שמונה שבועות מפרוץ המלחמה באוקראינה, והתעלומה מה מריץ את ולדימיר פוטין נותרה בלתי פתורה. אבל כעת יש דד־ליין קרוב, שרומז לזרמי העומק בנפשו המסוכסכת. זהו יום תשעה במאי, הנחוג מדי שנה כיום הניצחון על גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. ברוסיה מציינים את היום הזה במצעד חגיגי בכיכר האדומה, שבו צועדים גם הווטרנים הזוכים לכבוד מיוחד. ההמון משליך עליהם ורדים אדומים ופרחי ציפורן וברקע נישאים שירי ניצחון. ברמה הצבאית, זהו יום שהמשטר הרוסי משתמש בו להציג לראווה את עוצמתו הצבאית. בעבור ולדימיר פוטין מסמן התאריך הזה את תמצית קיומה של בריה"מ בשיא גדולתה. הוא נולד לתוך זה. ולא רק הוא. יום הניצחון נטוע עמוק בלבבות אזרחי רוסיה, ממש כמו יום העצמאות בישראל, ומיליונים חוגגים אותו מתוך שמחה ואמונה.
אבל השנה, בעקבות המלחמה באוקראינה, מתלווים לחג סימני שאלה גדולים. האם זה הזמן לחגוג, בעיצומה של מלחמה, כשהקברים עדיין טריים והקרמלין לא ניפק עדיין שום מידע רשמי על מספר ההרוגים? ההיגיון המערבי אומר שמלחמה היא לא הזמן המתאים למצעדים, פרחים וזיקוקים; אבל ההיגיון הרוסי, או ליתר דיוק קו התעמולה שמנחה את הקרמלין, אומר בדיוק ההפך. זה הזמן להפגין את עוצמתה הצבאית של רוסיה. להוכיח שלא משנה כמה אבדות וכלים שרופים מונחים בצידי הדרכים באוקראינה, רוסיה חזקה מתמיד.
לקו התעמולה הזה יש ריח סובייטי חריף, הנושא עימו סיכונים משלו. לא מן הנמנע שהפיקניק העממי המתוכנן מדי שנה בסוף השבוע של תשעה במאי יהפוך לזירת הפגנות נגד המלחמה. מצד שני, לא יהיה מוגזם להניח שכוחות הביטחון של פוטין עסוקים כבר כעת במעצרי מנע של כל מי שחשוד בניסיון לקלקל את ההצגה.
ובינתיים, מכונת התעמולה הרוסית עובדת. ההכנות בעיצומן. החזרה הגנרלית לקראת המצעד בכיכר האדומה נערכה כבר בשבוע שעבר בכפר אלאבינו הסמוך למוסקבה. אלפי קאדטים מהאקדמיות הצבאיות הרוסיות הוסעו לשם לשמש קהל בחזרות. והיא לא עוצרת שם, בשולי הבירה. כבר בשבוע שעבר הונפו בעיר חרסון שבאוקראינה, הנתונה לכיבוש רוסי, דגלי המגל והחרב האדומים. אותם דגלים שהונפו מעל בניין הרייכסטאג בברלין ב־9 במאי 1945. אמירה המתכתבת ישירות עם טענתו – המופרכת, יש לומר – של ולדימיר פוטין, כי כוחותיו יצאו לבצע דה־נאציפיקציה של אוקראינה.
המצעד יסייע לתעמולה לקבע תמונת ניצחון. המסר יחזור בנאומים שיושמעו. המוטו יהיה הדה־נאציפיקציה של אוקראינה כמקבילה לניצחון על הנאצים, ולעזאזל העובדות
על כל אלה מרחפת עננה סוריאליסטית של חזרה במכונת זמן לימי בריה"מ והשפם של יוזף סטאלין. ובכלל זה, הצורך הכמעט נואש של פוטין להכריז "ניצחון" במלחמה באוקראינה עד תשעה במאי. מה שאומר שבפרק הזמן שנותר שואף הקרמלין להציג הישגים צבאיים משכנעים, כאלה שיאפשרו לפוטין לשדר לקהל הבית שלו שהיה כדאי. זה אומר ניסיון לייצר בעשרת הימים הקרובים מהלך מכריע לקראת כיבוש חבל דונבאס במזרח אוקראינה. אם זה לא יקרה – החלופה המתוכננת היא מצעד של כוחות הבדלנים הרוסים בעיר הנמל הדרומית מריופול.
כל זה לא יוכל להסתיר את העובדה שוולדימיר פוטין והקרמלין מבודדים מתמיד. הם המצורעים של העולם החופשי. וגם אם בקרמלין התרגלו בשנים האחרונות להתעלם ולחגוג בבדידות מזהרת, השנה זה צפוי להיות ביזארי מתמיד.
