מערוצי הלייף־סטייל לשירות משרד החוץ: שר החוץ יאיר לפיד, כך התבשרנו השבוע, צפוי למנות את השחקנית הישראלית נועה תשבי לשליחה מיוחדת למאבק באנטישמיות. מפתיע? כן, אבל לא מוזר כמו שזה נשמע. בזירת האו"ם יש מסורת של מינויים זוהרים של ידוענים וידועניות, כשגרירי רצון טוב ברחבי העולם. ארגונים כמו אונסק"ו ויוניצ"ף משתמשים בדמויות כמו הכדורגלן ליאו מסי או זמרת־העל שאקירה כדי לקדם את מטרותיהם. גם השחקנית אנג'לינה ג'ולי מונתה לשגרירת רצון טוב של האו"ם, כשליחה מיוחדת לענייני פליטים. הפרופיל הגבוה של ביקוריה במדינות עולם שלישי ובמחנות פליטים ברחבי העולם, אמור לסייע לאו"ם לקדם מטרות בתחום ההומניטרי.
תשבי, לעומת זאת, הייתה פעילה מאוד בשנים האחרונות בקידום אג'נדה פרו־ישראלית בארה"ב, ובמאבק בתנועת החרם על ישראל. האם זה מכשיר אותה לתפקיד שליחה מיוחדת למאבק באנטישמיות? ובכלל, האם הפורמט ההוליוודי הזוהר של שגרירי רצון טוב מתאים לסוג השליחות המדובר? לשם השוואה, לאחרונה מינה נשיא ארה"ב ביידן את חוקרת השואה, ההיסטוריונית והסופרת דברה ליפשטדט לשליחה מיוחדת של הממשל האמריקני בדרג שגרירה למלחמה באנטישמיות. עם כל הכבוד לנועה תשבי, ויש כבוד, איפה היא ואיפה חוקרת השואה, אולי החשובה בעולם; מה גם שכישורי התקשורת של ליפשטדט לא נופלים מאלה של תשבי. הם אפילו מאפילים עליהם.
מאידך גיסא, בעולם שבו צעירים צורכים חדשות דרך פייסבוק, אינסטגרם ואפילו טיקטוק, אולי כדאי לנער קצת את הראש. קחו לדוגמה את המלחמה באוקראינה, המככבת בימים אלה גם בטיקטוק, במרחב שבין תיעוד הזוועות בבוצ'ה, מלוות במוזיקה קורעת לב, ובין הצהרות אהבה של בנות טיפש־עשרה ל"ולדימיר פוטין הגבר".
ד"ר אפרים זורוף: "ייתכן שזו הייתה נקמה של החיילים הרוסים, שבעקבות התסכול מכישלון ניסיונם לכבוש את בוצ'ה זרעו במהלך הנסיגה הרס וחורבן"
שאלתי את חוקר השואה אפרים זורוף מה דעתו על המינוי. הוא היה בעיקר משועשע. "נועה תשבי עובדת קשה במלחמה באנטישמיות, וזה בהחלט ראוי להערכה", השיב. "אני לא יודע אם זה ראוי למינוי לשגרירה", הוא אומר, ואחרי פאוזה קצרה מוסיף: "היא בהחלט הרבה יותר זוהרת מדברה ליפשטדט. מתאים לשר החוץ שלנו, יאיר לפיד".
החדשות על מינויה הצפוי של תשבי לשליחה למאבק באנטישמיות, הגיעו בשבוע שבו דימויי השואה והנאציזם חזרו לכותרות. העולם התוודע לזוועות שעשו חיילי הצבא הרוסי בבוצ'ה, פרבר וילות המרוחק 20 דקות נסיעה ממרכז הבירה קייב. במהלך כינוס מיוחד של מועצת הביטחון של האו"ם, כינו השגריר הרוסי והשגריר האוקראיני זה את זה "נאצי" לעיני העולם כולו. ואכן, מראות הזוועה מבוצ'ה, עם הגופות המתגוללות ברחובות, הם אגרוף לבטן – כלשונו של שר החוץ של ארה"ב בלינקן. אבל המראות, קשים ככל שיהיו, הם רק בבחינת התחלה, בניסיון להבין מה באמת קרה שם.
מה שמסבך את התמונה הוא ההכחשה הרוסית הגורפת, והטענה כי העדויות על גופות המתגוללות ברחובות הן פרובוקציה אוקראינית־מערבית. לטענת הרוסים, הגופות ברחובות הן בכלל מתאריך שבו הכוחות הרוסיים כבר עזבו את העיירה. לפי שעה אין מי שקונה את הטענה הזו, ולו משום שמה שנחשף בבוצ'ה גדול בהרבה מכל מה שבימוי עדויות מסוגל לייצר. הקלף המנצח במאבק הגרסאות הוא צילומי לוויין של חברת מקסר האמריקנית, המראים כי גופות התושבים המוטלות ברחובות תועדו כבר שלושה שבועות קודם, בזמן שהרוסים עדיין ישבו בעיירה.
