זה לצד זה עמדו שלושים מנהיגי המדינות החברות בנאט"ו, מחויכים ומאושרים. מזכ"ל הארגון ינס סטולטנברג הסתובב במדריד כחתן ביום חופתו. מסיבות עיתונאים אינסופיות וכמובן פגישות למכביר, כי ככה חוגגים את הארגון שפתאום חזר לחיים.
"נרחיב את כוח התגובה המיידית של הארגון מ־40 אלף חיילים ל־300 אלף", הכריז סטולטנברג בתחילת השבוע. אומנם גורמים בנאט"ו אמרו לי שהמספרים קצת מוגזמים ושהמזכ"ל רץ מהר מדי, אבל ברור שזה הכיוון: להראות שנאט"ו, הארגון שפעם שאלו מי צריך אותו, כאן כדי להישאר.
"נאט"ו נמצאת במצב של מוות מוחי", כך תיאר ב־2019 נשיא צרפת עמנואל מקרון את הברית שנוסדה שבעים שנה לפני כן. ב־1949, כשרוסיה הסובייטית, האויבת ממזרח, איימה לבלוע את אירופה, הוקם ארגון האמנה הצפון־אטלנטית, שביסס את ייעודו לאור סעיף 5 באמנה: "התקפה חמושה נגד אחת או יותר מהן תיחשב להתקפה נגד כולן, וכל אחת מהן תסייע לפי הנחוץ למדינה או למדינות שהותקפו כדי להחזיר את הביטחון".
במשך השנים תפח הארגון לשלושים מדינות והתרחב גם מזרחה, אבל כששמש העמים שקעה ובריה"מ התפרקה איבד הארגון את מטרת חייו. אפילו בשנים האחרונות התנהלו מריבות בחדר הדיונים העגול במטה הארגון בבריסל, סביב השאלה מי מתקצב יותר את הארגון ומי מוציא מכיסו פחות מדי. אבל היום, כשכולם מאוחדים נגד אויב אחד, הדברים השתנו.
"לכולם ברור שאם המנהיגים לא יהיו מאוחדים מול רוסיה, זאת למעשה הזמנה לפוטין להמשיך במעשי התוקפנות", אומרת לי ג'והנה מסקה, יועצת לשעבר של הנשיא אובמה, שהגיעה לכינוס. "הייתי עם אובמה בכנס לציון שישים שנה לנאט"ו. הדברים השתנו מאז. היום לא מעט אנשים מרגישים שהמשטרים האוטוקרטיים מתפשטים ברחבי העולם, ושאם אנחנו רוצים חירות ודמוקרטיה אנחנו צריכים להילחם עליהן".
לדברי מסקה, "היום הארגון לא עוסק רק בביטחון, אלא גם בחשיבה איך לקדם ולהוביל את העולם בעשורים הבאים גם בתחומים אחרים – סייבר, חלל, דברים שיהיו דומיננטיים בשנים הקרובות. אתה רואה מעין נאט"ו חדש".
צילום: אי.פי.איי
אוקראינה נגד נאט"ו
הנושא המרכזי בוועידה הוא אומנם הפלישה הרוסית לאוקראינה, אבל החלום האוקראיני להצטרף לנאט"ו התרחק מאוד השנה. נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי הודה שכרגע הצעד הזה אינו על הפרק, וברור שגם בנאט"ו לא מתלהבים מהרעיון – אף שבכיריה מצהירים ש"אם אוקראינה תבקש, אנחנו נשקול".
זלנסקי הוזמן לשאת דברים באופן וירטואלי בפני מנהיגי הוועידה, ואמר ש"אם רוסיה לא תיעצר בדונבאס או בדרום אוקראינה, היא תבלע עיר אחר עיר, ואז את כל מדינות אירופה שהממשל הרוסי מגדיר כרכושו ולא כמדינה עצמאית. אם אתם שואלים את עצמכם מי הבא בתור, מולדובה או המדינות הבלטיות, התשובה היא: כולן".
נשיא אוקראינה מנהל בשבועות האחרונים מסע של תחנונים כמעט בפני מנהיגי המערב, כדי שישתכנעו להעביר לאוקראינה מערכות הגנה נגד טילים ומערכות התרעה. העובדה שעליו להתחנן מעוררת בקרב אזרחיו את התהייה עד כמה הארגון באמת מסייע לארצם, מעבר להצהרות.
"אנחנו לא מקבלים די סיוע מהארגון", אומר לי אולקסיב מטסוקה, כתב בכיר ברשת UATV האוקראינית, שהגיע לסקר את הוועידה. "הייתי בדונבאס לאחרונה, ואני רואה מה קורה על הקרקע. אין מה לעשות: אנחנו צריכים שהנשק והסיוע יגיעו מהר יותר, וצריך שנקבל הרבה יותר מנאט"ו כארגון. יש לא מעט חברות בברית שמסייעות לנו ביעילות, כמדינות בודדות, אבל הסיוע שאנחנו מקבלים מהארגון איטי מאוד, ולא משמעותי".
הטענות נגד נאט"ו הן לא רק על ההתנהלות כעת, מאז הפלישה הרוסית, אלא גם על הרגעים שלפני הפלישה, כשכבר היה ידוע שהטנקים הרוסים דוהרים בהמוניהם לעבר הגבול. על אף תחינותיה של קייב, בארגון סירבו להעביר לה סיוע צבאי. ייתכן שאם סיוע כזה היה מועבר לפני כן, היינו רואים הישגים אוקראיניים בשדה הקרב בשלב מוקדם הרבה יותר.
