מילה לפתיחה: עשרה קבין של מורכבוּת ירדו לעולם, תשעה לקחה מערכת היחסים בין ירושלים לתל־אביב ואחד שאר העולם. בין גינת הבימה לשדרות רוטשילד – לחמנינה, לנדוור, נחמה וחצי, טוני וספה ועוד בתי קפה ומסעדות – עולה תהייה: איפה עובדים כל האנשים הללו שיושבים בהם כל היום. תל־אביב במלוא קלישאוּתה, ולאו דווקא במובן הרע של המילה. רגע לפני יום ירושלים, זהו המקום האידיאלי לשוחח בו על העיר־אחות שכשמגיעים אליה וחוזרים ממנה מתעורר הצורך להחתים דרכון.
אופיר ביגון, 41, תל־אביב
על המפה: לפני תל־אביב גרתי בכרכור, נהלל, נתניה. במקור אני מיפעת. איירתי כמה שערים למקור ראשון ואני גם מאייר במעריב את "שיפודים" של מאיר עוזיאל, שהיה עורך מקור ראשון.
המצפן: אני מנסה להפחית את המינון של הפוליטיקה בחיים שלי. אני ממוקם בשמאל ובבחירות הצבעתי לעבודה. עד אז הצבעתי לחד"ש אבל אם מחר יהיו בחירות אשאר עם העבודה.
חד"ש התאהבו בפרובוקציות. אתה רואה את זה עם עופר כסיף שנכנס במקום דב חנין. הוא לא הסתיר שזה מה שהוא הולך לעשות. אני פחות מתחבר לזה.
יום ירושלים: אין לי אנטי לירושלים. היא פשוט משהו לא קשור. אני לא יכול לדמיין את עצמי גר שם. כל הבלגן של מצעד הדגלים נראה לי מטופש. לא מבין מה יש לאנשים מבוגרים לריב על דגלים.
תסתכל פה, אנשים פשוט חיים את חייהם. אז מה הבעיה שזה יקרה שם? התחושה היא שהכול פרובוקציה לשם הפרובוקציה. רחבת הבימה מזכירה לי את הדשא הראשי של הקיבוץ, איפה שאנשים נפגשים.
יפה בר־נתן, 83, תל־אביב
על המפה: אני בתל־אביב יותר משבעים שנה. כשההורים שלי נפטרו מכרנו את הבניין ברחוב החשמונאים, הוא היה כולו שלנו. היום כולם מפוזרים.
המצפן: מאז שבעלי נפטר יש לי יותר זמן לפוליטיקה. אני כבר לא זוכרת למי הצבעתי, רק זוכרת שזה היה למפלגת לא רוצים את ביבי.
עכשיו בנט? שיהיה בנט, רק לא ביבי. אבל זה קצת גדול עליו, כולם רוצים ממנו דברים וסוחטים כדי להישאר, וכדי להחזיק את הקואליציה הוא צריך למכור דברים לערבים, וזה לא טוב.
אני לא רוצה שהערבים יהיו בכנסת, הייתי מוציאה אותם החוצה, אבל אין ברירה, צריך לחיות איתם. אתה רואה מה שהם עושים, כן? רוצים לזרוק אותנו לרחוב.
יום ירושלים: כואב לי על מה שקורה עם ערבים ויהודים בירושלים. זה הולך ומחמיר וקשה לסבול את זה. אני מגיעה לאזור לפעמים כי יש לי בן חוזר בתשובה שגר בביתר־עילית, עיר יפה.
בדרך כלל אני לא נכנסת לירושלים, אבל אם לוקחים אותי לטיול מאורגן אני נהנית מאוד, כמו תיירת אמיתית. לכותל אני לא כל כך מתה להגיע היום בגלל המתיחות, אבל הייתי לפני שנה כי כלתי לקחה אותי. היא לוקחת אותי לכל המקומות האלו, קבר רחל והכול.
נעמה ברלין, 21, ירושלים
כרמל צדוק, 21, תל־אביב
על המפה: נעמה: אתה תופס אותי שנייה אחרי נחיתה מדרום אמריקה אחרי ארבעה חודשים שם. אתה פוגש אותי עוד לפני שההורים שלי פגשו אותי. אני עובדת במכינה ונראה לי שאלמד פסיכולוגיה וספרות.
