מול הצהרותיו האופטימיות של שליח הבית הלבן עמוס הוכשטיין היום בביירות, והקולות הישראלים שטוענים אף הם כי הם משוכנעים שניתן להגיע להסדר עם לבנון, פירוט ההצעה שהעבירה ישראל ללבנון נותרת עלומה. שרת האנרגיה קארין אלהרר הגדירה בכמה ראיונות בימים האחרונים את ההצעה הישראלית שהועברה באמצעות הוכשטיין ללבנונים כרצינית וכיצירתית, אולם בלשכת השרה לא מתייחסים לפירוט תוכן ההצעה עצמה.
השאלה המשמעותית היא עד כמה מציעה הפעם ישראל יותר מאשר ההצעות שהוצגו לפני כשנתיים, במהלך המשא ומתן שהתקיים בתקופת השר יובל שטייניץ, בבסיס האו"ם בנאקורה שבלבנון. כאז כן עתה, ישראל שבה ומציעה לחלוק את רווחי הגז שיופקו מ"משולש המריבה", תוך כדי מתן עדיפות קלה לטובת הלבנונים. אולם, אז סירבה ישראל לכל דרישה להגדיל את אזור המים הכלכליים המוגדר כשייך ללבנון, וכמובן לכל השלכה של חלוקה מחודשת על הגבול היבשתי בין המדינות. השאלה היא האם כעת יציע המתווך האמריקני הכרה בבעלות לבנונית גם בשטחים ימיים שעד כה הטענה הברורה הייתה כי הם שייכים כלכלית לישראל. נציין, כי בראש הצוות הישראלי הנוכחי למשא ומתן בנושא, עומד אודי אדירי, מנכ"ל משרד האנרגיה לשעבר, שעמד בראש צוות המו"מ גם בעת הדיונים בנאקורה.
המשולש הימי, נוצר משוני בזוויות בהן מותחים בישראל ובלבנון קו אופקי אל תוך הים מהגבול היבשתי ביניהן, כאשר זה הישראלי נמצא צפונית יותר מאשר זה אליו טוענת לבנון. עם זאת, ב-15 השנים האחרונות, מאז חתימת הסכם הגבולות הימיים בין לבנון לקפריסין, הציגה לבנון כשבעה קווי גבול ימיים שונים מול ישראל. בישראל לעומת זאת, דבקים באותו קו שהופקד על ידי ישראל באו"ם לפני למעלה מעשור, ונמתח בקו ישר מראש הנקרה. אסדת כריש, שחיזבאללה מאיים לתקוף את ישראל אם תחל בה פעילות הפקת גז בספטמבר כמתוכנן, נמצאת מחוץ למשולש שבמחלוקת, במרחק כמה קילומטרים מדרום לו.
