שגרת חייו של אל"מ רועי צוויג בימים אלה היא כמעט בלתי אפשרית. כמפקד חטיבת שומרון הוא יוצא עם הכוחות לילה אחרי לילה לסיכול חוליות טרור ולביצוע מעצרים, ובבוקר שאחרי הוא משתתף בדיונים לקראת הפעילות של הלילה הבא. בין מבצע למשנהו עומדות לרשותו שעות שינה בודדות, כדי להחליף כוחות לקראת האתגר הבא.
מאחורי הרגיעה הביטחונית בשבועות האחרונים, לאחר גל של פיגועים קשים ורצחניים ברחבי הארץ, עומדת גם הפעילות הנחושה של חטיבת שומרון בפיקודו של צוויג. מדי לילה נכנסים כוחות לכפרים פלסטיניים שמהווים מוקד לפעילות עוינת, ומובילים מבצעים מיוחדים בערים שכם וג'נין. כל זאת תוך שמירה ככל האפשר על שגרת חייהם של המתיישבים היהודים המתגוררים ביישובים הסמוכים, וגם של המבקרים באתרים היהודיים ההיסטוריים באזור.
"תחת אחריותו של מח"ט שומרון יש אזור עם כ־400 אלף פלסטינים, לעומת כמה עשרות אלפי ישראלים", מסבירים לנו גורמים בהתיישבות. "זו גזרה בלי תיחום, בלי גדר, שכוללת את האתרים הכי משמעותיים בסביבה. הר עיבל, סבסטיה, קבר יוסף – מקומות מלאי משמעות שמזמינים המון תיירים, מתפללים ומבקרים שרוצים להתחבר. אנחנו עובדים מול צה"ל על בסיס יומי. כל טיול וכל ביקור מתואם עם הצבא, ולרוב מול החטמ"ר. התקופה הזאת בהחלט מאתגרת, אבל לרועי צוויג יש הבנה של חשיבות הסיורים, למרות המתח. הוא בהחלט עושה את השיקול הצבאי והמקצועי, אבל בתקופה שלו פה הוא הצליח לשמר את מה שעשו קודמיו בתיירות ובמסלולים".
גורם בהתיישבות: "כולם מברכים אותו על העבודה שלו, גם בצבא וגם בקרב המתיישבים. מה שהוא אמר בקבר יוסף מעיד על העולם הפנימי שלו"
למרות החשיבות שצוויג מייחס ליכולת לבקר באתרים השונים, בני שיחי מבהירים כי מאחורי ההחלטות אם לאפשר כל סיור עומדים השיקולים הצבאיים בלבד והאחריות הנובעת מתפקידו. "תפיסת העולם שהוא רואה לנגד עיניו היא שלו, לא שלנו", הם מחדדים. "הצד הביטחוני נמצא אצלו לפני הכול. הוא מאוד קשוב ומחובר, אבל בסוף מה שמנחה אותו זה עולם הביטחון – בפעמים שאהבנו את זה ובפעמים שלא. גם טיולים מורכבים הוא ידע לאשר, אבל במקום שבו הוא לא ידע עד הסוף איך לאבטח ואיך ללוות, הוא לא נתן אישור. לא פעם היו מקרים שכעסנו על ביטול של טיול מטעמי בטיחות. יש גם דברים כאלה, אבל הוא משתדל לאפשר כמה שיותר סיורים ופעילות בתוך המורכבות.
"הייתה פה יוזמה שהוא יצר, ושנמשכה כמה חודשים", הם מוסיפים. "הוא רצה לפתוח את שומרון העתיקה פעם בשבוע לסיורים חופשיים, ללא הגבלה על מספר המטיילים. במשך כמה חודשים היה יום בשבוע עם פתיחה חופשית, בלי מכסות ותיאום מראש, וזה בא ממנו.
"בסוף", מסכמים בני שיחי, "כשמגיעים לפה קצינים הם לא חיים בוואקום. הם נמצאים במקום שאי אפשר להתעלם מהעוצמות שלו וממה שהוא מבטא. זה מדבר אליהם לגמרי. עוד לפני שמדברים על גורמי טרור ומאפייני מודיעין, צריך פשוט להכיר את המקום. מה יש בו, מה החשיבות שלו, מה העבר שלו. מתוך אלה צומח קשר עם הגורמים השונים ואנשי השטח. עם רוב המח"טים נוצר קשר טוב וידידותי, שמועיל לעבודה ולתיאום המשותף".
