חיכו להם בכיליון עיניים, והם לא אכזבו: אלפי ישראלים כבר הזמינו טיולי משפחות לטורקיה. אחרי תקופה ארוכה של היסוסים וחששות, הקיץ הטורקי של שנת 2022 נראה מבטיח מתמיד. אבל אז פרסם המטה לביטחון לאומי (המל"ל) "חידוד אזהרת מסע לטורקיה", וקלקל ללא מעט אנשים את התוכניות. המילה חידוד בהקשר הזה היא בעיקרה מס שפתיים ליחסים הרגישים בין ישראל לטורקיה, שנמצאות בעיצומו של מהלך התקרבות דיפלומטי. בפועל, המסר של המל"ל לאזרחי ישראל פשוט: טורקיה היא "מדינה ברמת סיכון גבוהה לישראלים בימים אלו". בשורה התחתונה, המל"ל ממליץ לאזרחי ישראל "להימנע מנסיעות שאינן חיוניות לטורקיה ולנהוג בצעדי זהירות מחמירים אם מחויבים להגיע למדינה".
השאלה היא עד כמה חופשה שנתית היא עניין חיוני לרווחתו האישית והמנטלית של הישראלי המצוי. אחרי שנתיים של קורונה וחור בכיס, טורקיה נראית כמו גן העדן האבוד. בייחוד עבור משפחות שמחפשות את השקט הנפשי שמעניק "הכול כלול". אבל על רקע אזהרת המל"ל, שלפיה האיום לישראלים הוא ממשי, שקט נפשי יהיה כנראה מצרך נדיר, ולא רק בטורקיה אלא גם במדינות הגובלות בה. אמצעי הזהירות המומלצים כוללים: "הימנעות מיצירת קשר עם זרים וגילוי חשדנות כלפי הצעות ופניות מצד גורמים בלתי מוכרים, לרבות נותני שירותים מקומיים; הימנעות ממסירת פרטים אישיים, פרטי נסיעה ומסירת מיקום מדויק בזמן אמת או מבעוד מועד; הימנעות משיתוף גורמים זרים בשירות עבר במערכת הביטחון, לרבות שירות צבאי; והימנעות מהחצנת הזהות הישראלית".
על פי הערכות שהשמיעו השבוע בכירים לשעבר במערכת הביטחון הישראלית, ההודעה פורסמה בידיעתם ובהסכמתם של שירותי הביטחון הטורקיים. ההנחה היא כי האזהרה נובעת מידיעה קונקרטית על פעילות של חוליית מודיעין איראנית, שככל הנראה כבר נמצאת בשטח ומתכננת פיגוע נקמה בישראלים.
טורקיה ואיראן אינן חולקות רק גבול משותף. טורקיה היא אחת המדינות היחידות שאזרחים איראנים יכולים להיכנס אליהן ללא צורך בוויזה. השימוש ברשתות פשע טורקיות מספק לאיראן לא רק מרחב הכחשה אלא גם מרחב הגנה
לאיראנים יש חשבון נקמה מצטבר עם מדינת ישראל. האירוע האחרון הוא כמובן ההתנקשות באיש משמרות המהפכה קולונל חסן סיאד חודאי, שחוסל בשבוע שעבר לאור יום בלב הבירה טהרן, על ידי שני אופנוענים חמושים שירו בראשו. להתנקשות בחודאי קדמו כמה אירועים המיוחסים לישראל על פי מקורות זרים, כגון תקיפת מבנה של משרד ההגנה האיראני באתר הגרעין בפרצ'ין, שבה נהרג מהנדס ועובד במקום נפצע. הניו יורק טיימס ציין כי בתקיפה השתתפו מל"טים מתאבדים ששוגרו מתוך שטח איראן, במרחק לא רב מאתר פרצ'ין. מה שהביא את האיראנים להבנה שהם שקופים לכוחות זרים, ושאלה פועלים בתעוזה אדירה מתוך גבולות איראן ואף משתמשים בציוד לוחמה שהוחדר אליה מבחוץ.
