מילה לפתיחה: יש משהו מהפנט בכניסה למתחם הקניות בצומת גוש עציון. שכבות־שכבות של עולמות שונים במרחב לא גדול, אך עמוס במיוחד. טרקטורים ליד ערימות עפר עסוקים בעבודות בנייה ושיפוץ בלתי נגמרות, ומנגד מסכי וידאו עם פרסומות מבזיקות. תחנת הדלק עמוסה בכלי רכב צבאיים, ומכוניות מהרשות הפלסטינית עם מדבקות בערבית חוסמות טרנזיט צבוע בגרפיטי של נחמן מאומן. קניון קטן עם ארומה בורגנית, שווארמייה ופיצרייה, וסניף רמי לוי אחד שכל הבליל הזה מתנקז אליו. השבוע יכולנו כמעט לראות את כל הכאוס הזה בבית המחוקקים, כשהשמאל והערבים הצביעו בעד החוק המאפשר את המשך ההתיישבות, והימין וחברי הכנסת מההתיישבות הצביעו – טקטית – נגד.
דוד, 59, סוסיא
על המפה: אני עובד בקריית־ארבע, מורה בחינוך מיוחד, אבל אני מגיע לכאן לקניות. אפשר אולי לראות תעודת עיתונאי? אני סומך על מקור ראשון אבל רוצה לדעת שאתם באמת משם.
המצפן: אני מאוכזב מהממשלה הזאת, ובוא נגיד שאני לא מצביע בנט ולא הייתי מצביע בנט. כבר בתרגיל הקודם שלו, של עזיבת הבית היהודי, הבנתי שבנט דואג לקידום שלו ולא לשום דבר אחר. חשוב לו להיות ראש הממשלה, זאת הכותרת הראשית, ולא משנה דרך איזו מפלגה. אז הבנתי שאני לא מצביע לו. בלי להסגיר שמות, אני מניח שגם בבחירות הבאות אצביע לאותה מפלגה שהצבעתי לה עכשיו.
חוק יו"ש: אני חי את העולמות הפוליטיים אבל לא רודף אחריהם. יש דברים חשובים יותר. אני גם לא יודע כמה אני יכול להשפיע. ניסיתי הרבה פעמים להשפיע אבל יש דברים שאני לא מבין. לא מבין איך הליכוד וסמוטריץ' מצביעים נגד חוק שהוא טוב ליש"ע. או שכולם השתגעו או שעושים פה עסק שאני לא מבין בו.
בפעם הראשונה שעשו את התרגיל הזה אמרתי לעצמי שכנראה הם מבינים, וככה מפילים את הממשלה. אבל זה לא עבד, ואז התחלתי לשאול כמה פעמים יחזרו על זה. כמה פעמים יהיו מוכנים לפגוע בעצמם בשביל להפיל אחרים. אם יש סוף־סוף משהו טוב שהממשלה הזאת רוצה לעשות, אז יאללה, שיעשו. גם במצב הלא נורמלי הזה אפשר לעשות, אז קדימה.
אתם לא שם בשביל האגו. גם החרמת ועדות הכנסת – זה טוב לשבוע־שבועיים. אם זה היה מפיל את העסק, בסדר – אבל לשבת בחוץ ולהחרים, לאן זה מקדם את העסק? זה לא מאבק בין הימין לשמאל, אלא מאבק על קידום ארץ ישראל. אני מבין שקיים משחק פוליטי ושרוצים לפעמים להפסיד מערכה כדי לנצח במלחמה, אבל כשאתה מפסיד עוד מערכה ועוד אחת, מה עשינו בזה?
רוזה עזרן, 40, בת־עין
על המפה: אני טבחית, יש לי קייטרינג. אני גם אשתו של השף משה עזרן. עובדים ביחד, והכי כיף בעולם. זה המכנה המשותף שלנו. משוגעים על זה.
המצפן: אני לא הולכת להצביע, אבל הפעם אלך. אבא שלי אומר לי בצחוק: "את רואה, את אשמה במצב". לא אצביע לבנט ולא לשמאל, אבל אולי לבן־גביר. בזמן האחרון הכול נהיה קשוח יותר, אז אני גם מרגישה שאני יותר מעורבת בפוליטיקה.
