פסטורליה מתעתעת: מה חושבים באוניברסיטת בן גוריון על סערת דגלי אש"ף

מילה לפתיחה: קשה לא להידבק באווירה הפסטורלית ביציאה מתחנת הרכבת של אוניברסיטת בן־גוריון. רוח חמימה מנשבת על העצים המטופחים לאורך שביל האופניים, סטודנטים יושבים במעגלים על המדשאות, ובנייני הלימוד החדשים נראים כאילו יצאו מקטלוג האקדמיה האמריקנית: החשק לחזור להיות סטודנט מעולם לא היה גדול יותר. אבל המקום הזה היה לפני כשבועיים מיקרוקוסמוס של הסכסוך, כשדגלי אש"ף הונפו על רקע צעקות "ח'ייבר אל־יהוד", ועוררו טריגר חקיקתי לאיסור הנפת הדגלים הללו באוניברסיטאות.

אלי אשירוב, 31, באר־שבע
יונתן אשירוב, 27, באר־שבע

על המפה: אנחנו אחים, רואים או לא? אנחנו בדרך לפארק ההייטק.

המצפן: אלי: אני לא יודע לאן לשייך את עצמי. אני לא אדם דתי, אבל חשובה לי היהדות וחשוב לי הצביון היהודי. אבל אני גם ליברלי וחופשי. הצבעתי ליאיר לפיד. בעצם, לא, הצבעתי לירון זליכה. אני לא מבסוט מהממשלה, אבל כן מבסוט מהשינוי. זה טוב ממה שהיה. הסיפור עם עבאס לא ראוי בעיניי. בהתחלה חשבתי שזה יעבוד ומפלגה ערבית זה משהו שטוב שיהיה, אבל עכשיו אני מבין שאסור שזה יקרה.

יונתן: אני מושפע מאוד מהפרשן צבי יחזקאלי ומהפודקאסטים של עומרי כספי. שם אני צורך את המידע שלי. הצבעתי בשביל השינוי, נראה לי שלגנץ. בעצם לא, גם אני הצבעתי בשביל ירון זליכה, ואם יש בחירות מחר אצביע לו שוב. הוא בא לשנות.

הדגל שלי: יונתן: דגל אש"ף הוא לא דגל ארצות הברית, זה דגל שאומר לי שאני לא צריך להיות פה.
אלי: שמע אחי, לא שמעתי על החוק הזה של הדגלים, מה אתה אומר. זה קטע מפתיע. זה קצת קשוח. חתיכת הצהרה. אבל אני מבין. הדגל הזה מוליך לטרור.

אלכסנדר כהנא, 27, בת־ים

על המפה: אני כבר שמונה שנים בארץ, מבוסטון, אתה יכול לראות לפי הכובע שלי. הם עכשיו בפיינל פור, נקווה שינצחו. אני סטודנט להנדסה.

המצפן: אני מצביע מרצ. יש כל כך הרבה בחירות פה. הממשלה עכשיו לפחות מנסה לשתף כמה שיותר חלקים בעם וכמה שיותר מגזרים, אז אני יחסית מרוצה.

הדגל שלי: שמעתי על ההפגנה כאן רק כי אחותי שלחה לי הודעה שהיא שמעה שיש פה איזה בלגן. הייתי בכלל במבחן. שמע, יש חופש ביטוי ויש זכות להפגין ויש גם קצת צדק בטענות של הציבור הערבי. המצב הקיים לא יכול להישאר לעולם. הלוואי שהבעיה האמיתית הייתה סביב דגל או סמל. זה מסמל משהו יותר גדול, ואם זה לא היה הדגל זה היה משהו אחר. אני לא מכיר את פרטי החוק אבל בעיניי דגל זה בסדר. בגדול, לא רואה בעיה בזה.

אכראם עוברה, 18, רהט

על המפה: אני לומד כימיה, אני אוהב את התחום מאז התיכון. אין דבר היום בלי חומרים כימיים, ולכן הלכתי לכיוון הזה. רוצה להתעסק עם תרופות.

המצפן: אני רק מתעסק בלימודים, עזוב אותי מפוליטיקה. אני מצביע מה שהמשפחה שלנו מחליטה. אני בכלל עוד לא הצבעתי, רק בבחירות הבאות אצביע. נראה לי שנצביע לנתניהו. הממשלה עושה לנו יותר בעיות מהממשלה של ביבי.

