שחס ושלום לא ימעד על כבש המטוס, שחלילה לא יידבק בקורונה מרוב לחיצות ידיים, וגם שלא יתישו אותו בכל מיני בקשות מוזרות לסלפי. כל כך הרבה שינויים והכנות – כי נשיא ארה"ב כבר בן 79 ואי אפשר להיות זהירים מדי. נכון. אבל בהתחשב בחום יולי־אוגוסט שכבר נותן את אותותיו, כדאי אולי להודות לנשיא האמריקני ולאמץ את הפרוטוקול הדיפלומטי שנשמע הרבה יותר הומני. שלא לדבר על הזמן היקר שהוא חוסך.
לא רק ביידן נחשף לחום המתיש. גם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין יגיע בשבוע הבא לטהרן לוועידת פסגה עם נשיא איראן אבראהים ראיסי ועם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. העובדה ששניהם הגיעו לסביבה בהפרש של שבוע אבל משני קצוות שונים של המפה – אומרת משהו על רמת המתיחות הגלובלית בכלל, ועל רמת המתיחות האזורית בפרט.
זה גם ההקשר שבו צריך לראות את הפסגה הווירטואלית המרובעת השבוע בין ראש הממשלה לפיד, ובין ביידן, ראש ממשלת הודו ומנהיג האמירויות. הפסגה היא ביטוי לשינויים הגלובליים, וכחלק מיצירת מערך בריתות גלובלי חדש שישראל וארה"ב שותפות לו. לעומת זאת, מפגש ראיסי־פוטין־ארדואן בשבוע הבא רומז הרבה יותר לבקיעים במדיניות הרוסית בסוריה, בעקבות המתח הגובר בין טורקיה לאיראן.
אבל זה רק חלק מהתמונה, ולא מדובר רק בבקיעים אלא גם בחיבורים לא סימפטיים. מוקדם יותר השבוע חשף היועץ האמריקני לביטחון לאומי ג'ק סאליבן בתדרוך לכתבים כי על פי המידע שבידיהם כבר בחודש הקרוב טהרן מתכוונת לספק לרוסיה כטב"מים נושאי תחמושת, ולאמן את הכוחות הרוסיים להפעילם באוקראינה. עד כה לא הייתה טהרן שותפה ישירה או עקיפה למלחמה באוקראינה; אספקת הכטב"מים מציבה אותה כעת במקום אחר לגמרי. ואם היה נדמה שהמלחמה באוקראינה מדשדשת כעת, החדשות האחרונות הן שבעימות בין רוסיה למערב מה שעומד על הפרק הוא לא רק תוכנית הגרעין האיראנית אלא גם הצטרפות של טהרן למלחמה באוקראינה, לצידה של רוסיה.
בעולם כזה, שבו זירות ומערכי בריתות משתנים במהירות, יש לארה"ב תפקיד חיוני. בטור שפרסם ביידן בוושינגטון פוסט ערב ביקורו באזור, כתב הנשיא כי המראתו לסעודיה, תחנתו הבאה לאחר ישראל, תהיה "סמל קטן להידוק היחסים והצעדים לנורמליזציה בין ישראל לעולם הערבי, שהממשל שלי פועל להרחיב. בביקור בג'דה יתאספו מנהיגים מכל האזור ויתכווננו למזרח תיכון יציב ומחובר יותר, ולארה"ב יהיה בכך תפקיד חיוני".
אם היה נדמה שהמלחמה באוקראינה מדשדשת, החדשות האחרונות הן שטהרן עומדת להצטרף לעימות, לצידה של רוסיה
התייחסותו של ביידן ליציבות המזרח התיכון נאמרה אפוא על רקע ההתפתחויות המקומיות. המלחמה באוקראינה מתדפקת על דלתות האזור. גם מכיוונה של טורקיה שמספקת כטב"מים לאוקראינים, וגם מצד האיראנים שיתחילו לספק אותם כעת לרוסים, עוד ביטוי לחִברוּת בין איראן לרוסיה. צעדים אלו מלמדים שזירות עימות, שעד כה היו לכאורה מנותקות זו מזו, הולכות ומתקרבות. המלחמה באוקראינה היא כבר מזמן לא בעיה אירופית אלא כלל עולמית, והחיבורים שלה לטורקיה ולאיראן יהדהדו את השפעותיה גם במזרח התיכון, מה שנראה כמו מתכון לסכסוך ארוך וחסר מוצא עם פוטנציאל להתרחב מעבר לגבולותיו. סכסוך שמשווע להברקה דיפלומטית כלשהי, שתתחם את גבולותיו ותאפשר מוצא מן הסבך. אבל למערב אין כרגע כלים חדשים, וערוצי התקשורת עם ולדימיר פוטין נמצאים על "השתק".