בכיר בנאט"ו אומר לי שהטענות על איחור בתגובה אינן נכונות. "מאז 2014 אנחנו מאמנים את הצבא האוקראיני ומסייעים לו בהכשרת חייליו", הוא טוען. "היום אנחנו רואים את זה בשדה הקרב. ברור שרוח הלחימה והניצחונות על הצבא הרוסי הם בגלל החיילים האוקריאינים עצמם, אבל גם לנו יש חלק ביכולות שאנחנו רואים בשדה הקרב".
כשאני לוחץ עליו ושואל אם דברים היו יכולים להתנהל אחרת, הוא מתחמק ומספק את התשובה הדיפלומטית לפי הספר: "אני לא רוצה להיכנס לספקולציות, האם היינו יכולים לעשות דברים אחרת או לא. ייתכן שכן. אבל מה שברור הוא שבשנים האחרונות עזרנו לאוקראינים לא מעט".
בנאט"ו מדגישים שבתקופה הקרובה יעבירו לצבא אוקראינה סיוע בשווי מאות מיליוני דולרים, לצורך מודרניזציה והיחלצות מ"התקופה הסובייטית" מבחינת מערכות הנשק שברשותו.
בכירי נאט"ו מבהירים שוב ושוב שהם לצד אוקראינה עד הסוף במלחמה הזאת, אמירה שנועדה לא רק לאוזני אוקראינה אלא גם לאוזני רוסיה – ולאוזניהן של חברות נאט"ו החוששות מתוקפנותה. לכן, בין השאר, הודיעה ארה"ב על הקמת בסיס קבוע בפולין ועל תגבור נוסף של הכוחות באירופה. ההכרזה הזו מאפשרת למדינות הבלטיות לנשום לרווחה, במיוחד על רקע המתיחות הנוכחית באזור בעקבות החלטת ליטא לאסור כניסת סחורות למובלעת הרוסית קלינינגרד, ומתקפת הסייבר הפתאומית שנערכה לאחר מכן נגד מוסדות ממשל וארגונים פרטיים במדינה.
ותודה לארדואן
עד לפני כמה חודשים הראו הסקרים בפינלנד ובשוודיה על רוב מוחץ באוכלוסייה שתמך בהישארותן של שתי המדינות מחוץ לנאט"ו. אבל אז הגיעה הפלישה הרוסית לאוקראינה, ושינתה הכול. העם אמר את דברו, המנהיגים ראו את מספרי התומכים בהצטרפות לארגון, ושתי האומות הכריזו: "אנחנו באים". בנאט"ו חגגו את ההישג הגדול של הברית במלחמה מול פוטין: הכפלת אורך הגבול של רוסיה עם מדינות נאט"ו (בזכות הגבול הארוך של פינלנד), וההרחבה הגדולה ביותר של הארגון מאז 2004.
אבל אז הגיע ארדואן. נשיא טורקיה, שמכיר היטב את כללי משחק הקונצנזוס, המאפשרים לכל מדינה לסרב להצטרפותן של חברות נוספות לברית, הגיע עם רשימת דרישות משלו. בלילה שלפני כינוס הוועידה, במפתיע, הגיעו ארדואן ומנהיגי שוודיה ופינלנד להסכמות: הם יגדירו את המחתרת הכורדית כארגון טרור, יפסיקו את אמברגו הנשק על טורקיה, ויסגירו לטורקיה גורמים עוינים (להגדרתה); בתמורה הסיר ארדואן את התנגדותו להצטרפותן של שתי המדינות וקיבל את ההישג הגדול ביותר שלו במשא ומתן: הפיכתו לכוכב האירוע, לאיש שכולם רוצים בקרבתו.
ראש ממשלת בריטניה אפילו תועד מחליף כמה מילים בטורקית עם הנשיא הטורקי, וביידן וממשלו התחילו לדבר אחרת בכל הקשור למכירת מטוסי אף־16 לאנקרה. "אני רוצה להודות לך באופן אישי על מה שעשית", אמר ביידן לעמיתו הטורקי. "אנחנו צריכים למכור להם את מטוסי הקרב הללו, זה אינטרס של ארצות הברית", הוסיף הנשיא האמריקני.
העסקה כוללת מכירת 40 מטוסי אף־16 חדישים, ושדרוג 80 מטוסים שכבר נמצאים היום ברשות טורקיה. וכך, אחרי שחזר להיות האיש הנחמד במזרח התיכון, ארדואן השלים את המהפך גם מול מנהיגי המערב.
לפוטין תוכניות משלו
ובזמן שהמנהיגים מדברים, התותחים רועמים. רוסיה הגבירה מאוד בימים האחרונים את מתקפות הטילים שלה על יעדים באוקראינה. הירי אינטנסיבי יותר ומדויק פחות, וכולל גם יעדים אזרחיים. דוגמה אחת היא המתקפה על הקניון בעיר קרמנצ'וק, שטיל רוסי פגע בו פגיעה ישירה וגרם למותם של עשרות ולפציעתם של רבים. פוטין כמובן הכחיש את המעשה.
מלבד האירוע הזה, שעורר הדים רבים, היו עשרות ואולי אף מאות מתקפות נוספות מצד רוסיה, וההערכה היא שהאש צפויה להתגבר. זלנסקי אמר למנהיגי נאט"ו שהיה רוצה שהמלחמה תסתיים עד חג המולד, אבל ברור לכולם שלאיש שיושב במוסקבה יש תוכניות אחרות.
