בנאום הניצחון שלה, ביום שלישי שעבר, ציטטה סטייסי אברמס פסוק ממגילת אסתר: "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". הקהל שעטף אותה מחא כפיים ושרק בהתלהבות, אבל בחלקים אחרים של מדינת ג'ורג'יה האווירה באותו לילה הייתה קרובה יותר לפסוק אחר במגילה – "והעיר שושן נבוכה".
זה היה קרב פוליטי שבימים כתיקונם היה מסוקר בתקשורת המקומית של ג'ורג'יה, אחת מחמישים מדינות ארה"ב, ואולי זוכה לאזכור במבזק קצר במהדורת הלילה של CNN. לא הרבה יותר. אבל הימים אינם כתיקונם. מערכת הבחירות של אמצע הקדנציה מתקרבת במהירות – בעוד קצת פחות מחצי שנה – והמתח בין שתי המפלגות הגדולות הולך וגובר. המפלגה הרפובליקנית עסוקה בשימור הרוב שלה בשני בתי הקונגרס, רוב שהושג בבחירות שבהן ניצח טראמפ ב־2016 כנגד כל הסיכויים, אך התהליכים המעניינים יותר מתרחשים דווקא בצד המובס, הדמוקרטי. מאז תבוסתה הטראומטית של הילרי קלינטון שוברים שם את הראש כיצד מחזירים עטרה ליושנה, והקרב שהתרחש בשבוע החולף בג'ורג'יה הוא קפסולה מזוקקת של שתי הגישות המרכזיות שביניהן מיטלטלת כרגע המפלגה הדמוקרטית. הגישה שאותה מייצגת אברמס מסמלת קיטוב נוסף בחברה האמריקנית, ריצת אמוק לכיוונים לא בהכרח מבשרי טובות של פוליטיקת זהויות, ליברליזם קיצוני ופרוגרסיביות רדיקלית. והגישה הזו ניצחה בגדול, עם יותר מ־75 אחוזים.
"קרב הסטייסיות" – כך כונה המאבק על מועמדות המפלגה הדמוקרטית למשרת מושל ג'ורג'יה, שייבחר מחדש בנובמבר הקרוב. מצד אחד ניצבה סטייסי אוונס, עורכת דין לבנה בת 40, חברת בית הנבחרים של ג'ורג'יה מאז 2011. גישתה לכיבוש משרת המושל במדינה הייתה דמוקרטית־מתונה, והיא הציגה עצמה כממשיכת דרכו של רוי בארנס, המושל הדמוקרטי האחרון שמשל בג'ורג'יה, עד שנת 2003. אוונס טענה שמאגר המצביעים הראשי של המפלגה הדמוקרטית נמצא במרכז המפה הפוליטית, אנשי מעמד הביניים ופועלי הצווארון הכחול, שבהחלט ייתכן כי חלקם בחרו ב־2016 להצביע לטראמפ. לא מדובר בטקטיקה בלבד; אוונס מייצגת את הפוליטיקאי הדמוקרט המתון שמעוניין לגשר על הפערים בין אזרחי ארה"ב, ומנסה לדבר גם בשפתם של מי שאינם רואים בהצבעה לרפובליקנים חטא בל יכופר.
מהצד השני עמדה סטייסי אברמס. גם היא חברת בית הנבחרים של ג'ורג'יה, גם היא עורכת דין – אבל כאן בערך תם הדמיון בין שתי הסטייסיות. אברמס בת ה־44 היא שחורה, ובמדינה ש־30 אחוזים מתושביה שחורים יש לכך משמעות. היא האישה השחורה הראשונה אי־פעם שנבחרה כמועמדת למשרת מושל בארה"ב במסגרת שתי המפלגות הגדולות, ובעבר כתבה רומנים רומנטיים תחת שם העט סלינה מונטגומרי.
אברמס נקטה גישה פוליטית שונה לחלוטין מזו של יריבתה. היא החליטה להתרכז ב"בייס" הדמוקרטי הקשה, ולוותר על המרכז. לשם כך פנתה לקבוצות מיעוט כמו שחורים, להט"בים והיספנים, וקראה להם ליצור ברית מיעוטים שתצליח להפוך את המדינה הדרומית מאדומה, צבעם של הרפובליקנים, לכחולה. "קודם נשנה את ג'ורג'יה, אחר כך נשנה את הדרום, ואז נשנה את האומה", הצהירה באחת מעצרות הבחירות שלה.
