תוצאות הבחירות שהתקיימו אמש (א') בלבנון אינן חד משמעיות, ונראה כי הן לא מביאות בשורה לשכנה מצפון, שנמצאת גם ככה במצב חמור מאוד מבחינה פוליטית וכלכלית. ארגון הטרור חיזבאללה הביא לקלפיות את מרבית השיעים, והצליח למצב אחוזי הצבעה גבוהים יחסית לאחוז הכולל בבחירות, שעמד על כ-40 אחוזים. לטענת גורמים בארגונו של חסן נסראללה, המפלגה המזוהה עמה – אמל – שמרה על כוחה, אך המפלה הגדולה מבחינת הארגון הייתה דווקא בקרב בני בריתו הוותיקים, וככל הנראה הוא יפסיד גם את הרוב שהיה לו בפרלמנט הלבנוני ובמוקדי הכוח המשמעותיים במדינה.
בבחירות שהתקיימו לפני 4 שנים, ב-2018, חיזבאללה ובני בריתו זכו ב-71 מושבים מתוך 128 מושבי הפרלמנט. הפעם נראה שהמצב שונה. הבחירות הנוכחיות, שמתקיימות מאז המשבר הכלכלי ההרסני של לבנון, שהשפיע גם על מצב האנרגיה בארץ הארזים במקביל למשבר חברתי, התקיימו בסימן של מחאה. הפיצוץ בנמל ביירות ב-2020 שריסק את ביירות, ההתמוטטות הכלכלית שקדמה לו, הקורונה שלא סייעה בהישרדות הלבנונית והפוליטיקה המסואבת, כל אלו נתנו את אותותיהם בקלפיות.
אחד המפסידים הגדולים – כך נראה – בבחירות הנוכחיות הוא המנהיג הדרוזי טלאל ארסלן, נצר לאחת מהשושלות הפוליטיות הוותיקות בלבנון וחבר פרלמנט מאז 1992. גורמים בחיזבאללה ציינו כי ארסלאן ככל הנראה איבד את מקומו בפרלמנט לטובת נציג דרוזי אחר, שנבחר לראשונה ורץ תחת האג'נדה של סדר יום חדש ורפורמה בלבנון.
המקרה של ארסלן מלמד על מה שהתרחש בבחירות הנוכחיות. לפחות שישה מועמדים עצמאיים שניהלו מסע בחירות על מצע הרפורמה והשינוי נכנסו על חשבון מנהיגים ותיקים, אשר הואשמו כמי שאחראים למשבר החמור שחווה לבנון מאז מלחמת האזרחים בשנות השבעים עד התשעים.
כוח עולה בבחירות הנוכחיות הוא זה הנוצרי בראשות סמיר ג'עג'ע. על פי הדיווחים הוא הגדיל את מספר המושבים שלו בפרלמנט מ-15 ליותר מ-20, הישג שמשווה את הכוח הנוצרי המשמעותי ביותר בפרלמנט הלבנוני.
ג'עג'ע התבטא עוד לפני סיום ספירת הקולות, וסימן את תפקיד יושב ראש הפרלמנט בתור תפקיד קריטי לקראת הקמת הממשלה ובחירת נשיא המדינה. במקביל, מנהיג הסונים וראש הממשלה לשעבר, סעד אל-חרירי, שקרא למפלגתו להחרים את הבחירות, ציין כי תפקידם לא מסתיים והם לא יעזבו את לבנון לגורלה, על אף שהחרימו את הבחירות.
התוצאות המסובכות רק מובילות את המדינה המסובכת ממילא להתחפר עוד יותר בפלונטר פוליטי, שימשיך את חוסר היציבות השלטונית, את היעדר היכולת להקים ממשלה ולבחור נשיא, ובעיקר את חוסר היכולת להוביל את לבנון למתווה יציאה מהמשבר החריף בו היא נמצאת.
