כשבוע לאחר הודעתו של מפקד המחוז הצפוני במשטרה, ניצב שמעון לביא, כי יתפטר מתפקידו ויפרוש מהמשטרה לאור אסון ההילולה במירון, גוברת הביקורת על כך שהחליט לפרוש ולעזוב את הפיקוד על המחוז, שנמצא כעת במלחמה, תחת הנהגתו, בפשיעה הנרחבת. "המחיר שנשלם על התפטרותו עלול להיות אדיר" אומר בדאגה יואל זילברמן, יו"ר ומייסד ארגון "השומר החדש". כשמונה לביא לתפקיד, לפני שלוש שנים, הוא גילה מציאות של התעלמות וקבלה כמעט מוחלטת של אירועי פרוטקשן וטרור החקלאי, ככורח המציאות. הוא קרא עליהם תיגר והכריז על מלחמה: "מתוך ניסיון של 15 שנים בשטח בצפון, בזירות הקשות והנסתרות של הפרוטקשן והטרור החקלאי, לא היה קצין בכיר זמין יותר ומחובר לשטח מאשר שמעון לביא. אין ספק שארגוני הפשע בצפון נשמו השבוע לרווחה" אומר זילברמן.
שמעון לביא בראיון: "אני לא רוצה לפענח את הרצח הבא, אני רוצה למנוע אותו"
הוא מסביר כי "לביא ידע לומר לכל שדרת המפקדים שאי אפשר להכיל עוד את האירועים. מפקדים קודמים דיברו על סכסוך שכנים וכל מיני אמירות מכילות ותבוסתניות. מבחינתו פלישה של עדר לאדמה של אחר זה פשע ברמות הכי גבוהות. הוא לא חיפש לעקם את המגרש בתירוצים שונים ולהעלים עין. עד שהוא נכנס סוגיות מרכזיות של פשיעה כאן נסגרו תמיד בטענה של 'חוסר עניין לציבור'. הוא עשה טוויסט בעבודת המשטרה בצפון והבין שזו העת להיות אגרסיבי. ראינו אותו פיזית מגיע למבצעים 24\7 ולוקח אחריות מלאה".
גם ראש המועצה האזורית גליל עליון, גיורא זלץ, הצטרף לדברים: "באופן אישי אני מאוד מעריך אותו ואת הזמינות, הנגישות והמקצועיות שלו". זלץ מבקש להדגיש כי אינו מתייחס לנסיבות התפטרותו ולסוגיית אסון מירון אך אומר שככל הקשור לאתגרי המלחמה בפשיעה בצפון ובגליל בפרט "הניסיון שלנו איתו היה מצוין. ממה שהוא הוא התחיל לטפל, הוא טיפל בצורה מאוד מרשימה וטובה, ומנקודת המבט הצרה של התפקיד שלי הוא עשה עבודה מרשימה".
השפעה על חיי תושבי הצפון, יהודים כערבים
כזכור, ביום שני שעבר הודיע לביא למפכ"ל המשטרה קובי שבתאי כי הוא פורש משירותו במשטרת ישראל, ולוקח אחריות על אסון ההילולה במירון שאירע במשמרת שלו, בל"ג בעומר אשתקד. במכתבו הסביר כי מיד לאחר האסון אמר כמפקד האירוע שהוא נושא באחריות: "כוונתי הייתה והינה לאחריות של ממש ללא חוכמות וללא התחכמויות". בצל מכתבי האזהרות המסתמנים שצפויה להוציא ועדת החקירה הממלכתית לחקר אירועי האסון, ההערכה היא כי לביא, לצד מפכ"ל המשטרה ובכירים נוספים בהפקת האירוע, יואשמו באחריות לאסון שגבה את חייהם של 45 בני אדם. לביא לא היה מוכן לחכות למכתבי האזהרה, והבהיר כי עם תום ההילולה השנה במירון והפקת התחקירים הוא מתפטר ופורש מהמשטרה. במשפחות השכולות בירכו על החלטתו ואמרו כי מצפים משאר בכירי המשטרה והמערכת הפוליטית והממשלתית שהיו אמונים על האירוע, לשאת באחריות ולהתפטר.