לסטייסי אברמס לא יהיה קל לשנות את ג'ורג'יה. מדובר במדינה דרומית, רפובליקנית באופן מובהק, שהפעם האחרונה שבה הצביעו תושביה למועמד דמוקרטי לנשיאות הייתה לפני יותר מרבע מאה, ב־1992. בבחירות האחרונות ניצח דונלד טראמפ את הילרי קלינטון בג'ורג'יה בחמישה אחוזים – ניצחון מובהק פחות מניצחונו של מיט רומני במדינה זו על אובמה ב־2012, אך עדיין ניצחון רפובליקני יציב וברור. כמעט 40 אחוזים מתושבי ג'ורג'יה הם אוונגליסטים, חומה אדומה שקשה מאוד לדמוקרט כלשהו לעבור.
ובכל זאת, הדמוקרטים אופטימיים מאי־פעם לקראת הבחירות למושל המדינה בעוד כחצי שנה. ראשית, בחירות אמצע קדנציה נוטות בדרך כלל לרעת מפלגתו של הנשיא המכהן. כמעט תמיד מדובר בהצבעת מחאה של אזרחים שמצד אחד רוצים לאותת למפלגה השלטת כי איננה מונחת בכיסם, אך מצד שני כולם יודעים שאין לבחירות אלה כל השפעה על זהות הנשיא עצמו, שייבחר (או ייבחר מחדש) רק בעוד יותר משנתיים. מצב זה מאפשר לבוחרים שנמצאים במרכז המפה הפוליטית לשנות את הצבעתם מהבחירות לנשיאות, וזו תקוותם של הדמוקרטים המתונים.
בנוסף, בג'ורג'יה מתרחשים תהליכים מקומיים שהדמוקרטים רואים בהם תקווה לשינוי. בכל שנה מהגרים למדינה אלפי צעירים ממדינות שכנות, ואלה נוטים לפי ההערכות להצביע יותר לדמוקרטים מאשר לרפובליקנים. כמו כן, הקהילה ההיספנית בג'ורג'יה הולכת ומתעצמת, ומונה היום תשעה אחוזים מאזרחי המדינה. גם ההיספנים נוטים להצביע באחוזים גבוהים יותר לדמוקרטים.
עוד נתון שמחזק את התקווה הדמוקרטית למהפך פוליטי קרוב במדינה הוא ניצחונו של הסנטור הדמוקרטי דאג ג'ונס בסוף 2017 באלבמה השכנה. המדינה הזאת, שנחשבת "אדומה" עוד יותר מג'ורג'יה, ושטראמפ קטף בה בבחירות לנשיאות 62 אחוזים בלי להתאמץ, בחרה בסנטור דמוקרטי ראשון אחרי יותר מ־25 שנה. אם באלבמה נבחר סנטור דמוקרטי, בג'ורג'יה יכולה להיבחר מושלת דמוקרטית – כך לפחות מאמינים הדמוקרטים ב"מדינת האפרסק".
הצד הלא נכון של ההיסטריה
ניצחונה של אברמס מעורר דאגה בקרב לא מעט אנשים, בג'ורג'יה ומחוצה לה. מדוע? ראשית, מכיוון שהיא מסמלת את הכיוון שאליו צועדת המפלגה הדמוקרטית כולה. לא בכדי הפך המרוץ המקומי הזה במדינה נידחת ולא מאוד חשובה בארה"ב למוקד התעניינות לאומי, וזכה לסיקור נרחב בכל כלי התקשורת הארציים. לא בכדי זכתה אברמס לתמיכה ברורה של אישים פוליטיים כלל־ארציים כמו ברני סנדרס. "שתי הסטייסיות" ייצגו את קו השבר במפלגה הדמוקרטית, שעדיין לא החליטה לאן פניה מועדות.
