדלתי בבית עם המון מוטיבציה, ההורים שלי רצו שנצליח. הם הדגישו ששום דבר לא יגיע בחינם, אתם צריכים לעבוד קשה. זו רוח הלחימה שקיימת אצלי עד היום בהרבה תחומים בחיים. המורים שלי תמיד אמרו לי שאני לא אצליח, הייתה סוג של סטיגמה על אלו שהגיעו מהמעברה שהם לא יגיעו לשום דבר".
היא הייתה בת חצי שנה כשמשפחתה עלתה ארצה ממרוקו והתיישבה בלוד. "אימא לא השלימה עם ההגעה שלנו ארצה, כשכל המשפחה שלה עברה לקנדה ולצרפת. היא שאלה 'מה יש לנו לעשות כאן ועוד להגיע למעברה, למקום נידח'. היא דרשה שנעבור למקום יותר 'אטרקטיבי'. אבא שלי נלחם כדי לשרוד וכדי לשכנע אותה שאנחנו לא צריכים לעזוב אלא להישאר ולהתפתח בארץ. אימא שלי השלימה עם המצב אבל התעקשה לתת לילדים שלה השכלה גבוהה. מוזיקה, שכולנו ניגַנו, ללכת ללמוד בלט, דברים שנורא קשה בשנות השבעים להבין שדבר כזה אפשרי. הם לא היו במצב כלכלי טוב אבל לא החסירו מאיתנו דבר ורצו שנהיה פרודוקטיביים, וכך לאט לאט התחלנו להשתלב".
במהלך השנים כיהנה שטרית בתפקיד ראש מטה אצל גדעון סער, ישראל כ"ץ וניר ברקת, ותקופה מסוימת אף עבדה בקרן הון־סיכון שבבעלות ברקת. יריביה בבחירות הפנימיות הזכירו את התפקידים הללו נגדה, וטענו שהיא מזוהה עם אישים שחותרים תחת נתניהו. בתקופת ההתנתקות, אגב, שימשה שטרית בליכוד כראש מטה ההתנגדות לתוכנית. היא בעלת תואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת בר־אילן. שטרית שובצה במקום ה־31 ברשימת הליכוד כבר בבחירת 2009, אך המפלגה קיבלה אז 27 מנדטים בלבד. בבחירות אפריל 2019 היא נכנסה לראשונה לכנסת.
במהלך הריאיון שטרית מתקשרת ליועץ הפרלמנטרי שלה, שבשעת ערב עדיין נמצא בכנסת כדי להספיק לטפל בנושאים שונים, לפני שהיא תסיים את כהונתה בעוד כמה חודשים. שטרית ידועה כח"כית חרוצה: בשנה האחרונה היא הגישה 34 שאילתות ו־45 הצעות לסדר, יזמה 72 חוקים וחתומה על עוד 193 חוקים אחרים. בין השאר היא עסקה בנושאי רווחה, חינוך, בריאות הנפש וההתיישבות ביו"ש.

כאשר היא מתבוננת על תקופת כהונתה במשכן, שטרית מצביעה על שורת חוקים ומהלכים שהיא עמלה למען מימושם. בין השאר היא מציינת את מאבקה למען החזרת הכספים לנערים שהמסע שלהם לפולין בוטל, הצפת נושא ההשתלטות הפלסטינית על שטחי C, המענק לנשים עצמאיות שיצאו לחופשת לידה בתקופת הקורונה ולא קיבלו פיצוי הולם, מענקים למגדלי התבלינים ולחקלאים בבקעת הירדן שנפגעו בעקבות ירידת המחירים, הכנסה לסל התרופות של קוצב וגאלי לטיפול בבעיות שתן אצל נשים, וסיוע בהענקת מענק כספי למשפחות אומנה בישראל.
במיוחד היא גאה בפעילותה למען הנגשת מערת המכפלה, מיזם שהולך ונבנה בימים אלה. "שנתיים וחצי אני עוסקת בזה. היום עלינו במעלית במצודת־זאב, ואני רואה איתנו איש צבא עם דרגות בכירות. פתאום הוא פונה אליי ואומר: 'אני מכיר אותך, את עשית לנו צרות צרורות, לא ויתרת לנו, איזו נחישות'. אלו היו כללי המשחק שלי – לא עזבתי עד שהגעתי לפתרון. זו הסיבה שהייתי כתובת להרבה מאוד אנשים".
ייתכן שהעבודה הפרלמנטרית באה על חשבון העבודה הפוליטית, וגרמה לכישלון שלך?
"יכול להיות, אבל אני לא יכולה להתחרט על זה. אני כואבת את זה שלא נבחרתי למקום גבוה יותר, לא הקשבתי כשאמרו לי שאני צריכה לצאת לשטח ופחות לעבוד, אבל זה היה בניגוד לערכים שלי. ידעתי שאם אני לא אהיה שם, העגלה לא תזוז".
מתמודדים אחרים שבלטו בתקשורת, כמו גלית דיסטל־אטבריאן ובועז ביסמוט, נכנסו במקום ח"כים מכהנים ופרלמנטרים מצטיינים. אילו היית הולכת יותר לאולפנים, אולי היית מצליחה יותר?