שיפוץ בדרך המלך
הרגישות וההבנה של צוויג בנוגע לחשיבותם של אתרים לאומיים, גרמה גם לסערה זוטא שהתחוללה סביבו בתקופה האחרונה. ימים ספורים לפני פסח, אחרי שערבים תושבי שכם השחיתו את מתחם קבר יוסף בעיר, כוח צה"ל בפיקודו של צוויג נכנס למתחם באור יום, ופעל לשפץ את המקום ולתקן את הנזק שנגרם לו. לפני הכניסה אמר צוויג לחייליו ברשת הקשר: "במקום זה הובטחה הארץ לאברהם אבינו, כנאמר 'לזרעך אתן את הארץ הזו', ואנו פועלים היום ביד רמה כאבותינו שעל יציאתם ממצרים בפסח, שנחגוג עוד שלושה ימים, אומר הכתוב 'בעצם היום הזה'. לא כגנבים בלילה, אלא כבני מלכים. וכך אנו זוכים להשיב את כבוד הארץ ועם ישראל". בעקבות האירוע הזה – שנעשה באופן פומבי בניגוד להנחיית מפקד פיקוד המרכז אלוף יהודה פוקס, ובלחץ משמאל, ספג צוויג ביקורת מצמרת צה"ל. בהמשך זומן לשיחת הבהרה אצל מפקד אוגדת איו"ש תא"ל אבי בלוט ונרשמה לו הערה פיקודית אחרי שהשתתף ללא תיאום באירוע לרגל יום ירושלים בישיבת אלון מורה והצהיר כי "צה"ל וההתיישבות – חד הם".
"אחד הדברים ההזויים בקמפיין של השמאל נגדו זה שמדובר באדם בכלל לא דתי, בוגר הריאלי בחיפה", אומר לנו בכיר בהתיישבות. "קצין מקצועי מאוד ומוערך מאוד, עטור תעודות והצטיינויות. כמח"ט הוא פועל בצורה מאוד משמעותית בשמירה על שגרת החיים. מסכל פעילות אלימה מצד פלסטינים, וגם מצד יהודים במקרים שיש התפתחויות אלימות. כולם מברכים אותו על העבודה שלו, גם בצבא וגם בקרב המתיישבים. קצין קפדן, מקצועי, עם לב גדול ואכפתיות גדולה. איש שבמשך שבועות על שבועות לא רואה את הבית, עובד יום ולילה בשביל עוד פעילות ועוד מבצע.
"מה שהוא אמר בקבר יוסף מעיד על העולם הפנימי שלו ועל הרוח הערכית שמובילה אותו. למעשה כל קצין בצבא מצטט מהתנ"ך בהרבה טקסים ואירועים, גם מח"טים קודמים בגזרה השתמשו באותם מונחים. במקום להעריך ולהתפעל, יש מי שרואים בזה הזדמנות לעשות לו עוול ולהוביל קמפיין על הראש שלו".
אחרי אותה פעילות קיבל צוויג שיחת טלפון מאדם קרוב אליו במיוחד: דניאל כהן, שהיה מפקדו בפנימייה הצבאית בחיפה שבה למד, ושומר על קשר קרוב איתו עד היום. "התקשרתי לחזק ולברך אותו ולהגיד לו כל הכבוד, כי היום כל דבר מסורתי בארץ שלנו נחשב להדתה או שבירת כלים", אומר לנו כהן. לדבריו, צוויג מצידו "לא הבין כל כך מה פשר החיזוקים, מבחינתו הוא לא ראה צעד חריג במה שעשה. האמת היא שהשימוש שלו במינוחים ההיסטוריים והתנ"כיים לא הפתיע אותי. הוא תמיד היה מאוד ערכי, רציני, עמוק. בחור שלא מוותר, מציב לעצמו מטרות ומגיע אליהן. במהלך הצבא עבר שורת תפקידים, ותמיד סימן לעצמו את המטרה הבאה. בגיל 14 הוא יצא מהבית לפנימייה, ומאז הוא כובש יעד אחרי יעד, ובכל שלב רואה את התפקיד הבא. אני נהנה לעמוד מהצד ולעקוב אחריו".
צוויג, נשוי ואב לשניים, מתגורר בקיבוץ בעמק יזרעאל. מכריו מספרים על מפקד מוביל־דרך. קשוח ותובעני, אך גם קשוב ומבין את השטח. הוא קשר את חייו עם מערכת הביטחון כבר בגיל 14, כשהחליט כאמור ללמוד בפנימייה הצבאית של בית הספר הריאלי בחיפה. הוא בלט בין החניכים כאשר נבחר מספר פעמים במהלך הלימודים כחניך למופת. עם גיוסו ב־2001 חתם על שירות של שלוש שנים נוספות בקבע, וכבר בראשית דרכו כקצין נהג לסמן מטרות ולכבוש יעדים. את דרכו הצבאית החל בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים, ולאורך השנים מילא בה שורה של תפקידי פיקוד. הוא סיים קורס מפקדי פלוגות כחניך מצטיין, וכך גם קורס מפקדי גדודים. במהלך השנים קיבל אות הצטיינות ממפקד אוגדה 98, תעודת מצטיין אלוף פיקוד מרכז, ומצטיין רמטכ"ל.
