סיוט. אין מילה אחרת שתוכל לתאר את זה. ורצוי מאוד שישראלים, בפרט בעלי עבר צבאי משמעותי שעדיין טסים לרוסיה, ידעו: אפילו ביקור משפחתי תמים ברוסיה בימים אלה עלול להסתיים רע מאוד. שלא לדבר על האפשרות הגרועה יותר, שבה ישראלים שהתנדבו להילחם באוקראינה ייפלו בשבי הכוחות הרוסיים. מקרה נעמה יששכר ייראה אז כמו טיול בפארק לעומת מה שצפוי להם בגן העדן הרוסי. זה מה שקרה לטרבור ריד, צעיר אמריקני שיצא בקיץ 2020 לרוסיה לבקר את חברתו אלינה ציבולניק, עורכת דין רוסייה שפגש ברשתות החברתיות כשהייתה בוגרת טרייה של הפקולטה למשפטים. האהבה הטרנס־אטלנטית פרחה, וטרבור נסע לפגוש אותה במוסקבה. הוא אפילו החל ללמוד רוסית כדי שיוכל לתקשר עם משפחתה.
אולי הייתה זו סוג של מלכודת דבש? אולי היה זה רומן אמיתי שהפך בדיעבד למלכודת? הכול אפשרי. ככלות הכול, ריד הוא לא עוד צעיר אמריקני. הוא שומר ראשו לשעבר של הנשיא ברק אובמה. האם היה במוסקבה מי ששם עין על הרומן שהחל לפרוח ברשת וחיכה להזדמנות המתאימה? ואם כך, האם בוגרת המשפטים הצעירה והיפה נסחטה בידי הרשויות על קשריה עם הצעיר אמריקני? אומנם טרבור נעצר כמה שנים אחרי שעזב את התפקיד, אך הוא ביקר ברוסיה בעבר וייתכן שבהיותו שומר ראשו לשעבר של נשיא ארה"ב, הוא היה נתון למעקב.
תשובות לשאלות האלה אין, אבל אולי אפשר ללמוד משהו מנסיבות המעצר. ריד השתכר במסיבה. למרות זאת, בדרכו הביתה הוא נכנס למכונית וניסה לנהוג. במכונית הייתה עימו חברתו אלינה, שהבינה שהוא לא כשיר לנהיגה וקפצה מן המכונית. בהמשך התקשרו אלינה וחבריה למשטרה וביקשו ממנה לאסוף את ריד ולהביא אותו ל"חדר התפכחות" ומשם היא תאסוף אותו.
בריאיון אמר ריד כי לא האמין שישתחרר אי פעם מהגיהינום שהיה נתון בו בכלא הרוסי. בימים הראשונים למעצרו הוא לא עצם עין ולא נתן לעצמו לישון. "פחדתי שיהרגו אותי"
עד כאן לכאורה הכול בסדר. אבל איך קרה שמה שהתחיל כעבירה קלה של השתכרות בפומבי (אפילו לא נהיגה בשכרות) נגמר בגזר דין של תשע שנים בכלא? הרי מדי יום נעצרים ברחבי רוסיה אלפי שיכורים שמסיימים את הלילה זרוקים ברחוב ומוצאים את עצמם מתפכחים בתחנת המשטרה הקרובה. מדוע אם כן להכניס תייר צעיר ששתה קצת יותר מדי וודקה לכלא?
הרוסים, כמו האיראנים, נוהגים מדי פעם לעצור תיירים תמימים ולהשתמש בהם כקלפי מיקוח תמורת שחרור עצירים רוסים במערב, שהקרמלין חפץ ביקרם. כאלה שיש לקרמלין אינטרס דיפלומטי, צבאי או אחר לפעול לשחרורם. ואם טרבור ריד, שומר ראשו של ברק אובמה, נראה לרוסים כמו סחורה חמה שהבית הלבן יעשה כל מאמץ לשחררו, יש בכך יותר משמץ היגיון.