אבל זה רחוק מלהספיק. כדי להבין מה באמת קרה בבוצ'ה צריך להגיע למקום צוות בינלאומי ענק של חוקרים פורנזיים עצמאיים, שיבדקו אחת לאחת את 400 הגופות שנאספו עד כה, ויבנו את פאזל האירועים שהתרחשו שם במהלך שבועות הכיבוש הרוסי, ברחובות ובמרתפים, בבתים ובכבישים. וזה אפשרי בהחלט. כל גופה, על מיקומה, ממצאיה והדרך שבה האדם מצא את מותו – צריכה להיחקר. במקביל, צוות נוסף של חוקרים צריך לגבות עדויות מהתושבים, רצוי בזמן הקרוב ביותר. כל התנאים לביצוע החקירה הנדרשת קיימים. ואם יש סיכוי כלשהו שבעתיד השקט והיציבות ישובו לשכון במקום הזה, חיוני לרדת לחקר המציאות, מחרידה ככל שתהיה, עד תומה.
אבל נשיא אוקראינה, בצדק מבחינתו, לא ממתין. בריאיון לרשת CBS השבוע הגדיר זלנסקי את מה שהתרחש בבוצ'ה ג'נוסייד. "זהו רצח עם", אמר, "השמדה של אומה שלמה. אנו אזרחי אוקראינה איננו רוצים ואיננו מוכנים להיות כפופים לרוסיה, וזו הסיבה שבגללה הם הורסים ומשמידים אותנו".
אפשר בהחלט להבין לליבו של זלנסקי, אבל זה ממש לא אומר שצריך לאמץ את בחירת המילים שלו. בוודאי לא את מילותיו של נשיא הפרלמנט האוקראיני, רוסלאן סטפנצ'וק, שהגדיר השבוע את בוצ'ה כ"שואה של המילניום החדש". בתגובה אמר חוקר השואה אפרים זורוף כי מבחינתו "סטפנצ'וק מקבל ציון עשר בתעמולה אבל אפס בהיסטוריה. בוצ'ה היא פשע מלחמה. המראות מבוצ'ה מחליאים ומעוררי קבס, אך אי אפשר להשוות את מה שקרה בבוצ'ה לתוכנית להשמדה תעשייתית של עם שלם.
"שני הצדדים", אומר זורוף, "הרוסים והאוקראינים, מפיצים שקרים שמעוותים את ההיסטוריה ומבלבלים בין שואה לרצח עם. זה החל ביום שבו פוטין הודיע על מבצע לדה־נאציפיקציה של אוקראינה. אבל אוקראינה היא לא מדינה נאצית. מצד שני, פוטין מבצע פשעי מלחמה. אין ספק שתחת ידיו ערים נחרבו ואנשים חפים מפשע נהרגו. אבל היטלר הוא לא".
ובכלל, זורוף מציע להמתין מעט. "כמו כולם, אני ניזון מהתקשורת. אין לי נתונים מעבר למה שאני קורא, וגם אין לי כלים לבדוק. אני לא היסטוריון צבאי ולא עיתונאי צבאי. אבל יש לי סימני שאלה. ובוצ'ה זה מסוג הדברים שמעצימים את העמדה האוקראינית ומחזקים את האמפטיה שהעולם רוחש כלפיהם בעקבות הפלישה הרוסית. לכן, כחוקר אני אומר, רק בדיקות פורנזיות יקבעו מה באמת היו הנסיבות. יש מי שיגידו שאלה היו פיגועי נקמה של חיילי הצבא הרוסי בעקבות התסכול שחשו מכישלון הניסיונות לכבוש את בוצ'ה. בניסיון לייצר תחושת עליונות למרות שכשלו במשימה, הם זרעו במהלך הנסיגה הרס וחורבן. מה שקרה עד עכשיו במלחמה באוקראינה מחייב להעמיד לדין את הרוסים, את מי שהורו על היציאה למלחמה והיו אחראים לניהולה ולביצוע פשעי מלחמה. האם זה יקרה? קשה לי להאמין. אפשר לשפוט אותם שלא בפניהם, אבל בפני איזה טריבונל יעמידו אותם לדין? לא רוסיה ולא ארה"ב חברות בבית הדין הבינלאומי הפלילי".