על פי הניו יורק טיימס, בין ישראל לאיראן מתנהלת כבר חודשים מלחמת רחפנים, שבה מנסה ישראל להעביר את המערכה לתוך שטח איראן. לפני כשלושה חודשים הגיעו דיווחים על כך שבמהלך תקיפת בסיס מל"טים איראני בכרמנשאה, סמוך לגבול עם עיראק, הושמדו מאות כלי טיס זעירים. בתגובה שיגרה איראן 12 טילים בליסטיים אל מה שכונה "בסיס המוסד באירביל". עצם קיומו של בסיס ישראלי באירביל עומד כמובן בסימן שאלה, אך התקיפה האיראנית רומזת לכך שחשבון הנקמות הוא ארוך, ולא תמיד יש קשר ישיר בין הנקמה לאירוע שקדם לה.
דווקא משום כך, לחיסולו לאור יום של הקולונל חודאי יש כנראה משמעות מיוחדת. על פי דיווח בעיתון הכווייתי אל־קבס, חודאי היה אחד מעוזריו הקרובים של מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני, שחוסל על ידי האמריקנים בעיראק. במקביל לחיסולו של חודאי הודיע משרד המודיעין האיראני כי משמרות המהפכה חשפו רשת ריגול ישראלית שאנשיה היו מעורבים בחטיפתו של מנצור רסולי, איש יחידת העילית 840 של כוח קודס. עיתוי ההודעה אומר לא מעט, אך בעיקר רומז לתסכול ולכעס איראני מצטבר.
שבוע בלבד לפני ההתנקשות בחודאי ספגו משמרות המהפכה השפלה רבתי כאשר אתר האופוזיציה האיראני "איראן אינטרנשיונל", הפועל מלונדון, פרסם כי המוסד חטף את רסולי וחקר אותו לא במדינה זרה, אלא בתוך שטחה של איראן. האיש נעצר ונחקר, וקלטת מחקירתו אף הגיעה ל"איראן אינטרנשיונל". הוא נראה בה מתוודה ו"מתנצל" על תוכניתו להתנקש באיסטנבול בדיפלומט ישראלי, בגנרל אמריקני ובעיתונאי צרפתי. יש להניח שההודאה הזו ניתנה משום שרסולי לא ידע שחוטפיו הם אנשי מוסד, אלא חשב שהם אנשיו של אחד מגופי המודיעין האיראניים, הנאבקים זה בזה. מכל מקום מבחינת האיראנים זהותם של החוטפים ברורה. גורמים בישראל לא רק אישרו את הדיווח אלא גם עמדו ככל הנראה מאחורי חשיפת הקלטת, מה שלא מותיר לאיראנים ברירה אלא לנקום.
אבל זה לא סופה של ההשתלשלות. אחרי הקלטת הראשונה הגיעה ל"איראן אינטרנשיונל" קלטת נוספת שבה מכחיש רסולי כי תכנן את שלוש החטיפות, כנראה בעקבות לחצים של המשטר האיראני. בסיפור הזה יש לא מעט חלקים קומיים, במיוחד הטקסט של רסולי עצמו, שבו הוא מנפק את גרסתו למה שאירע: "לפני כמה זמן ישבתי עם המשפחה, ופתאום קיבלתי דרך אחד החברים שלי קובץ שמראה אותי באחד מהערוצים של האופוזיציה. הייתי המום. אני מכחיש הכול. אני בן לאחת המשפחות החקלאיות החשובות והמפורסמות באיראן. לפני כמה זמן הגיעה אליי קבוצה של עבריינים שחטפו אותי, התיזו עליי גז מדמיע, סגרו לי את העיניים ואת הפה, שמו שק על הראש שלי, הכניסו אותי בצורה פראית לרכב ולקחו אותי למקום לא ידוע. לא ידעתי למה חוטפים אותי. אמרו לי שאני חייב להגיד את כל מה שהם אומרים, ואז אמרו לי להגיד שאני שליח של משמרות המהפכה ושנשלחתי להרוג אנשים באירופה ובטורקיה וקיבלתי 150 אלף דולר עבור זה. אני כמובן מכחיש הכול. אותם אנשים גם לקחו לי את הטלפון, ויכול להיות שיפרסמו עוד דברים ויגידו שזה מהטלפון שלי, כי הם מסוגלים להכול".