בכתבה נרחבת שפורסמה בשבוע שעבר ב'אטלנטיק' צוטט אסטרטג דמוקרטי שאמר: "אם תשאל אנשים מה המפלגה הדמוקרטית מייצגת, הם לא יוכלו לענות לך. חוץ מזה שאנחנו אנטי־טראמפ, איש לא יודע מה בעצם אנחנו רוצים". מהבחינה החשובה הזו, הבחירה של הדמוקרטים בג'ורג'יה הייתה בין שתי זהויות קוטביות שהמפלגה עשויה לאמץ לקראת המשך דרכה – האחת, שאותה ייצגה אוונס, היא מסורתית, מתונה וזהירה. מטרתה הייתה לא לשבור את הכלים מול תומכי טראמפ מתנדנדים, אלא לנסות לאסוף אותם לחיק המפלגה הדמוקרטית ובכך להרחיב את הבייס המפלגתי.
אברמס, לעומת זאת, נקטה גישה בדלנית הרבה יותר שמייצגת זרמי שמאל קיצוניים במפלגה, גישה שהוגדרה על ידי ה'אטלנטיק' כ"תוכנית פעולה שאפתנית אך מסוכנת". היא לא זקוקה לתומכי טראמפ מתונים; לדעתה יש לה מאגרים מספיקים בשמאל העמוק, ואותם היא רוצה לחבר יחדיו לאגרוף מוחץ שינצח את הימין.
הסוף ידוע: הגישה המתונה של אוונס נמחצה בידי הגישה הרדיקלית של אברמס ברוב מדהים של 76%. פרשנים טוענים שהמרוץ הזה הדגים את האתגרים הפוליטיים הניצבים בפני הדמוקרטים לא רק בנובמבר הקרוב, כלומר בבחירות אמצע הקדנציה, אלא גם ב־2020 – לקראת הבחירות לנשיאות. האם אברמס תסייע בהגדרת זהות המפלגה? אם תשאלו אותה, התשובה כנראה תהיה כן. לא פעם ולא פעמיים הצהירה המועמדת הטרייה לתפקיד המושל כי היא רואה בתפקיד מקפצה לבית הלבן. לא פחות.
וישנה כמובן הנקודה היהודית. אם בארה"ב כולה עומד שיעור היהודים על כ־2% מכלל האוכלוסייה, הרי שבג'ורג'יה הוא מחצית מכך, אחוז אחד בלבד. אלא שכמעט כמו תמיד, משקלם הסגולי של יהודי ג'ורג'יה גבוה בהרבה מחלקם באוכלוסייה. גם בלי קשר לדעותיה האישיות של אברמס, יהודי ארה"ב מרגישים הרבה יותר נוח באווירה מפלגתית מתונה ששואפת למרכז. המפלגה הדמוקרטית היא הבית של רוב מוחץ מיהודי ארה"ב ובהם יהודי ג'ורג'יה – כ־75 אחוזים.
באווירה שמייצגת אברמס, של פוליטיקת זהויות וזכויות מיעוטים, הקהילה היהודית עלולה להתחיל להרגיש שלא בנוח. במסגרת שיח הזהויות האמריקני נתפסים היהודים כ"לבנים", והם אכן משתייכים לאליטות התרבותיות והכלכליות – בדיוק הקהלים שקואליציית המיעוטים שאברמס מנסה לבנות יוצאת נגדם. כמובן, הכול נעשה בפוליטיקלי־קורקט אמריקני שמתרחק מגזענות ומהכללות, אבל ההתרחקות מהמרכז החברתי שאליה סוחפת אברמס את המפלגה הדמוקרטית מעלה באופן טבעי חשש בקרב יהודי ג'ורג'יה, שעשויים למצוא עצמם בין הפטיש לסדן. מצד אחד ביתם הפוליטי הוא כאמור המפלגה הדמוקרטית. מצד שני, הם פתאום יכולים לגלות שהם בצד הלא נכון של ההיסטוריה – או ההיסטריה – הפרוגרסיבית.
מתנגדת למחרימי החרם
אבל לא מדובר רק בתיאוריות פוליטיות. בשנת 2014 ייסדה אברמס ארגון בשם "פרויקט ג'ורג'יה החדשה" שמטרתו הגברת הרישום להצבעה, וכוון לאוכלוסיות הידועות בהצבעתן לדמוקרטים כגון שחורים, צעירים ונשים לא נשואות. מי שמימן את הפרויקט חלקית היה המיליארדר היהודי־הונגרי ג'ורג' סורוס, הידוע כמתנגד אקטיבי למדינת ישראל. שנתיים לאחר מכן, ב־2016, הצביעה אברמס נגד חוק מדינתי שהציע להחרים חברות שתומכות בחרם על ישראל. סטייסי אוונס תמכה בחוק הזה, מה שסימן אותה כאוהדת ישראל. אברמס סומנה לעומת זאת כמשתפת פעולה עם ה־BDS.