אוי, הפער
לא תמיד זה היה כך. עד כיבוש חצי האי קרים ב־2014 השתתפו במצעד השנתי בכיכר האדומה אורחים שהוזמנו במיוחד מרחבי העולם. אולם מאז הטלת הסנקציות על רוסיה לא דרכה כף רגלו של שום מנהיג מערבי בכיכר האדומה ביום הניצחון על הנאצים. לפני שנים אחדות היו לוולדימיר פוטין שני אורחים שצעדו עימו, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו וראש ממשלת סרביה אלכסנדר ווצ'יץ'. פה ושם מגיעים למצעד בשנים האחרונות מנהיגים ממדינות בריה"מ לשעבר. והשנה, אם יתקיים המצעד כהלכתו, סביר להניח שהשניים היחידים שיגיעו הם נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו, שותפו של פוטין למלחמה באוקראינה, ונשיא קזחסטן ג'ומארט טוקאייב, שניצל מהפיכה בינואר האחרון בזכות כוחות מיוחדים ששלח פוטין לבירה אלמטי.
האם יצליח פוטין להשתלט על חבל דונבאס בזמן שנותר עד תשעה במאי? הוא לא חייב. מבחינתו, העיקר שיוכל לייצר מראית עין של שחרור החבל מעול הנאצים האוקראינים. מנהיגי הבדלנים הרוסים ישתפו עימו פעולה לכל אורך הדרך בעניין הזה, כולל המצעד המתוכנן במריופול. האם זה יעבוד? רוב הסיכויים שכן. גם אם העולם החופשי ימשיך לצקצק. מבחינת הקרמלין מכונת התעמולה עובדת. על פי הסקרים של מכון לבאדה, שנחשב מכון הסקרים החשוב והאמין ברוסיה, הרוב המכריע של אזרחי רוסיה תומך בפוטין. מה זה רוב, יותר משמונים אחוזים. לאדם מן השורה במערב אולי קשה להבין איך זה יכול להיות, אבל תמונת העולם של רוב אזרחי רוסיה ניזונה מערוצי הטלוויזיה הממשלתיים. והתעמולה היומיומית עושה את שלה.
המצעד יעזור לתעמולה הזו לקבע תמונת ניצחון. המסר יחזור שוב ושוב בנאומים שיושמעו. המוטו יהיה הדה־נאציפיקציה של אוקראינה כמקבילה העכשווית לניצחון על הנאצים, ולעזאזל העובדות. והמסר, כמו שאמר דמיטרי מדבדב, נאמנו של פוטין, הוא "להקים את אירו־אסיה הפתוחה, מליסבון במערב ועד וולדיווסטוק במזרח הרחוק". ג'ורג' אורוול לא יכול היה לומר את זה את זה יותר טוב.
אבל פנטום של ניצחון לא ממש יועיל לרוסיה. לא במו"מ עם אוקראינה ולא בהתמודדות האמיתית בשטח; לא בחזית הכלכלית וגם לא בחזית החברתית. המצב הכלכלי ברוסיה לא טוב, אבל המכה האמיתית תגיע בהמשך. לסנקציות הכלכליות הכבדות דרוש זמן כדי לפעול את פעולתן. וכשהרגע הזה יגיע, הפער בין חגיגות הניצחון בכיכר האדומה למצב האמיתי בשטח יהיה מקאברי.
האמת היא שכבר עכשיו המצב ברוסיה לגמרי לא פשוט. אינדיקציה ברורה לכך היא קריאתו של ראש הממשלה מיכאיל מיסשוטין להשמיש ציוד חקלאי מקולקל וכלים ישנים שאבד עליהם הכלח, כדי לנסות לכסות על המחסור בחלקי חילוף מחו"ל.
ובינתיים, המסע במכונת הזמן לעידן הסובייטי צובר תאוצה. כל מי שדיבר בטלפון בזמן האחרון עם קרובים מרוסיה הרגיש את ההיסוס ואת השתיקות בתגובה לאמירות, שנראות בנאליות אבל מהצד השני עלולות להיתפס כפרובוקטיביות. אנשים זהירים מאוד במה שהם אומרים, לא רק בפומבי אלא אפילו בשיחות טלפון עם קרובים וחברים מחשש להאזנות והלשנות.
אבל כל זה אין בו כדי לעצור את ההכנות למצעד הצבאי. ועל פי משרד ההגנה הרוסי תנועת כלי הצבא במצעד תשעה במאי תכלול מיצג של מיטב התוצרת הצבאית הרוסית. ואם להאמין למסרים העולים מן הקרמלין, הוא לא ייפול מהתצוגה של השנה שעברה, שכללה 12 אלף לוחמים והציגה 190 פריטי נשק ו־76 סוגי מטוסים ומסוקים. חלק מתצוגת היכולות מתרחש כבר עתה. כך למשל הטעינו הרוסים השבוע טילי קליבר המסוגלים לשאת ראשי נפץ גרעיניים על הצוללת וליקי נובגורוד, העוגנת בנמל סבסטופול, במסגרת האיום על אוקראינה.
בתוך כל מסכת האיומים הזאת כדאי לזכור עובדה אחת בסיסית: התוכנית המקורית בכלל הייתה לקיים מצעד ניצחון בקייב בירת אוקראינה. זה לא קרה.