אם לסכם את גרסת אתר האופוזיציה האיראני, שקיבלה לא מעט חיזוקים מישראל, רסולי נשלח על ידי כוח קודס להקים בטורקיה תא ריגול איראני שיפעל באמצעות גיוס אזרחים טורקים מקומיים, ככל הנראה בשיתוף פעולה עם רשת מקומית לסחר בסמים, שהייתה אמורה לממן גם את שכר הטרחה של רסולי עצמו. 150 אלף הדולרים היו רק השכר ההתחלתי. עם השלמת המשימה הוא היה אמור לשלשל לכיסו מיליון דולר שמקורם ברווחי רשת הסמים.
מרחב הכחשה
מודל הרשת האיראנית המבצעית, שמגייסת אזרחים מקומיים וניזונה מכספים של ארגוני פשע, איננה המצאה חדשה אלא דפוס פעולה מוכר. טורקיה ואיראן אינן חולקות רק גבול משותף. טורקיה היא אחת המדינות היחידות שאזרחים איראנים יכולים להיכנס אליהן ללא צורך בוויזה. יתרה מכך, מיליוני תיירים מאיראן פוקדים את טורקיה מדי שנה. על פי נתוני רשות ההגירה הטורקית, במדינה חיים כ־150 אלף איראנים בעלי תושבות מקומית. אם מביאים בחשבון שטורקיה היא לא רק עיר מקלט לדיסידנטים איראנים, אלא גם כוורת תעופה בינלאומית שממנה אפשר להגיע במהירות ובקלות כמעט לכל מדינה בעולם, אין פלא שיש בה נוכחות מסיבית של ארגוני המודיעין האיראניים. השימוש באזרחים טורקים וברשתות פשע טורקיות מספק לאיראן לא רק מרחב הכחשה אלא גם מרחב הגנה. ארגוני הפשיעה בטורקיה נוהגים לרפד את כיסיהם של בכירים במערכת הפוליטית הטורקית, ולמעצרם עלול להיות מחיר כואב של חשיפת קשרים למקורבים לארדואן ולמשפחתו. התוצאה היא מאזן אימה בין המודיעין הטורקי למודיעין האיראני.
אולי הדוגמה הבולטת ביותר הוא ארגון הפשע שבראשו עומד נאג'י שריפי זינדשטי, במקור אזרח איראני ממוצא כורדי. כבר בהיותו בן 20 נעצר זינדשטי על ידי הרשויות ונשלח לכלא "אווין" האיראני לאסירים מסוכנים, באשמת סחר בסמים. בדרך לא דרך הוא הצליח להשתחרר ולברוח לטורקיה, וחי שם שנים ארוכות, הרחק מזרועותיו של המשטר האיראני. בטורקיה הוא יצר קשרים רבים, גם עם אנשי מפלגת הצדק והפיתוח של ארדואן וגם עם נאמני יריבו המושבע, פתהוללה גולן. כל זה לא עזר לו כאשר ב־2007 הוא נעצר בחשד לאחזקת עשרות קילוגרמים של הרואין. שלוש שנים אחר כך הוא שוחרר במפתיע מן הכלא. לא ברור איך קרה הקסם, ואם היה מעורב בו תשלום נאה של שוחד לידיים המתאימות. מכל מקום, במשך שמונה השנים הבאות חי זינדשטי כאדם חופשי בטורקיה, וארגון הפשע שהוא עמד בראשו הלך מחיל אל חיל.