נראה שזו הדינמיקה שהובילה גם לגזר דינו של ריד וגם לשחרורו בעסקת חילופין. בסוף אפריל שוחרר ריד מהכלא הרוסי לאחר משא ומתן ארוך בין וושינגטון למוסקבה. ריד, כעת כבר בן שלושים פלוס, שוחרר בעסקת חילופין תמורת קונסטנטין ירושנקו, 58, טייס רוסי שהורשע בניסיון להבריח לארה"ב מטען קוקאין בשווי של 100 מיליון דולר.
על פי כתב האישום שהוגש בבית משפט פדרלי בניו־יורק, היה זה מבצע מורכב ביותר שבו מטען הסמים יצא מקולומביה לליבריה שבאפריקה, ומשם אמור היה להמשיך לארה"ב. אך הטייס ירושנקו לא ידע הוא כי נפל בפח של מבצע עוקץ של הסוכנות האמריקנית למלחמה בסמים – ה־DEA. למרבה הפלא, אף שמדובר בבלדר סמים בזוי, לא חסכו השלטונות ברוסיה מאמצים לשחרורו. סביר שמאמציהם לא נבעו מדאגה כנה לגורלו של אזרח רוסי, אלא שקצפם של הרוסים יצא על כך שירושנקו, בניגוד לאמנת וינה משנת 1963 הדורשת יידוע קונסולרי מראש על מעצר אזרח במדינה שלישית, נחטף בידי האמריקנים מליבריה והובא לדין בארה"ב בלי יידוע מראש של הרשויות ברוסיה. זהו עניין רגיש ביותר, שיכול להשפיע על גורלם של דיפלומטים, אוליגרכים, סוכנים חשאיים, פושעי צמרת ואנשים בתפקידים רגישים בשירות הקרמלין, עניין שאי אפשר להקל בו ראש. האמריקנים הודו ש"שכחו" ליידע את משרד החוץ הרוסי, אך טענו שמדובר בכשל טכני בלבד. הם המשיכו בהליכים בלי להתחשב בטיעונים הרוסיים. ירושנקו הורשע ונגזרו עליו 20 שנות מאסר.
חילופי משמרות
אבל הרוסים לא התייאשו. משרד המשפטים הרוסי הגיש לממשל האמריקני בקשה לריצוי עונשו של ירושנקו ברוסיה, אך האמריקנים לא הראו נכונות להיענות לבקשה. התקווה במוסקבה שבה והפציעה מחדש ב־2016 כשדונלד טראמפ נכנס לבית הלבן. הרומן בין טראמפ לפוטין היה אז בשיאו. הרוסים הגישו בקשה לטראמפ לחון את ירושנקו מסיבות הומניטריות, אבל גם זה זה לא עבד. ההזדמנות הבאה נקרתה על דרכם שנתיים מאוחר יותר. אז עצרו הרוסים את פול וילן, איש הצי האמריקני לשעבר, שסולק משירות בארה"ב. הוא נעצר באשמת ריגול ונגזרו עליו 16 שנות מאסר. שנה לאחר מכן הציעו הרוסים לאמריקנים להחליף את פול וילן בירושנקו, והאמריקנים שוב סירבו. במבט־על יש מן המשותף בין המקרה של ריד למקרה של וילן. בדומה לטרבור ריד, גם לווילן היו קשרים חברתיים ברוסיה וגם הוא למד רוסית והיה פעיל ברשת החברתית הרוסית. יתרה מזאת, וילן נעצר ברוסיה לאחר שהגיע לחתונה של חבר קרוב שלו, שעמד להתחתן עם חברתו הרוסייה. אולי המקבילות בשני המקרים רומזות לכך שמנגנוני הפישינג של וילן ושל ריד דומים, אם לא זהים.