תומס פרידמן כתב השבוע בניו־יורק טיימס כי המלחמה באוקראינה נכנסת לשלב חדש ומסוכן. בטורו השווה בין "אסטרטגיית החורף" של פוטין ל"אסטרטגיית הקיץ" של נאט"ו. האסטרטגיה של הנשיא הרוסי היא למשוך את משבר האנרגיה לחורף הקרוב, אז יאמיר מחיר הנפט ל־200 דולר לחבית. כשבאיחוד האירופי יהיו משפחות שייאלצו לבחור בין אוכל לחימום, העייפות תכריע את מדינות אירופה, וזלנסקי ייאלץ לסגור עסקה עם פוטין ויהי מה.
הזדמנות שהוחמצה
בהקשר הזה צריך אולי לומר כמה מילים גם על ההתנקשות בחייו של ראש ממשלת יפן לשעבר שינזו אבה, בסוף השבוע שעבר. אלמלא הרצח, אולי הייתה עוד הזדמנות לשלוף את ראש ממשלת יפן לשעבר מהנפתלין הפוליטי להתייעצות דחופה בשאלה מה עושים עם ולדימיר פוטין. אבה אומנם היה מוכר בעולם הרחב בעיקר בזכות תוכניתו הכלכלית, ה"אבנומיקס", אבל מעבר לזה הוא רשם ברזומה שלו בשנות שלטונו לא פחות משלושים מפגשים עם נשיא רוסיה. שלושים מפגשים מייצרים תובנות, מייצרים מודיעין, מייצרים תחושה של נוחות וקרבה. אולי דווקא מישהו כמו אבה היה מצליח לחדור את חומת הברזל הפוטיניסטית.
מדוע אפוא לא נקרא אבה לדגל עוד קודם, בשלב שפוטין עדיין נפגש עם מנהיגים מערביים, כמו מקרון הצרפתי ושולץ הגרמני? התשובה מורכבת אבל גם פשוטה: אבה לא היה שותף להתפעלות המערבית מנשיא אוקראינה הצעיר והתוסס וולודימיר זלנסקי. הוא לא התרשם מהתעקשותו לחבור לנאט"ו וגם לא התפעל מהעמידה האיתנה האוקראינית בשאלת לוגנסק ודונצק. מה שכנראה הקנה לו נקודות זכות רבות בקרמלין אבל לא בבית הלבן.
אבה נשאר ידיד אישי של פוטין גם כאשר הממשלה בטוקיו יישרה קו עם המערב בשאלת אוקראינה. הקרמלין בתגובה הטיל אז סנקציות על פוליטיקאים יפנים, אולם אבה לא נכלל ברשימת הפוליטיקאים היפנים המוקצים. המסר היה – שינזו אבה הוא ידיד. ובמבט לאחור, אולי זה היה מסר למערב, שאבד בבליל הקולות שעלה מהמדמנה הרוסית־אוקראינית.
אפשר להניח ברמה גבוהה של סבירות, שבאותו שלב איש בבית הלבן לא חשב בכלל על אבה כדמות שעשויה אולי לפתוח דלת לנבכי מוחו של פוטין. לא התלהבו שם מהאיש. ולא רק בגלל האידאולוגיה הסופר־שמרנית שייצג, אלא גם בעקבות קשרי הידידות שפיתח עם קודמו של ביידן בתפקיד, דונלד טראמפ. ההתעלמות הזו הייתה אולי טעות, הזדמנות שהוחמצה. כעת מאוחר מדי. אבה עבר לעולם שבו התמזגה נשמתו בחיוך הבודהה. השבוע התקשר פוטין לשיחת ניחומים אישית עם משפחתו של אבה וכינה אותו "מדינאי דגול".
אז כאשר מסכמים את ביקורו של ביידן בישראל ובאזור, חשוב לעשות את החישוב הכולל. החיבורים והבריתות של ישראל במזרח התיכון, עם ארה"ב ובלעדיה, מול רוסיה, סין ומדינות המפרץ, כבר מזמן לא נעצרים בגבולות המזרח התיכון. מורכב. לכן מוזר לחשוב כיצד יכול מובטל בן 41 לשבת בביתו בנארה, בירתה ההיסטורית של יפן, לבנות אקדח פרימיטיבי מצינורות וסלילי מתכת עטופים בנייר־דבק ולהתנקש בחייו של ראש ממשלה לשעבר. אולי אחד האנשים הבודדים מחוץ לרוסיה, שיכול היה להבין מה עובר לוולדימיר פוטין בראש. ואולי לא. כי גם אחרי 30 מפגשים לא הצליח אבה להזיז במילימטר את המדיניות הרוסית ביחס לאיים הקוריליים שכבשו הרוסים מיפן במלחמת העולם השנייה. אפשר רק לקוות שהאבולוציה שעוברים יחסי ישראל והעולם הערבי, יהיה בכוחה לשמש משקל־נגד לכוחות שרוסיה ואיראן מייצגות. ומה שקשור לטורקיה – יישאר בנקודה זו בסוגריים.