בעת מבצע עופרת יצוקה ב־2009 השתתף צוויג בלחימה כמפקד פלוגת מסלול בגדוד 890. אהרן קרוב, שהיה אז מ"מ בפלוגה, נפצע באופן אנוש. צוויג פיקד על חילוצו, תוך השלמת המשימה המבצעית. בעת מבצע צוק איתן ב־2014 היה צוויג מפקד מחזור האימון המתקדם בבא"ח צנחנים. הוא הקים אז כוח שהורכב מקצינים ששירתו בבא"ח, והצטרף ללחימה תחת פיקודו של מח"ט הצנחנים דאז אליעזר טולדנו. ביולי 2016 הועלה לדרגת סא"ל ומונה למפקד גדוד 202. בתפקידו זה היה שותף בכמה פעולות מיוחדות וחשאיות של סיירת מטכ"ל. במאי 2018 מונה למפקד יחידת מגלן, והוביל תהליך מיוחד ששינה את אופן פעילות היחידה בזירה הצפונית והדרומית. ביוני 2020 הועלה לדרגת אל"מ ומונה למפקד חטיבת שומרון. תפקידו הבא של צוויג, כפי שהוחלט בסבב המינויים האחרון, יהיה קצין אג"ם של פיקוד המרכז.
אהרן קרוב (בתמונה): "מאז הפציעה בעופרת יצוקה, רועי מלווה אותי כל הזמן. אני נולדתי בציבור הדתי־לאומי, הוא בא מקיבוץ, אבל מבחינתנו זה בצד. הערכים שמובילים אותו ואותי מגיעים מאותו מקום"
תפקידו הנוכחי של צוויג דורש ממנו מיומנויות שונות מאלה שהפגין בעבר, ובהן יצירת קשרים עם אוכלוסייה אזרחית מעבר למשימות הלחימה וההגנה.
הקשיחות של הקצין המעוטר נסדקת כאשר הוא מבקר משפחות הרוגי ופצועי טרור. בניה פרץ נפצע קשה בפיגוע ירי בצומת תפוח במאי 2021, שבו נהרג חברו יהודה גואטה. צוויג קיים קשר קרוב עם המשפחות. בביקור שערך אצל פרץ, שעובר תהליך שיקום ארוך, אמר לו כי הוא מאמין בו שעוד ישוב ללכת ואף יהיה לוחם במגלן. לאות חיזוק ועידוד הסיר צוויג את סיכת מגלן שעל מדיו ונתן אותה לפרץ.
גם אהרן קרוב מספר על הליווי החברי הקרוב שקיבל מצוויג מאז הפציעה ולאורך השיקום הממושך. "הכרתי את צוויג מהרגע שהגעתי להיות מ"מ בבא"ח צנחנים", מספר קרוב, "ומאז ועד היום אנחנו בקשר צמוד. היינו יחד זמן ממושך בצבא, הוא היה המפקד שלי, ונוצר בינינו קשר חם וטוב. מאז הפציעה בעופרת יצוקה הוא מלווה אותי כל הזמן. הוא היה איתי בבית החולים, בלידות של הילדים, היינו יחד בחתונה שלו. אנחנו כל הזמן בקשר – לא משנה איפה הוא נמצא בצבא ומה אני עושה בתפקידים השונים".
הקשר ביניהם, אומר קרוב, נובע מאמונות משותפות, למרות ההבדלים התרבותיים בין מקורות הגידול והחינוך של כל אחד. "אני נולדתי בציבור הדתי־לאומי, הוא בא מקיבוץ, אבל מבחינתנו זה בצד. הערכים שמובילים אותו ואותי מגיעים מאותו מקום, ומוליכים אותנו לפעילות ציבורית. לפעמים אנשים מופתעים לשמוע ממני שרועי הוא לא אדם דתי. מה שמביא אותו להוליך לוחמים לפעילות זה החיבור שלו לעם ישראל. הקשר שלנו היום הרבה יותר חזק מקשר של מפקד ופקוד, והרבה ממנו נובע מהערכים ששנינו מאמינים בהם. שנינו פועלים מאהבה לעם שלנו ולמדינה שלנו, ושנינו פועלים לתת הכול למדינה ולחברה, כל אחד בשדות שהוא פועל בהם".
"כשהיינו בלחימה במבצע עופרת יצוקה", מוסיף ומספר קרוב, "הייתה משימה אחת שנזרקה לעבר הכוחות, ובהתחלה לא היה ברור איזו פלוגה הולכת לבצע אותה. כל אחד מהקצינים התלבט אם לקחת אותה על עצמו ואם כדאי לו לעשות את זה, ואז צוויג אמר לנו: 'ברור שאנחנו עושים כזה דבר ושאנחנו יכולים לעשות את המשימה הזאת, כי אנחנו באים להילחם למען המדינה שלנו'. היינו פלוגת מסלול, הפלוגה הכי פחות מקצועית בגדוד, וזה לא היה מובן מאליו שהוא לקח את המשימות עליו. היינו אמורים להיות הכוח הרביעי שהמשימות מגיעות אליו, לא הראשון. בסוף קיבלנו תעודת הצטיינות כי הבינו שהתגייסנו לכל משימה, למרות שיכולנו לחכות שמישהו אחר ייקח ויעשה את זה. ראו על צוויג שהוא לא עושה את זה למענו אלא פשוט למען המדינה. התחושה שהוא נתן תמיד הייתה שזה משהו שעושים עבור משהו יותר גדול מאיתנו. כל תפקיד שהוא עושה הוא משתדל לעשות באופן הטוב ביותר, פשוט כי זו המשימה".