אבל אז היוצרות התהפכו שוב. זינדשטי נעצר שוב והואשם בסחר בסמים קשים וברצח. על פי סוכנות הידיעות הטורקית הממשלתית "אנאדולו", זינדשטי, שבצעירותו נמלט מאיראן לטורקיה, הפך עם הזמן לא רק למנהיג ארגון פשע רב עוצמה, אלא גם לזרועו הארוכה של המודיעין האיראני בטורקיה, ופעל בשיטתיות לחיסול מתנגדי משטר שברחו מאיראן לטורקיה. "איראן אינטרנשיונל", אותו אתר אופוזיציוני שחשף את הקלטת של רסולי, חשף עוד קודם את מעורבותו של זינדשטי בחיסולו על אדמת רומניה של שופט איראני שחקר את השחיתות בארצו. זינדשטי מבוקש גם ביוון על סחר בסמים, ומיוחסת לו שורה ארוכה של חיסולי מתנגדי משטר על אדמת אירופה. גורלו התהפך לאחר שארזו, בתו הצעירה, סטודנטית באוניברסיטת איסטנבול, נרצחה. זינדשטי פתח במסע רציחות, כנקמה על חיסול בתו. בשלב הזה הוא הפך כנראה לנטל כבד מדי על שירותי הביטחון והמערכת הפוליטית הטורקית. הוא הבין שמזלו אוזל ונמלט חזרה לאיראן. שם הוא חי כאזרח חופשי הנהנה ממנעמי החיים, וממשיך להפעיל את ארגון הפשע שלו בטורקיה, בשירות המודיעין האיראני.
זינדשטי הוא אולי המודל בה"א הידיעה שבו פועל המודיעין האיראני על אדמת טורקיה ומחוצה לה. על פי אזהרת המסע של המל"ל, הסכנה אינה נעצרת בגבולות טורקיה אלא מגיעה גם למדינות סמוכות כגון אזרבייג'ן וקפריסין. במודל הזה של חיבור בין מודיעין לארגוני פשע נתקלנו כבר בפרשת טדי שגיא בקפריסין. אז, בעקבות מידע שהעביר המוסד לרשויות בקפריסין, נעצר אזרח אזרי שנשלח כנראה על ידי ארגון פשע רוסי להתנקש במיליונר הישראלי. הוא תכנן אז לרצוח את שגיא בצד היווני של האי, ולהימלט על קורקינט לצידו הטורקי.
הטורקים רגישים מאוד לפעילות של ארגוני מודיעין זרים על אדמתם, ויש לא מעט כאלה. האיראנים, האמירותים, הפלסטינים, הבולגרים, היוונים, הרוסים, הסורים והאמריקנים – כולם מנהלים לאורך שנים מערך יחסים מודיעיני מורכב, רשמי ובעיקר לא רשמי, מול הטורקים. בזירה הזו מככב בתודעה הטורקית גם המוסד, כפי שאפשר היה לראות רק לפני כמה חודשים גם בפרשת רשת הריגול הפלסטינית וגם בפרשת מעצרם של בני הזוג וקנין, שלא לדבר על סדרת הטלוויזיה "תשקילט" ("הארגון") במימון שירות הביון הטורקי, שבו כיכבו סוכני המוסד כנבלים התורנים. לפני הפיוס הגדול, כמובן.
בשורה התחתונה, השאלה שצריכה להעסיק את התייר הישראלי המצוי היא איך ועל בסיס מה התקבלה ההחלטה על חידוד אזהרת המסע לטורקיה, והאם היא מבוססת על מידע קונקרטי או אף מעבר לכך. מיכאל סגל, חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ולשעבר ראש ענף איראן בחטיבת המחקר באמ״ן, מעריך כי ההחלטה מבוססת על כמה רבדים של מידע אסטרטגי וקונקרטי גם יחד. להערכתו, ככל שחתימת הסכם הגרעין מתרחקת, כך התעוזה האיראנית תגבר ובמקביל גם הישראלית. המציאות הזו חושפת אולי את התייר הישראלי לסכנות רבות מבעבר. במיוחד במדינה כמו טורקיה, שהיא נקודת תורפה. מבחינתנו, הצטבר די מידע שגרם לישראל לנקוט בצעד הזה. לא מן הנמנע שהפקודות כבר יצאו והחוליות נמצאות בשטח. מול איראן הצטברו פעולות רבות שהיא לא הצליחה להגיב עליהן, למרות הבטחותיה. החל מעימאד מורניה, עבור בפחריזאדה, וכלה בחודאי. בבסיס ההחלטה עמד אפוא מכלול של שכבות מידע, מהרמה האסטרטגית ועד הקונקרטית.
