בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל היום (ב') את ערעור פרקליטות המדינה נגד קלות הענישה שהטילה סגנית נשיאת בית המשפט השלום בעיר, טל תדמור-זמיר, וקבע כי השופטת הקלה יתר על המידה בענישה. הרכב השופטים קבע כי הערעור בתיקים אלו יתקבל ועליהם להתערב ולהגיב בחומרה רבה יותר לנוכח מעשי המורשעים. כתוצאה מהחלטת שופטי המחוזי – אבי לוי, עידית וינברגר וערן קוטון – יוחזרו שניים מהמורשעים לכלא וירצו עונש מאסר נוסף, למרות ששוחררו זה מכבר.
בפרקליטות המדינה החליטו על הגשת כתבי הערעורים לפני כחודש, והם משקפים גם את רוח עמדתו של שר המשפטים גדעון סער, שהורה לגלות אפס סובלנות לסוגיה ולדרוש הרתעה משמעותית, גם אם בערכאות נמוכות יותר העבריינים הלאומניים לא באו על עונשם. בפרקליטות מחוז חיפה הגישו אז לבית המשפט המחוזי בעיר שלוש בקשות לערעור על קלות העונשים, בשני מקרים של מעורבים בפרעות שומר החומות בעיר עכו, ובעניינו של מורשע נוסף שהשתתף באירועים האלימים בטמרה באותה תקופה. ערעורי הפרקליטות הוגשו נגד פסיקותיה של סגנית נשיא בימ"ש השלום בחיפה, השופטת טל תדמור-זמיר, אשר באופן שיטתי מטילה על מורשעים שהשתתפו במהומות הגזעניות גזרי דין מקלים שלא מהווים הרתעה לנוכח היקף האירועים וחומרתם.
ראשון התיקים הוא עניינו של נדים אנטקלי, צעיר תושב העיר העתיקה בעכו, שהורשע לאחר שהודה כי השתתף בהתפרעות שהתרחשה באזור מסגד אלג'זאר בעכו, והמשיך ויידה אבנים לעבר שוטרים בנקודות נוספות בעכו. הוא גם לקח חלק בהתפרעויות נוספות, שבהן נהרג חתן פרס ביטחון ישראל אבי הר-אבן. אנטקלי חזר לאחר מכן למוקדי ההתפרעויות והמשיך ביידוי אבנים לעבר השוטרים. למרות שהשופטת תדמור-זמיר הסכימה כי מעשיו חמורים, וכי יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה שבכוחה "לרסן התפרעויות שעלולות לסחוף המון רב ולצאת מגדר שליטה", היא הטילה עליו עונש של 8 חודשי מאסר בלבד, וכן מאסר על תנאי ופיצוי בסך 3,000 ש"ח. הוא שוחרר מיד עם קבלת גזר הדין, כיוון שהשופטת קבעה שיש להסתפק בזמן תקופת מעצרו בעת ההליכים נגדו. המחוזי החליט להכפיל את עונשו ולהטיל עליו 14 חודשי מאסר.
בהחלטתם כתבו השופטים כי "סבורים אנו, כי אכן באה שעתו של השינוי וכי עת לפעול להחמרת מדיניות הענישה, כך שזו תהלום את חומרת המעשים ואת פגיעתם הרעה; תטמון בחובה מניעה (המושגת על-ידי סילוק הפורעים מרחובות ישראל לתקופה ממושכת); ותביא להרתעה אמיתית, הן כלפי הפורע העומד לדין (יהיה מוצאו אשר יהיה), הן כלפי פורעים פוטנציאליים, וכאלה, למרבה הצער, רבים המה".
