מילה לפתיחה: חוויית ההליכה ברחוב המוליך אל המתחם המבוצר של בית ראש הממשלה לא באמת מסגירה את הרעש הגדול סביב הבית המפורסם ביותר ברעננה. מוזר לראות מתחם שחוצה רחוב לשניים, אך השקט, העצים, המרכז המסחרי, הבתים המטופחים ברחוב והניקיון בשכונה משדרים בורגנות שגרתית. המפגש עם חברת ילדות שגרה בשכנות והניסיון להחליף מספרי טלפון חושף טפח: דרושות כמה דקות להצליח להוציא שיחת טלפון, בגלל המיסוך הדיגיטלי מסביב. כשמגיעים המאבטחים עם המבטים החשדניים ושואלים לפשר ההסתובבות שלנו במרחק של כמה מאות מטרים מבית בנט, אפשר להבין שהחיים עכשיו וכאן אינם דומים לחיים בכל רחוב אחר ברעננה.
גילה, 43, רעננה
על המפה: אני מתנדבת ביד שרה. כבר 19 שנים גרה פה. עליתי מדנמרק. בלי שמות משפחה, בסדר?
המצפן: הצבעתי לבנט. אני בסדר עם הממשלה – ברור שיש דברים שלא רציתי, אבל בסך הכול אני שמחה שקמה הממשלה הזאת. אני ימין, אבל לא עמוק מדי. בנט לא הפתיע אותי. אני יודעת שזה לא כל כך פופולרי אבל אני שמחה שעשינו שינוי ושאנחנו לא צריכים ללכת להצביע בפעם החמישית.
רעננים: יש יותר רעש באזור, כן. אבל יש גם יתרונות. אני מניחה שהפריצות באזור פחתו מאוד. בדרך כלל במוצאי שבת יש הפגנות, אבל היו יותר בתחילת הקדנציה. אולי אנשים חושבים שזה כבר הסוף.
ינון אדיב, 46, כפר־סבא
על המפה: העסק שלי פה ברעננה. אינסטלציה. כבר חודש וחצי אני מנוי למקור ראשון. הכתבות ממש מעשירות את הידע, לא רכילות. לוקח זמן להתרגל, כי זאת כתיבה שונה, אבל אתה מרגיש שאתה צובר ידע.
המצפן: אני ימני ומסורתי, מצביע ליכוד. אני לא אוהב את הרפש של הפוליטיקה אבל אלה החיים שלנו. הממשלה הזאת, הבעיה העיקרית שלי איתה היא האחים המוסלמים שיושבים שם. מפלגות שמאל זה איכשהו בסדר, זה תמיד היה. אם בנט היה מחכה עוד שנתיים והיה עובר חפיפה, עם מישהו שמבין ויודע, ואם היה לו גב ימני מאחוריו, הוא היה ראש ממשלה מצוין ואני הייתי הראשון להצביע לו. הוא פטריוט. אבל עכשיו, פיזית הוא שם אבל כאילו הוא תחת מרות של מישהו אחר. אני מפחד שהוא לא יכול לתפקד.
לדעתי זה פספוס אדיר. חצי מהמשפחה שלי רצתה להצביע בשבילו ואשתי ניסתה לשכנע אותי, אבל אמרתי לה שאני מרגיש שהוא ממהר מדי. לדעתי המשחק גמור, אני לא רואה איך יש לו דרך חזרה לימין. מי שאיתו, הם יכולים לברוח מהסיפור הזה. שקד היא לדעתי האדריכלית של כל הדבר הזה, אבל אני רואה אותה עוד איזה 7־8 שנים בתור מי שיכולה להיות ראש הממשלה. ככה ראיתי אותה לפני כן, ועכשיו זה עניין של זמן עד שתחזור ותשתלב.