אני אומנם בעלת תשובה, אבל אני מרגישה שמחפשים אותנו, את המגזר הדתי ואת כל מי שגר מעבר לקו הירוק. אני שכנה של איילת סנדק (אמא של אהוביה סנדק, שנהרג במהלך מרדף שניהלה משטרת ישראל, י"ה). אני לא רוצה שיהיו רעים לאף אחד, אבל למה רעים לילדים יהודים? זה עצוב. רעים יותר מלערבים.
חוק יו"ש: בעלי עמוק בעניינים ואני פחות, אבל הוא אמר לי משהו על החוק הזה: שנהפוך לחו"ל תכלס. אמרתי לו איזה כיף, תמיד רצינו לנסוע. אבל ברצינות, זה לא כיף בכלל. זה נורא ואיום. להגיד לך את האמת, אני לא יודעת מה היה, אני לא סגורה מי בעד ומי נגד. בכלל, אני לא לגמרי סגורה עד הסוף על העסק הזה, אבל הממשלה הזאת צריכה להתחלף, חד־משמעית.
סטיב פוקס, 55, אפרת
על המפה: אני מגיע מאפרת, כבר 25 שנים פה בארץ.
המצפן: יש לי דעות משלי, כמו כולם. הממשלה הזאת יכולה לעשות קצת יותר כדי לייצג את היהודים. אני מאמין שיש סיכוי שהפלסטינים ואנחנו נוכל למצוא מסגרת לעבוד בה ביחד, אבל בוא נגיד שאני מצביע לצד הימני של המפה.
אני לא מהמופתעים מזה שהממשלה הזאת לא עובדת כמו שצריך. זה היה ברור לי מההתחלה. אני לא מצביע בנט ויש לי תחושה שבבחירות הבאות אלך אפילו יותר ימינה ממה שהצבעתי עד עכשיו.
חוק יו"ש: אתה מבין שכל מה שקרה בתנ"ך נמצא על האדמה הזאת שאנחנו דורכים עליה עכשיו, כן? אני מאמין שיש לנו זכות היסטורית לחיות את זה עכשיו. בכנות, לא עקבתי אחרי החוק הזה, רק מבין שזה אומר שאנחנו לא חלק ממדינת ישראל הרשמית, וזה עצוב. זה נשמע כמו איזה סיפור פוליטי, אבל אני משוכנע שאנחנו כמדינה רק נצמח ונגדל ונקבל כבוד לא רק מהשכנים שלנו פה, אלא מהעולם כולו. אני חושב שאפילו בארצות־הברית מבינים את זה.
דוד קוצ'רנקו, 21, בת־עין
שלמה קוצ'רנקו, 58, בת־עין
על המפה: דוד: אחי, נפלת על הבן אדם הכי לא נכון. כל כך לא מעניין אותי פוליטיקה.
המצפן: דוד: אין אף אחד ששווה לקום בשבילו מהמיטה בפוליטיקה, אני כל כך לא הולך להצביע. באופן כללי יש כמה שכן שווה לקום מהמיטה בשבילם. לא רואה שום סיבה להתעסק בזה. נפלת על בן אדם עם אפס תשובות בתחום.
שלמה: אני פייגליניסט. שהמדינה תפריע ותתערב בחיים של האזרחים כמה שפחות. שייתנו לבן אדם להסתדר לבד. להסתדר ברמה היישובית וברמה הקהילתית. מה שהמדינה יכולה לא לגעת – שלא תיגע. בבחירות רציתי להצביע לבן־גביר אבל היה שם סמוטריץ', אז לא הצבעתי להם אלא לרופא ההוא, המפלגה שהיא אנטי־חיסונים. מחכה שפייגלין יעשה משהו ונצביע לו.
חוק יו"ש: דוד: איזה חוק? אה, זה שלא עבר, שמעתי על זה משהו. אנחנו בעד? אני לא יודע.
שלמה: אני דווקא אוהב את הרעיון שלא נהיה חלק מהמדינה, זה נחמד. אנחנו לא מתים על הקונספט של מדינת ישראל, כמשפחה וכקהילה. לא אנטי־ציונים, אבל איך שהמדינה מתנהלת – זה לא בדיוק כוס התה שלנו. המחשבה שהמדינה מצטמצמת, המבוכה שלה מול החוק הזה, זה עושה טוב על הלב.