השופטים: "מדינה חפצת-חיים חייבת להגן על ריבונותה"
עוד התייחסו שופטי המחוזי לכך שבעוד רבים השתתפו בהתפרעויות ההמוניות בתקופת מבצע "שומר החומות", מעטים מתוכם נעצרו ומעטים עוד יותר הובאו לדין בגין מעשיהם. בהחלטתם נאמר ש"הרתעת המוני המשתתפים (ואחרים העלולים בעתיד להשתתף) בהתפרעויות, צריך אפוא שתושג בין היתר, על-ידי החמרה ממשית בענישתם של אותם אלו שהובאו לדין". ניכר כי שופטי המחוזי ביקרו שוב ושוב את החלטתה של השופטת תדמור-זמיר וקבעו כי "על מערכת אכיפת החוק לסייע בשימור ערכי קדושת-החיים, שלמות הגוף והרכוש. לסייע בשימור וביצירת תחושת-הביטחון בקרב חברי הציבור. עליה לתרום תרומתה לשימור ריבונות המדינה וערכי שלטון-החוק ולהגן על מי שעיסוקו הוא בביטחון הציבור ושמירה עליו". לדברי השופטים, "הדרך לעשות כן היא על-ידי הטלת עונשים הולמים, עונשים אשר יש בהם כדי לשדר מסר ברור וחד; מסר של גינוי והסתייגות תקיפה מהמעשה; עונשים, אשר יהא בהם כדי להרתיע הרתעת אמת".
עוד נכתב בקבלת הערעור כי "מדינה חפצת-חיים חייבת להגן על ריבונותה, על סמלי שלטונה ועל כוחות אכיפת החוק שלה מפני פגיעה ומפני קריאת-תיגר אלימה. ככל שקריאת-התיגר נרחבת יותר ואלימה יותר, יש לראותה כמסוכנת יותר לאינטרסים החיוניים של המדינה". עוד ציינו השופטים כי שיקולים כמו הרתעת הרבים והרתעת היחיד לא קיבלו ביטוי בהחלטותיה של תדמור-זמיר.
בתשובה לערעור בדרישה להחמיר את עונשו של מיתאב אבו-אלהיג'א, מטמרה, שהורשע על פי הודאתו בעבירות התפרעות, ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, היזק בזדון ואיומים – קבעו השופטים בבימ"ש המחוזי כי הוא ייכלא ל-16 חודשי מאסר, ולא 8 בלבד כפי שגזרה עליו השופטת תדמור-זמיר. גם בתיק זה ביקרו בפרקליטות המדינה בחריפות את השופטת ואת הלך הרוח של מערכת המשפט, שאינם תופסים את חומרת האירועים האלימים-גזעניים ואת משמעות חלקם של המורשעים בהם.
בהחלטתם ציינו השופטים במחוזי חיפה כי למרות שניכר היה שהשופטת תדמור-זמיר מכירה בחומרת מעשיו, בחרה להסתפק בהטלת עונש המינימום בגין חומרת האירועים הלאומניים בהם השתתף. "בכל הכבוד הראוי, סברנו, שהתוצאה שאליה בא בית-המשפט קמא הנכבד איננה משקפת כדבעי את עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים, שהוא עצמו מנה" נכתב בהחלטתם. הם ציינו גם בתיק זה: "סבורים אנו, כי אכן באה שעתו של השינוי וכי עת לפעול להחמרת מדיניות הענישה, כך שזו תהלום את חומרת המעשים ואת פגיעתם הרעה; תטמון בחובה מניעה (המושגת על-ידי סילוק הפורעים מרחובות ישראל לתקופה ממושכת); ותביא להרתעה אמיתית".
שופטי המחוזי לא קיבלו את טענות אבו היג'ה כי נסחף ונגרר אחר חברה רעה ואחר מסיתים ואינו מחזיק בדעות איסלאמיסטיות גזעניות: "חזקה על המשיב שעשה את שעשה מטעמים לאומניים גם אם אין הוא מחזיק בדעות "לאומניות", "גזעניות" או "דתיות". צפונות לבו של הנאשם אינן מעניינות את הדין. מניעיו הגלויים, המתבטאים בפעולותיו באמירותיו המאיימות, כמו גם אופי פעולותיו ותוצאותיהן, הם אלו העומדים לנגד עיני המערכת השיפוטית".
בהחלטה נכתב עוד כי "מעשים ועבירות מהסוג הנדון כאן ראויים לעונש, הנמדד בתקופות מאסר ארוכות ולא בחודשי מאסר. על העונשים להיות כאלו שייצרו הרתעה אמיתית. רק עונשים הנמדדים בתקופות מאסר ארוכות יוכלו לייצר הרתעה שכזו".