אך מעבר למילוי ציפייתם של המשפחות השכולות למחיר ולעונשים לכל מי שהיה מעורב באישור ההילולה ובכשלים בהר, התפטרות לביא צפויה, כאמור, להשפיע על חיי התושבים בצפון, יהודים וערבים כאחד. "תחת שמעון לביא, משטרת מחוז הצפון בשלוש השנים האחרונות הייתה במלחמה, וזו הייתה בשורה אדירה לתושבים שגם נתנה לשוטרים גב ורוח לחימה" אומר לנו קצין בכיר במחוז, המשרת בגזרה כשלושים שנה: "עברתי לא מעט מפקדי מחוז. זה המפקד הכי טוב שהיה במחוז הצפוני. להבדיל מהרבה קצינים אחרים בהנהגת המשטרה שהם לא אנשי משטרה, הוא התחיל בארגון. קצין אמיץ, כריזמטי וסוחף שמבין את העבריינים ויודע איפה הבטן הרכה שלהם. מבין שזו מלחמה ושבמלחמה לפעמים סופגים". לדברי הקצין הבכיר, ייחודיותו של לביא הייתה בעובדה ש"הוא לא חיפש פתרונות לבעיות אלא הבין שהמפתח למלחמה בעבריינים הוא להחליט מה לא עושים. מהן הפעולות שלא נכון לעשות מולם, ורק אחר כך למצוא את מה שכן".
עוד הוא מוסיף, כי עורך דינו של לביא התנגד להחלטתו להתפטר בשלב זה, ויעץ לו לקבל את ההחלטה רק לאחר מסקנות ועדת החקירה. "מבחינה משפטית הכי נכון היה לקבל את המכתבים מהכסא והדרגה ובזירה הזאת להתמודד מול ההשלכות, ולא כפנסיונר, אבל לא היה לי ספק כבר למחרת האסון שהוא יצהיר על הנשיאה באחריות ויתפטר. לא בגלל שכפו עליו, ולא בגלל מכתבים ואזהרות של ועדות חקירה. אני מכיר את אירוע ההילולה במירון ונמצא שם יותר מ20- שנה. כולם ידעו שהאסון בפתח. הלחץ של הפוליטיקאים והחסידויות היה בלתי נשלט ולצערי זה קרה במשמרת שלו. היה חשוב לו להשלים את התחקירים ולעשות עוד אירוע מירון אחד כדי לסגור מעגל ואז התבשרנו על התפטרותו".
"כמה שאנחנו לא עושים – אין הרתעה"
לביא היה ידוע כקצין משטרה אשר בכל רצח שהתרחש במחוז שלו, היה לוקח אחריות, לעיתים גם מתייצב בבית משפחת הנרצח ומסביר להם, מעדכן אותם ומלווה אותם עד להשלמת החקירה. בניגוד למרכז הארץ והדרום, שם יש לובי חזק של ראשי ערים יהודיות, בצפון רוב הרשויות הן ערביות אשר מתקשות להשיג תקציבים ומשאבים ולזעוק את זעקת הפשיעה המשתוללת ברחובות. לביא קרא תיגר ולא פחד להתמודד מול העבריינים בזירה שלהם ופנים אל פנים.
לדברי הקצין הבכיר, הכאב והתסכול הכי גדולים של לביא, כמו של כל שוטרי המחוז, הוא מבחן התוצאה: "כמה שאנחנו לא עושים, בסוף אין הרתעה. השופטים מתחשבים בעבריין עצמו ובחיים שלו ובשיקום, ולא באזרח הנורמטיבי הנפגע, וכאן הבעיה. עבריינים עם נשקים לא חוקיים ועבר פלילי עשיר נשפטים למאסר של חודשים ספורים והופכים את הפשע למשתלם. שמעון לא הרים ידיים. הוא בכל פעם היה צריך להרים את השוטרים ולעודד אותם אחרי עבודה מאוד מאוד קשה מול עבריינים כבדים, שפגשו אותם בחוץ חודשים ספורים אחרי המאסר. הרבה יותר כואב לקבל אגרוף בבטן מהפרקליטות או מבתי המשפט מאשר מעבריין. כאיש משטרה זה המקום הכי רגיש, ושמעון ידע להמשיך הלאה בכל הכוח במלחמה הזאת".
קצין המשטרה הבכיר סבור כי "המחוז ימשיך בדרך שלביא התווה, האם זה ימשיך באותה עוצמה ודרך? לא בטוח בכלל. בסופו של דבר זה תלוי במדיניות המפקד החדש. איבדנו מפקד משמעותי מאוד ואני מקווה שנראה אותו ביום מן הימים בתפקיד מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים או אפילו בתפקיד השר".
