בהחלטה שפרסמה היום (ב'), השופטת מיכל אגמון-גונן לא הסתפקה בהתייחסות למקרה הספציפי שעמד בפניה. אלא שהיא הורתה לרשות האוכלוסין וההגירה להודיע לאזרחיות ואזרחי אוקראינה שכניסתם לארץ סורבה, על זכותם להיוועץ בעורך דין ולהגיש הליכים משפטיים. כמו כן חייבה השופטת את הרשות להימנע מגירושם מישראל, בטרם חלפו לפחות 48 שעות מהגעתם ארצה.
בהחלטתה הסבירה השופטת אגמון-גונן כי "הבקשה אינה להשאיר את כל אזרחי אוקראינה המגיעים לישראל בארץ, ואף לא להשאיר בה את כל מסורבי הכניסה לישראל. הבקשה היא צנועה הרבה יותר, ככל שהרשות מחליטה לסרב את כניסתם, שתמתין ותאפשר להעמיד את ההחלטה בביקורת שיפוטית, בתחילה בבית הדין לעררים, וככל שיידרש גם בבית המשפט".
המקרה בו עסקה אגמון-גונן הוא של נער בן 14 ואחותו בת ה-18 מאוקראינה, שהגיעו לישראל בטיסה מפולין, כשאמם ממתינה בשדה התעופה בישראל. ברשות האוכלוסין ביקשו להחזיר אותם לפולין.
בעקבות ערעור שהגישו עורכי דין שסייעו לאם, הושארו שני האחים בישראל, ובהמשך אף הודיעה רשות האוכלוסין כי היא מתירה את הישארותם בארץ תוך הסתפקות במתן ערבויות. אלא שלמרות זאת דרשה השופטת אגמון-גונן מהרשות להודיע על נוהל חדש לפיו, "מי שמגיע מאוקראינה לישראל כל עוד מצב המלחמה בעינו, יקבל הודעה בשפה האוקראינית לפיה הוא זכאי להגיש ערר ולהיוועץ בעורך דין לצורך כך. כמן כן הרשות תתחייב כי מי שהגיע לארץ כאמור לא יורחק לפני שחלפו לפחות 48 שעות מהגעתו לישראל, כך שיוכל לממש זכות זו בפועל. עוד תתחייב כי ככל שבית הדין לעררים לא ייתן צו ביניים, לא יורחקו המבקשים מישראל בטרם חלפו 48 שעות נוספות, כדי שניתן יהיה להגיש ערעור או בקשת רשות ערעור לבית המשפט."
ברשות האוכלוסין סירבו לדרישתה של השופטת ליצירת נוהל חדש, וטענו שמכיוון שהם התירו לאח ולאחות להיכנס לישראל, הרי שהדיון הפך לתיאורטי ואין לדון בו עוד. אגמון-גונן לא קיבלה את טענת הרשות, וקבעה כאמור כי על הרשות להחיל נוהל חדש על כל המגיעים מאוקראינה.
בנוסף שיבחה אגמון-גונן את עורכי הדין העותרים נגד המדינה וכתבה כי "יש לציין לשבח את עורכי הדין הרבים המסייעים לאותם מסורבי כניסה ללא עלות (פרו בונו) ועושים במלאכה לילות כימים, כפי שעולה מהבקשה שלפניי".
את דבריה חתמה אגמון-גונן כך: "בימים אלו, ערב חג הפסח, יפים דברים שנאמרו בספר שמות והובאו בפתח הדברים- 'וְגֵר לא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתּם אֶּת נֶּפֶּש הַגֵר כִי גֵרִים הֱיִיתֶּם בְאֶּרֶּץ מִצְרָיִם'. הרמב"ן פירש כך את הפסוק- 'כלומר, ידעתם כי כל גר נפשו שפלה עליו והוא נאנח וצועק ועיניו תמיד אל ה‘ וירחם עליו כאשר רחם עליכם, כמו שכתוב ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויצעקו ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה. כלומר לא בזכותם רק שרחם עליהם מן העבודה'.
"ומוסיף המקרא בשמות כב פסוק כ- 'וְגֵר לֹא-תֹונֶּה, וְלֹא תִלְחָצֶּּנּו כִי-גֵרִים היִיתּם, בְאֶּרֶּץ מִצְרָיִם'. וכך מפרש הרמב"ן פסוק זה- 'והנכון בעיני כי יאמר, לא תונה גר ולא תלחצנו ותחשבו שאין לו מציל מידך, כי אתה ידעת שהייתם גרים בארץ מצרים וראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אתכם ועשיתי בהם נקמה, כי אני רואה דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם ומיד עושקיהם כח, ואני מציל כל אדם מיד חזק ממנו. וכן האלמנה והיתום לא תענו כי אשמע צעקתם, שכל אלה אינם בוטחים בנפשם, ועלי יבטחו'.
"מי ייתן ונזכור את הציווי על היחס לעשוקים בחג הפסח, חג החירות הבא עלינו לטובה", סיימה אגמון-גונן את דבריה.