כרמל: אני סתם משוחררת ועובדת ושוקלת את עתידי אולי בסוף זה יהיה הייטק, לא יודעת.
המצפן: נעמה: אני לא כל כך מתעניינת בתחום, אז לא יודעת אם אני הכתובת לשאלות האלו. אני חושבת שזה חשוב להצביע אבל אני פחות בלופ.
נראה לי שלא בא לי להגיד למי אני מצביעה, בטח כרמל לא יודעת. אני יכולה להגיד שלגבי כל בחירה שהייתי עושה הרגשתי שהיא לא באמת עד הסוף הבחירה שלי, אלא האופציה הכי פחות גרועה.
כרמל: אני עמוק בתחום, ממוקמת בשמאל. תמשיך לדבר איתי? הצבעתי עבודה ואני מאלו שגם די מבסוטיות מהממשלה. זה לא ההרכב שחלמתי עליו, אבל דווקא ככה זה יותר מדבר אליי כי זה מראה שאפשר יותר מגוון ואפשר להסתדר ביחד.
יום ירושלים: נעמה: אני קצת משוחדת כי אני אוהבת את העיר וגדלתי בה, בארמון הנציב. לפני שטסתי סבלטתי פה בתל־אביב לשלושה חודשים, ובתור מי שאף פעם לא אהבה את תל־אביב דווקא נהניתי, אבל עדיין אם אצטרך לגור בְּעיר, זה יהיה רק בירושלים. פה אני מרגישה שכולם אותו הדבר לפעמים.
כרמל: הייתי הרבה בירושלים כי שנת השירות שלי הייתה שם וגם הייתי שם בבסיס בצבא. היא מושכת אותי, אבל הרבה דברים בה מרתיעים אותי. אגיע לשם רק אם אני ממש צריכה, או כדי לבקר את נעמה. זה לא ברמה של מתח ולחץ, אבל עדיין יש לי יחסים מורכבים איתה.
סטיבן, 25, תל־אביב
מאיה, 22, תל־אביב
על המפה: סטיבן: אני מקולומביה במקור. יש לי להקה שקוראים לה הייזר. כרגע אנחנו מנגנים לעצמנו, מוכּרים יותר בסצנת הפאנק הקטנה בארץ.
מאיה: אני מקיבוץ בדרום.
המצפן: סטיבן: אני זוכר שהצבעתי לא ביבי, אבל לא זוכר מה. אני לא מבסוט מהממשלה עכשיו, היא נראית קצת בדיחה.
זה לא שאני עמוק בזה, אבל מורגש שהעסק לא עובד. לא יודע, אנשים לא שמחים. יכול להיות שהמדינה מצליחה ולא הכול כושל, אבל האווירה לא משהו.
מאיה: אני הולכת להצביע, אבל מה זה לא בעניין. אני בלי דעה פוליטית מבחירה, אי אפשר לחיות בשקט בארץ אם אתה לוקח ללב. הכול פה עם טראומות. גדלתי באזור של קסאמים, אבל בלי גזענות. צריך לדעת במה לקחת חלק ובמה לא.
יום ירושלים: סטיבן: אוי ואבוי, מה דעתי על ירושלים. היא תכל'ס עיר מעניינת ועמוסה בהרבה דברים. הייתי תקופה בעיר אבל אז הבנתי כמה היא מתוחה ולחוצה וכמה מתח אתה מרגיש מכולם.
לכותל הלכתי בפעם האחרונה בגיל 14, ועכשיו כשאנחנו מדברים זה עושה לי חשק לנסוע לשם.
מאיה: היו לי מעט התנסויות עם ירושלים. אני מרגישה שזאת עיר שיש לה יותר מדי מה להציע, זה כבר בקטע של עומס ולא רק קסם. הפעם אחרונה שביקרתי בה הייתה לפני שנתיים. בכותל, נגיד, הייתי בפעם האחרונה בכיתה ג'.
אבל שלא תטעה, בתל־אביב יקר מאוד ויש פה בעיות. אם אין לך הורים עשירים או שאתה לא עובד בהייטק, תצטרך למצוא עבודה עצובה ולא באמת תוכל להגשים את עצמך פה.
