אם יש כותרת שיכולה לתאר במשפט אחד את כהונתו של מפקד חיל האוויר האלוף עמיקם נורקין, שבשבוע הבא יסיים את תפקידו כמפקד חיל האוויר בחמש השנים האחרונות, זה המשפט הבא – פיקד על חיל האוויר בתקופה הכי מבצעית אי פעם בעולם.
האלוף נורקין יפרוש בסוף השנה משירות צבאי ארוך בחיל האוויר, עם תחושה גדולה של גאווה אישית ועם החמצה אחת בלב. לאורך שירותו, לא הסתיר נורקין את העובדה כי הוא רוצה להיות הרמטכ"ל, אבל גם הוא יודע שלא נכונה העת לבחון שוב ברצינות את המהלך, בעוד בזיכרון של עם ישראל רמטכ"ל מחיל האוויר נחשב מהלך שנכשל ועדיין טרי, וזאת למרות שחלפו כמעט שני עשורים מאז כהונתו של מי שהיה רמטכ"ל מחיל האוויר בזמן מלחמת לבנון השנייה – דני חלוץ. יכול להיות שבעידן הטכנולוגי והמודרני בו משמש חיל האוויר כעוגן של צה״ל היה נכון להעלות את הנושא פעם נוספת, אבל זה כנראה לא יקרה בעידן של נורקין.
בעוד כשבוע יעמוד האלוף נורקין על הבמה מול רחבת המסדרים בבסיס תל נוף. אחד הבסיסים הכי מבצעיים בעולם שהוציא ממסלולי המראה שלו אלפי מטוסים למבצעים שכנראה לעולם לא נוכל לספר עליהם. לפני עשור וחצי הוא קיבל את המפתחות על פיקוד טייסת, אז כקצין צעיר, ומשימתו הייתה להתכונן למלחמה מול חיל האוויר של סוריה. גם בחלומות שלו לא דמיין נורקין שכשיטוס בפעם האחרונה זה יקרה כמה ימים אחרי שהצנזורה תתיר לפרסום כי מטוסי חמקן שהוא מחזיק ומקדם, המטוסים המובילים בעולם והמבצעים בעולם, הפילו שני כלי טייס מאוישים מרחוק מעל מדינה שאת שמה אסור בכלל לפרסם. בדרך לא דרך השברים של כלי הטייס האיראני יונחו על שולחן הניתוחים שלו, שיום אחד כנף של כלי הטייס הזה מתוצרת איראן, זה שהיה בדרכו לבצע פיגוע בישראל יונח בידו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו והאחרון יציג את ההישג ואת האיום לעולם מעל בימת האו"ם.
נורקין קיבל את חיל האוויר מהאלוף אמיר אשל כשזה מוביל את החיל דור אחד קדימה. נורקין הבין מיד את גודל השעה והמשימה וידע להצעיד את החיל לא רק דור אחד קדימה, אלא כמה עשורים טובים לקדמה שבחיל האוויר לא דמיינו שיגיעו אליה אי פעם, מעבר למספרי התקיפות חסרי התקדים שאנו חושפים הערב ויש סיכוי סביר להניח שמאז שקיבלנו אותם ביום ראשון בבוקר הם כבר התעדכנו שוב. 408 מבצעים סודיים וגלויים, 1,214 מטרות שחיל האוויר תקף והשמיד בכל פלטפורמה אפשרית ויותר מ-5,500 חימושים שחיל האוויר של צה"ל מטיל בכל המזרח התיכון. נורקין לקח את חיל האוויר אל מקום דמיוני. המושג חשיבה מחוץ לקופסא לא רלוונטית בעולם הטייסים שלנו. זו ברירת מחדל שאליה מאומנים לובשי המדים הכחולים.
בעבר הייתה הפרדה מוחלטת בין כל מה שכחול לכל שאר הצבא. הפרדה מוחלטת בין טייסים לטכנאים, לאגף המודיעין, ליחידות חי"ר וכוח המתמרן. נורקין היה צריך ללמד את חיל האוויר שפה חדשה, שחיברה את החיל לשאר הכוחות. הדרך לשם לא הייתה פשוטה אבל הייתה הכרחית. נכון, זה לא התחיל בעידן שלו, אבל הזרעים שנשתלו כמה שנים לפני כניסתו, נבטו ביום בו קיבל את החיל ומה שנדרש ממנו הייתה משימה קשה יותר – להטמיע וליישם בפועל. ללמד את חיל האוויר הכול מחדש ואחרת.
חיל האוויר של היום לא דומה לשום דבר שוותיקי החייל זוכרים. החיל שמגדל את טובי בנינו ונותן להם כנפיים, לא רק מלמד אותם לטוס ולתקוף, הוא מלמד אותם מלחמה שעוד לא המציאו. טייס או טייסת קרב יודעים היום שברגע שהם נקראים למשימה הם קודם כל תלויים באנשים שלצידם. מכונאי היום בחיל האוויר הוא איש לא פחות חשוב מטייס ומרכיב פצצה יודע שעם כל הכבוד למודיעין המדויק, ליכולת הטייס להביא את הפצצה למקום הנכון אין סיכוי אם הטכנאי לא יעמיד מטוס כשיר לטיסה לנצח. וחיל האוויר של נורקין ניצח את הבלתי אפשרי.
בעוד שבוע יכנס לנעלי האלוף נורקין מפקד חיל האוויר החדש, האלוף תומר בר. האלוף בר יקבל חיל אוויר אדיר ועוצמתי שמחזיק בעליונות חסרת תקדים במזרח התיכון וביכולת אסטרטגית שהופכת מטוסים לגשר בין מדינות ומנהיגים. העוצמה של חיל האוויר מדוברת בכל העולם ומביאה לכאן שיתופי פעולה שמדינת ישראל לא ידעה מעולם. בר יצטרך להמשיך קדימה גם אם נדמה שחיל האוויר הגיע לקצה היכולת. עבור לוחמי השמיים במקרה הזה, הקלישאה השמיים הם הגבול לא רלוונטית.בר מקבל בירושה מנורקין תוכנית שלמה לפריצת הדרך לחלל שם יצטרך חיל האוויר הישראלי לתקוע יתד.
לא ירחק היום שהמב"ם המיוחס לישראל על ידי סוריה יהפוך לכאב ראש של מעצמות ואויבים מעל לחור באוזון שם חיל האוויר יעבוד קשה כדי להשיג עליונות ויתרון. המלחמה הבאה גם היא מחכה לאלוף בר מעבר לפינה. היא יכולה לפרוץ בכל רגע והיא תהיה קשה ומאתגרת. ההצלחה שלה תהיה תלויה מאוד בחיל האוויר שיצטרך להכין את הקרקע לתמרון היבשתי בימים הראשונים ואז להוביל ולהשתלב בניצחון. לזה התאמנו שם בשנים האחרונות, לזה נורקין הכין את החיל. בר יצטרך לתרגם את התורה הזו ואף לפתח אותה. הוא נחשב בחיל האוויר תלמידו של נורקין והשפה שנורקין כתב, לא זרה לו. האיום האיראני מרחף באוויר ובר לוקח את הקוקפיט כמי שיודע שיתכן שיום אחד גורלה של המדינה יהיה בידיו, ביד חיל אוויר שהוא יפקד עליו, או לכל הפחות יכין אותו לבא אחריו.