במאמר חריף שפרסם סטיב ברמן, איש נדל"ן ותורם ידוע למפלגה הדמוקרטית, הוא טען כי אברמס תהיה "מושלת פרו־BDS": "התמיכה הסמויה של אברמס בתנועת החרם על ישראל מתעלמת משנים של תמיכה יהודית מוצקה במפלגה הדמוקרטית, ומעוררת ספק אם האירוע הזה הופך אותה לבלתי כשירה להיות מועמדת המפלגה לתפקיד המושל", כתב ברמן ב'אטלנטה גו'איש טיימס'. אברמס הגיבה מיד ודחתה את ההאשמות מכול וכול. לטענתה היא מתנגדת חריפה ל־BDS, תנועה שאותה כינתה "אנטישמית", והזכירה את קשריה הענפים עם הקהילה היהודית לאורך השנים ואת הגעתה החוזרת ונשנית לכנסי איפא"ק במדינתה.
ובכל זאת, אברמס התנגדה לחוק שאוסר סחר עם חברות שמחרימות את ישראל, והתירוץ שלה הוא חלק ממה שמדיר שינה מעיני יהודי ארה"ב, גם אם הם תומכים בדמוקרטים: "חרם היה חלק קריטי ביצירת צדק חברתי בהיסטוריה האמריקנית, במיוחד בעבור אפרו־אמריקנים", אמרה אברמס. "אישור החוק יוצר תקדים שיכול למנוע בעתיד קמפיינים של זכויות אזרח במאה ה־21, הדומים לפעולות של לוחמי זכויות אזרח בשנות השישים". כלומר, בשם קמפיינים עתידיים של זכויות אזרח החליטה אברמס לנטוש את "התמיכה הבלתי מסויגת שלה בישראל". זהו חלק משיח פוליטי חדש יחסית המהדהד בעיקר בקרב פעילים שחורים במפלגה הדמוקרטית, שהולכים יותר ויותר לכיוונים שביניהם ובין האתוס האמריקני המכונן של "ציון החדשה" ואהדה בסיסית לעם היהודי יש פחות ופחות קשר.
לפני כמה חודשים השתתפו אברמס ואוונס במפגש עם נשים יהודיות באטלנטה. כשאברמס נשאלה על אי־תמיכתה בחוק נגד ה־BDS, אמרה: "אני מאמינה חד־משמעית בזכותה של מדינת ישראל להתקיים". לפני שסיימה את תשובתה בת שתי הדקות, היא חזרה שוב על אותו מסר. עורך ה'אטלנטה ג'ואיש טיימס', מייקל ג'ייקובס, פרסם מיד לאחר מכן מאמר שבו הביע את אכזבתו מהצהרתה של אברמס ודאגתו ממנה: "מה שהדהים אותי היה העובדה שסטייסי אברמס חשבה שיש צורך בהצהרה כזו – וצורך כה דחוף עד שעשתה זאת פעמיים בשתי דקות. בשנת 2018, אחת המועמדות המובילות למשרת מושל ג'ורג'יה רואה את זכותה של ישראל להתקיים כנושא לדיון, ולא כמציאות פשוטה. המשפט 'אני מאמינה חד־משמעית בזכותה של ישראל להתקיים' צריך להיות שווה למשפט 'אני מאמינה חד־משמעית שהשמש תזרח מחר'".
ואז הוסיף ג'ייקובס משפט שמסכם את המצב החדש שנוצר בג'ורג'יה בשבוע שעבר, ושאולי מסמן את הכיוון שאליו צועדת המפלגה הדמוקרטית כולה: "אני לא חושב שלאברמס יש ספקות בנוגע לקיומה של מדינת ישראל, אבל הצורך שלה להצהיר על כך אומר שהיא מעריכה שישנם אחרים באגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית שחולקים עליה. זוהי עדות נוספת למה שאנו כבר יודעים מסקרים: התמיכה בישראל כבר אינה מובנת מאליה בקרב הדמוקרטים".