כמעט שלוש שנים חלפו מאז הציעו הרוסים לאמריקנים להחליף את פול וילן תמורת ירושנקו. אבל מה שלא עבד במקרה של וילן, עבד הפעם במקרה של ריד. איננו מכירים את הרקע הכולל של המשא ומתן החשאי בין וושינגטון למוסקבה. ייתכן שהאמריקנים רצו גם את וילן וגם את ריד בתמורה לשחרורו של ירושנקו. ייתכן שהעובדה שכבר ריצה יותר ממחצית מעונשו בכלא האמריקני עבדה גם היא לטובת עסקת חילופי אסירים. לא מן הנמנע שהאמריקנים הסכימו לעסקה שבה שוחרר ריד בלבד בגלל החשש שהמלחמה באוקראינה עלולה לסתום את הגולל על כל עסקה שהיא ולהשאיר שני אמריקנים חפים מפשע בכלא הרוסי. ומכיוון שהיה חשש שריד הצעיר חולה בשחפת, הייתה קדימות לשחרורו אף שגם וילן על פי הדיווחים אינו בקו הבריאות. בשורה התחתונה, לרוסים היה קל יותר לשחרר את ריד מלשחרר אסיר שנאשם בריגול.
השבוע, לאחר חודש של מנוחה והסתגלות בחיק משפחתו בטקסס, התראיין ריד ריאיון אקסקלוסיבי לרשת CNN. הוא התגלה כצעיר רהוט, בעל קסם אישי רב ומבנה אישיות קשוח ובלתי מתפשר שעזר לו לשרוד בגיהינום של הכלא הרוסי. כפי שאפשר ללמוד מהריאיון שנתן, גיהינום הוא רק קצה הקרחון בתיאור הזוועה שעבר ריד ובמורכבות החיים בכלא הרוסי. בתקופה בילה ריד בכלא הוא הועבר ממתקן כליאה אחד למשנהו, ואף נכלא במתקן פסיכיאטרי. את רוב הזמן בילה בבידוד בצינוק. בהתחשב ברוצחים ובפסיכופתים המסוכנים שפגש, הצינוק היה ברירת המחדל שאולי הצילה את חייו. בריאיון אמר כי לא האמין שישתחרר אי פעם מהגיהינום שהיה נתון בו. בימים הראשונים למעצרו הוא לא עצם עין ולא נתן לעצמו לישון. "פחדתי שיהרגו אותי", אמר. "הייתי בחברת רוצחים, אנסים, אנשים בעלי הפרעה אישית קשה. התא מטונף, מסריח, צואה ודם בכל מקום, מרוחים על הקירות. מפחיד. יום אחד דפקתי על דלת התא. 'תפסיק מיד', אמרו לי, 'יגידו שאתה אלים וייתנו לך זריקה פסיכיאטרית'. יש שם אנשים שסוממו בזריקות, מסתובבים כמו זומבים".
אבל חלק מפחיד לא פחות אירע הרבה לפני הכלא. בריאיון סיפר ריד כי אכן הגיע לחדר התפכחות בתחנת משטרה. שם נתקל דווקא ביחס ידידותי למדי. הרוסים התבדחו על חשבונו ואמרו שילמדו אותו כיצד לשתות. בבוקר שלמחרת אף הודיעה לו השוטרת במקום כי הוא משוחרר. הוא נשאר בתחנה והמתין לחברתו אלינה שתבוא לאסוף אותו. אבל אז הגיעו חילופי המשמרות ומפקד המשמרת החדש החליט שריד יישאר במעצר, לכאורה בשל תקיפת שוטרים וסיכון חייהם בעת מילוי תפקידם. חברתו אלינה, שהגיעה בינתיים לתחנה, דרשה מהשוטרים להציג את ההוכחות במצלמות האבטחה של התחנה, אבל נענתה בשלילה.
בשלב זה כבר נסגרו הדלתות על ריד. בתוך דקות אחדות הגיע למקום נציג של סוכנות הביון הפדרלית, ה־FSB, לחקור אותו. הוא לא נשאל על שום פשע שעשה בשטח רוסיה, לא על נהיגה בשכרות ולא על סיכון חיי שוטרים. מהרגע הראשון, סיפר ריד, התעקשו חוקריו לקבל את מלוא האינפורמציה על שירותו הצבאי. הם גם דאגו ליידע אותו כי דבר מעצרו דווח מיידית לראש ה־FSB ולדרגים הגבוהים ביותר ברוסיה. האם כל זה היה אפיזודה מתוכננת מראש או חלק מטירוף מערכות רוסי? מקור ישראלי שמכיר היטב את המציאות המשפטית ברוסיה אומר, כי מהרגע שסוכנות הביון הפדרלית נכנסת לתמונה, איש אינו מהין לשאול יותר שאלות מחשש שיסתבך בעצמו. וכך אירוע מקומי יכול להפוך לפרשת ענק שמתגלגלת לבתי המשפט ומשם למערכת הכלא הרוסית.