הדגל שלי: אני אוהב את האוניברסיטה, אין פה רעש. שמעתי על ההפגנה אבל לא הייתי שם. בכנות, הפחיד אותי לבוא לפה. אני ערבי והם יהודים והם לא ירצו לראות ערבים פה, אז נשארתי בבית. זה סכנה לחיים שלי, פחדתי עליהם. אני חושב שחוק הדגל טוב, אבל ליהודים וערבים: מי שירים פה דגלים יעשה בעיות, אז עדיף שזה לא יהיה. לא דגל ישראל ולא דגל פלסטיני.

יונתן שביט, 26, באר־שבע
הילה רוטנברג, 24, באר־שבע

על המפה: הילה: אנחנו לומדים הנדסת מכונות.

המצפן: הילה: פוליטיקה מעניינת אותי מכל הכיוונים. אני שמאל־מרכז. הצבעתי לעבודה ואצביע שוב לעבודה. אני מרוצה מהממשלה, השרים הם בעלי מקצוע שמבינים במה שהם עושים. אף פעם אין אידיאלי, והטראומה מביבי גדולה. לשים את עצמך לפני העם? והפופוליזם הזה. הוא איש מבריק, כן? ובמהותו הוא מנהיג טוב, אבל כל הדברים שהוא עשה הם בעיה.

יונתן: הצבעתי ללפיד ולבנט. רגע, בעצם הם לא רצו ביחד אז נראה לי שללפיד. אני מרוצה מהמצב. יש דברים שלא, כמובן, אבל זה הרבה יותר סבבה מכל אופציה אחרת. ביבי הוא לא מי שהייתי רוצה לראות בראש.

הדגל שלי: הילה: אני לא מרגישה אווירה פוליטית בקמפוס. לא הייתי פה בזמן ההפגנה, אז זה עבר לידי. חברים שלי מבחוץ הם אלו שהזדעזעו ממה שהיה פה, ואנחנו לא. בכלל, אין יותר מדי קשר עם הסטודנטים הערבים. שמעתי שיש חבורה מעורבת אבל אתה בקושי שומע על דברים כאלו. לא שהייתי מתנגדת, אבל משום מה יש ריחוק. לא נוצר קשר בינינו. אני חייבת להגיד שזה לא נכון להעביר חוק נגד הדגל, זה לא דמוקרטי. פגיעה בחופש ביטוי. אני לא חושבת שהדגל מנרמל טרור. הדגל מתקשר לי לא לחמאס, אלא לזה שהם רוצים להקים מדינה. אני לא בהכרח תומכת אבל סביר בעיניי שהם יעשו את זה. ובכלל מספיק מישהו אחד שאומר משהו וישר משליכים את זה על כולם. כשעושים את זה לישראל אני לא מרגישה בנוח אז צריך להבין שלא כולם שם חושבים אותו הדבר.

רעיה עדן דוד, 38, באר־שבע

על המפה: אני עובדת במרכז לחקר המרת הדת, דרך היסטוריה, תרבות ועוד. האוניברסיטה פה אימפריה.

המצפן: את הבת שלי שלחתי לבית ספר דו־לשוני בבאר־שבע. המחנכת שלה ערבייה. אני עמוק בשמאל, מרצ. הצבעתי פעם לעבודה, כשהם היו שמאלנים. הממשלה עכשיו מתפרקת ואני לא רואה עתיד טוב למי שמחזיקים בדעה שלי, כולם מקצינים. אני באה מבית דתי שהשמאל בו הוא דתי. זה אומר שנבראנו בצלם, אנחנו מחויבים בציווי דתי לתת כבוד לכל בני האנוש באשר הם. בבית הכנסת שגדלתי בו יש תפילה גם בערַבית, "א־ללה אדון השלום ברכנו לשלום", ואז מסיימים את התפילה ויוצאים מבית הכנסת.

הדגל שלי: היה פה סוער בהפגנה, ברגעי השיא היה המוני, אבל בשנייה שנגמר כולם חזרו לשבת ביחד – תכתוב: ביחד – בספסל הלימודים. הורידו את הציוד והדגלים ופתחו לפטופים. אני לא מאשימה את הערבים שחששו אחרי ההפגנה. אנחנו כיהודים רגילים לראות את האויב ולא למתוח ביקורת על עצמנו. אמרו להם פה ביטויים כמו 'טינופת'. באופן אישי אין לי קולגות ערבים, אבל סטודנטים כן.