"אפשר להגיד אם ואם ואם ואם, כל התשובות נכונות. אם הייתי מקבלת מקום עשר או עשרים לא היית שואלת את זה, ויכול להיות שהייתי הופכת להיות מודל לפוליטיקאית הכי מצליחה עלי אדמות. אדם צריך לעשות מה שהוא יודע ויכול. אז יש לי מה לתקן, אני לא טומנת את הראש בחול, היה אפשר לעשות דברים אחרת. אבל אני יודעת שבמערכת הזאת לא שיקרתי אף אחד, לא רימיתי אף אחד, לא השתמשתי באף אחד, הייתי כל כולי אני – המשפחה שלי, החברים שלי, התומכים שלי. מבין כולם אני הכי שלמה עם עצמי. אין אף אחד בתנועה שיבוא ויגיד קטי רימתה אותי, קטי שיקרה לי, קטי הבטיחה ולא קיימה. כל מה שהבטחתי קיימתי.
"הייתי פחות חשופה באולפנים גם כי אני דתייה, שומרת שבת, ולא יכולה לנסוע ולהופיע לא ב'מטה המרכזי' ולא ב'פגוש את העיתונות' – תוכניות שרוב הזמן הן בתחום השבת. כמובן שכל הופעה כזו, פאנל או ריאיון, מקפיץ אותך לתודעה אצל המתפקדים. אבל אני לא מצטערת לרגע כי אני לא אוותר על הערכים הדתיים שלי, שהם נר לרגליי, בשביל שום קריירה. הכול מלמעלה".
לצד הכאב האישי שלך, הרשימה שנבחרה טובה בעינייך? היא מייצגת נאמנה את המפלגה?
"כשהאנשים בשמאל אומרים שהרשימה שלנו לא טובה, בריונית או חסרת תרבות – צריך לדעת שזה לא משנה. גם אם היינו מביאים חבורה של פרופסורים, הם היו קוראים להם 'משיחיים' ו'הזויים'. אסור לנו להצטדק או להתנצל, כי מי שנבחר לרשימה זה פאזל מכל הארץ. יש שם אנשים נפלאים. שיפסיקו לשפוט אותנו, להפוך אותנו לבהמות, כוחות האופל או כל מילה אחרת שאמרו עלינו. אני מרגישה יותר טובה מכל אחד אחר מהמחנה השני. ההתנשאות והיהירות הזו, אין מסלול בחיים שלא עברתי את זה. הצורך שלהם להגיד איך אנחנו צריכים להיות ולהיראות – זה נגמר".
מתי שוחחת בפעם האחרונה עם נתניהו?
"הוא התקשר אחרי התוצאות, אמר שהוא מעריך ואוהב ומודה, ושהוא חושב שאני כן אהיה בכנסת. אני לא יודעת אם זה יהיה דרך החוק הנורווגי או שנקבל מספר מנדטים גבוה, אבל זה מחמם את הלב לראות שמעריכים אותך, האקט הזה של להרים טלפון כשהייתי בסערת רגשות".
עד כמה משפחת נתניהו השפיעה על התוצאות? נטען שהוא פעל מאחורי הקלעים נגד מועמדים שהוא לא רצה.
"לחלוטין לא משפיעה. מערכת היחסים שלי עם שרה מצוינת. היא אישה חכמה ומבריקה, בשיחות שלי איתה אני פשוט נהנית לשמוע אותה. אני אומרת לך את הדברים לא בשביל למצוא חן בעיני אף אחד, הפריימריז כבר היו. ליבי ופי שווים. אני יודעת שנתניהו מעריך אותי. כשהיינו יושבים בישיבת הסיעה היו מפנים אליי משימות שקשורות לחינוך, והלשכה שלו הייתה שולחת אליי מקרים ופניות. התקשורת מבקשת להחדיר לציבור שנתניהו קובע את הרשימה ומחליט מי למעלה ומי למטה, אבל זה שקר וכזב. אני בטוחה שהוא רצה אותי גבוה, ואין מה לעשות, זה מה שהבוחר בחר".
מה את חושבת על השריונים שהוא ביקש לקבל?
"אני כנראה לא כל כך אובייקטיבית לגביהם", היא צוחקת. "אני תמכתי בכך שנתניהו צריך לקבל שריונים, אם כי אני לא יכולה להגיד לך שבשלב זה אני רוצה אותם… אבל יש פה עניין לטובת המפלגה ולטובת היו"ר".
תסייעי לליכוד בבחירות הקרובות או שתשאירי את העבודה למועמדים הריאליים?
"כל תפקיד שיוטל עליי אבצע בשמחה רבה, ויש לי כבר רשימה ארוכה של פאנלים והזמנות לאירועים. המפלגה הזו היא מפלגת הבית שלי. גדלתי בליכוד, זה מה שינקתי מגיל אפס".
ואם יציעו לך מקום במפלגות אחרות?
"היו לי הצעות, כעת ובבחירות קודמות, והתשובה שלי תמיד הייתה שאני אכבה את האור בליכוד. אני לא הכתובת הנכונה להצעות כאלה. הנאמנות למפלגה, לערכיה, לאידיאולוגיה וליו"ר שלה הן עניין של חינוך מהבית. כמו שאין לי ארץ אחרת, אין לי מפלגה אחרת".
בפעם הבאה תתמודדי שוב?
"יכול להיות שכן. אני חיה פוליטית, לא אדם שקם, מוותר והולך. זו המערכת שאני שוחה בה, מכירה אותה, אוהבת אותה ומקווה שאני עוד אעסוק בה. אפשר לסייע בה המון".