הלחץ הגואל
מה הציל לבסוף את טרבור ריד? קודם כול משפחתו. אביו ג'ואי טס לרוסיה ושהה שם שנה שלמה כדי לעמוד לצד בנו בכל ההופעות בבית המשפט, ושמר על קשר הדוק עם השגרירות האמריקנית. המשפחה ניהלה קמפיין מתמשך מול הבית הלבן כדי שיפעל לשחרורו. הם הפגינו בצד הדרך כאשר הנשיא ביידן הגיע לביקור בטקסס, וכשראה אותם הוא יצא מהמכונית והזמין אותם לביקור בבית הלבן. לאחר שחלף זמן ולא נראתה התקדמות, הם העתיקו את המחאה אל מול הבית הלבן. מה שעבד לטובתם הייתה שאלה ישירה של כתבת CNN בבית הלבן קייטלין ג'נקינס. היא שאלה את הנשיא מה הוא עשה לטובת שחרורו של טרבור ריד.
נגד כל הסיכויים, רגע השחרור המיוחל הגיע בחודש שעבר. דווקא בעיצומה של המלחמה באוקראינה, בשיאו של המתח בין רוסיה לארה"ב וההאשמות על פשעים נגד האנושות בעיירה בוצ'ה. ריד סיפר כי כאשר סיפרו לו את החדשות התקשה להאמין. הוא היה בטוח שיישאר בכלא עד סוף ימיו. השחרור נעשה ממש כמו בימי המלחמה הקרה. מטוס אמריקני שהביא את הטייס ירושנקו נחת בשדה התעופה ונקובו ליד מוסקבה. גם ריד הוטס לשדה. הוא קיבל הוראות לצעוד מחצית הדרך בין שני המטוסים ולהמתין לירושנקו שיחלוף על פניו בשובו לגן העדן הרוסי. ממש כמו בימי המלחמה הקרה הראשונה, כמו בחילופי המרגלים על גשר גלינקה בברלין.
ישראלים ממשיכים לטוס למוסקבה גם היום. יש מי שהשאירו מאחור משפחות, ויש עדיין גם מי שעושים עסקים עם רוסיה. הסכנה כעת כפולה משני הכיוונים. מן הצד הרוסי, כל ישראלי, בייחוד אם הוא בעל עבר צבאי בולט או פעיל ברשת הרוסית, עלול להיות מסומן. לאחרונה הביעו הרוסים את תסכולם, שלא לומר זעמם, על כך שישראל לא עמדה בתנאי עסקת שחרור נעמה יששכר, מכיוון שחצר אלכסנדר בעיר העתיקה בירושלים לא הועברה לידי הרוסים. תפוח האדמה הלוהט הזה מונח כעת לפתחו של ראש הממשלה בנט, אך בימים שהממשלה נשענת על כרעי תרנגולת כל עיסוק בריבונות, ולו גם על כנסייה רוסית במזרח ירושלים, הוא פצצה מתקתקת. מי שבכל זאת נוסע, מוטב שיבדוק היטב אם מתחבאים בתרמילו קליע משירות המילואים האחרון או שרידי גראס מהטיול בהודו. אמנם הרוסים שחררו את ריד אך יש להם בת ערובה חדשה במשחק הכיסאות המוזיקלי של בני הערובה. זוהי שחקנית הכדורסל בריטני גריינר, שנעצרה בגין החזקת סמים. בתיקה נמצא משאף המכיל קנביס רפואי. ארה"ב כבר הודיעה כי מדובר בכליאת שווא, אבל לרוסים לא אצה הדרך.
גם מן הכיוון האמריקני נשקפת סכנה מסוימת. במסגרת הסנקציות על רוסיה הודיעו האמריקנים שכל עבודה או ייעוץ של אדם להתחמקות מן הסנקציות הכלכליות שהושתו על רוסיה הם בגדר הפרה של הסנקציות ונושאים בחובם עונש מאסר.