רעננים: בהתחלה הרגשתי גאווה שראש הממשלה גר קרוב אלינו. אבל כשהתחיל הבלגן הרגשתי שזה יותר מדי. אם הוא היה אומר שהוא משלם על הכול, היו מחזיקים ממנו גבר. כסף זה הרי לא הבעיה, כולם יודעים כמה אקזיטים הוא עשה. מבחינה טכנית, ברחוב אתה לא כל כך מרגיש שינוי. אבל אספר לך סיפור. קיבלתי קריאת עבודה בבית ליד, ויש לי אוטו גדול ומלא ציוד. בא המאבטח והתחיל לבדוק, ואז התחילו להכניס מראות כדי לבדוק מתחת לרכב, ואז בקשו ביקשו לפרוק הכול ולהחזיר. בשלב הזה צלצלתי למזמין העבודה ואמרתי לו תודה רבה, אבל תזמין מישהו אחר. אין לי כוח לעבור את מסכת הייסורים הזאת.
אמה חג'ג', 30, רעננה
על המפה: בדיוק סיימתי לימודי רפואה בירושלים בעברית. אני הולכת להיות רופאת ילדים, אז בינתיים יש לי קצת זמן עם הילד פה. השיחה שלנו היא בהתאם לסבלנות שלו.
המצפן: אני מצביעה, אבל בעלי הרבה יותר בעניינים. אני ימנית אבל לא ימינה, אין לי מפלגה שמייצגת אותי. אני מנסה בינתיים להיזכר למי הצבעתי. חכה, זה עוד יבוא. גנץ אולי? אני לא סגורה. אני מרוצה מהממשלה הזאת, ובמיוחד מזה שהחליפו את ביבי.
רעננים: גרתי בעבר בירושלים, קרוב לבלפור. שם די ברור שזה מה שאתה הולך לקראתו. אתה מכיר את הסירנות. למי שגר פה זו בטח הפתעה. אנחנו גרים פה שנה: כשחיפשנו את הדירה, הרחוב עוד היה רגיל, וכשעברנו הוא כבר היה מחולק לחצי. אנחנו מרגישים את זה בעיקר בטיולים עם הקטנצ'יק, צריכים לעשות מעקף קטן ברחוב, אבל זה לא כל כך נורא.
הטייק־אוויי, זה די ברור שזה מישהו שמחפש אותו. אני מניחה שאם היה גר בבלפור היו שם מבשלות, וגם זה היה עולה כסף. אני חייבת להגיד שקראנו את הדיווחים, בתקווה למצוא אולי מסעדות שוות שאנחנו לא מכירים. אבל הכרנו הכול. אכזבה.
יהושע נתנאל, 52, תל־אביב
על המפה: אני רואה חשבון, הגעתי לשבעה של דודה שלי אז כבר הקפצתי קלסרים ללקוחות. עזבתי את רעננה לפני שנה. השיחה שלנו היא לעילוי נשמתה של ציפורה בת קציעה.
המצפן: פוליטיקה היא לצערנו מילת גנאי. כשאני מדבר עם הילדים שלי על המקצוע, זה לא נחשב נקי ומכובד. לא אגיד לך, אבל יש מי שאתה רואה שהם באים נקיים ונראים אנשים טובים – נגיד, שר התרבות, חיליק טרופר (הטעות במקור). אני ימני בתפיסה שלי והייתי נגד האגף של רק לא ביבי. אני הצבעתי בכלל לזליכה, בגלל החזון הכלכלי והמלחמה בהון־שלטון. אין, אין מנהיגים באמת. ביבי, באמת אין שני לו כרגע בישראל. אבל הוא גם לא אריק שרון שהלך עד הסוף, או בגין. אין מי שיגיד "אחריי" וזה מקרין על הכול. גם בנט, יכול להיות שהוא רוצה לעשות דברים טובים אבל הוא נפל, כי הוא לקח איתו את הצד השמאלי הקיצוני ואין לו משילות. זה אל"ף־בי"ת. המדינה הולכת לכיוון של ימין ודת, ואני מקווה שהנציגים של הדת ידעו להיות פלורליסטים ומכילים.
רעננים: לא אכפת לי מסיפורי המשלוחים והכול. ראש ממשלה – מצידי שירגיש מלך. שישתה ויאכל. אני לא רוצה לקחת ממנו את זה. אבל מישהו לימד אותי: אתה עובד ציבור ונותנים לך כוס מים? אל תיקח. בא אליך חבר ומביא סיגר? אחלה, אבל תשלם לו.
