יאיר לפיד ונפתלי בנט משיקים כוסות יין, זו התמונה שנצרבה אשתקד, ליל השבעת הממשלה ה-36. מאז הרבה יין נשפך במסדרונות הממשלה, מאז נבחרו השניים לראשיה. אתמול (א'), כבר לא הונפו כוסות יין, גם לא ריחפו בלונים, רק אמירות מזל טוב הופרחו לאוויר ונשארו מסביב לשולחן שרי הממשלה.
האם דווקא בשבוע שבו הממשלה מציינת שנה להקמתה והפך לאחד הרגעים הדרמטיים בפוליטיקה הישראלית, דינה ייחרץ? את זאת עוד לא נוכל לנבא, אבל לרגל ציון התאריך, הנה שלושה דברים אחרים שכן אפשר לסכם.
הטוב – המערכת עובדת
בתוך שנה קידם שר החוץ יאיר לפיד 76 מינויים, כך נמסר לנו מלשכתו, הכוללים שגרירים, קונסולים ועובדים לשירות החוץ. איך אוישו כל כך הרבה תפקידים? הם לא הומצאו, רק שוחררו לאחר שנתקעו בשנים הקודמות ויצאו אל השוק. צריך להגיד – משרדי הממשלה סבלו בשנים האחרונות מסיאוב, ממערכות שעובדות על ניוטרל, וממהלכים שנתקעו אחרי כהונה ארוכה מדי של שרים שסירבו להתחלף.
בנוסף, הזרמת המנכ"לים חדשים לראשות המשרדים שחובת ההוכחה חלה עליהם, הביאה לתנופה ברפורמות שאפשר לחלוק עליהן אבל הן רעננו את המערכת, וגרמו בחלקן להחלפת צוותים ולבניית תוכניות עבודה ניסיוניות.
והשיא – העברת תקציב המדינה. גם עליו יש ביקורת, וגם אותו היה ניתן לסדר אחרת נוכח יוקר המחיה, אבל הפקידים יכלו לנשום, ואפשר היה להתחיל לעבוד בצורה נורמלית ולא בחלוקה תקציבית של אחד חלקי 12. גם המתנגדים לכהונת הממשלה הנוכחית מודים כי מדובר בשחרור מהותי.
הרע – כאוס מדיני
הוויתורים משמאל ומימין שעשתה הממשלה ואנשיה בשנה האחרונה על הדרך, האמונה והאידיאולוגיה הפכו לרעה החולה שלהם. חודשים ארוכים של הקפאת תוכניות בנייה נוספות ביו"ש נבלעו בקושי עד לכינוס ישיבת המת"ע; ביטויים חדשים־ישנים מהצד השמאלי של המפה הפכו לפתע שגורים בפיו של רה"מ; נטיעות הופסקו לקול מחאת אנשי קק"ל, והיתרים בדיעבד של בנייה בלתי חוקית בנגב זכו להעלמת עין. זה רק קצה הקרחון, בו כמעט הכול הותר בשביל לשמור על שלמות הקואליציה.
דברים שרואים מכאן לא ראו משם? הצעדים הללו גרמו למאבקים פנימיים, לתסכולים אישיים ולמאבקים דמוקרטיים אך מכוערים. חוקים מינוריים וטבעיים הפכו לסערות, מגעים לטובת רישום הישגים הפכו לשגרה ועזיבתם של יועצים ודוברים נאמנים הפכו למובנים. אנשים טובים ואיכותיים מצאו את עצמם כמי שלא רוצים להזדהות עם הממשלה, להיות חתומים על נפילתה והחליטו לקום וללכת, דווקא כשהיא מציינת שנה לכהונתה.
והמכוער – זירת קרב פרלמנטרית
המאבק על זהות הממשלה הפך את הכנסת לזירת התגוששות, מחלוקות פוליטיות מנעו את הקמתן של ועדות חיוניות והביאו ח"כים לידי הדרת רגליהם מאחרות, שלא לדבר על הצבעות ונאומים על הבימה. סוגיית הקיזוזים בין הצדדים הפכה לאופציה לתרגילים פוליטיים וגרמה לכמה מחזות מכוערים. העובדה שכל ח"כ "מלך" הציב אולטימטום בשביל לקבל את דרישותיו לא הועילה.
בדרך לייצר דה-לגיטימציה לממשלה מצד אחד ולזקוף כל דבר לזכותה מצד שני, הפכה המליאה לעימות פומבי, רווי יצרים וצעקות. דברים טובים שכן נעשו, אבדו בכל הבלבול והאנדרלמוסיה שהשנה הזו יצרה.
