פינוי מוזיאון הוא משימה אדירה. במשך שבוע שלם עמלו כל עובדי המוזיאון הלאומי אנדריי שפטיצקי בלבוב עד שהיצירה האחרונה – דיוקן בן מאה שנים של האיש שהמוזיאון נקרא על שמו – הוסרה, והותירה את כל קירותיו חשופים.
איגור קוז'אן, מנהל הגלריה הגדולה מול בית האופרה של לבוב, הסביר את המצב הסבוך. "יש אדם במוסקבה שלא אכפת לו להרוג ילדים, שלא לדבר על להרוס אמנות", הוא אומר. "כדי שההיסטוריה והמורשת שלנו ישרדו, אנחנו חייבים להוריד את כל האמנות למחתרת".
אמנים, בעלי גלריות, אוצרים ומנהלי מוזיאונים ברחבי אוקראינה מפרקים את האוצרות התרבותיים של המדינה בחיפזון אך בזהירות, עוטפים ומחביאים אותם בזמן שכוחותיו של ולדימיר פוטין מתקרבים. פסלים, חלונות ויטראז' ואנדרטאות מכוסים בחומר חסין רסיסים. בונקרים תת־קרקעיים מועמסים בציורים.
מכיוון שההפצצות הרוסיות כבדות יותר במזרח המדינה, שתיים מהערים האוקראיניות העשירות ביותר במורשת תרבותית, לבוב ואודסה, זכו להארכת זמן. למתנדבים באודסה, למשל, נדרשו ימים כדי לערום מאות שקי חול סביב פסלו של הדוכס דה־רישלייה, צרפתי שהיה ממייסדי עיר הנמל הקוסמופוליטית. רק ראשו וזרועו הימנית המושטת נותרו חשופים.
קייב וחרקיב, שתי הערים הגדולות במדינה, הותקפו מיד בתחילת המלחמה וכבר ספגו אבדות הרסניות. חלונות מוזיאון האמנות המרכזי בחרקיב פוצצו, ו־25 אלף יצירות האמנות שבו סבלו מטמפרטורות קפואות ומשלגים כבדים במשך שבועות. תיאטרוני האופרה והבלט של העיר הופגזו שוב ושוב.
25 יצירות של אחת הציירות המפורסמות ביותר באוקראינה, מריה פרימצ'נקו, שמתארת בציוריה את הפולקלור וחיי הכפר באוקראינה, עלו באש כשהרוסים הפציצו את המוזיאון ששכנו בו, בעיירה מחוץ לקייב. מוזיאונים אחרים בבירה מוגנו בקרשים, והיצירות שהכילו נותרו במקומן כי מי שהיו אמורים לפנות אותן כבר נמלטו על נפשם.
"מרכזי הערים נפגעו קשות, בחלקם יש אתרים ואנדרטאות מהמאה ה־11", אמר לכתבים מנהל תוכנית המורשת העולמית של האו"ם, לזרה אלונדו, בתחילת החודש. "אלה חיי תרבות שלמים שעלולים להיעלם". הרס מכוון של מורשת או תרבות של מדינה נחשב לפשע מלחמה, אך אונסק"ו טרם הכריזה על ביטול הוועידה הבאה שלה, שאמורה להתקיים ברוסיה.
בשעה שכוחות רוסיים מנסים להקיף את אודסה, המוזיאון לאמנות יפה בעיר הקיף את עצמו בגדרות תיל. "תאמיני לי, גם לי זה נראה ממש משוגע", אומר קיריל ליפאטוב, המנהל המדעי של המוזיאון. כמו במוזיאונים בלבוב, קירות המבנה חשופים כעת, אמר ליפאטוב, אך סירב לחשוף אם היצירות החשובות ביותר פונו אל מחוץ לעיר. חלק מהיצירות צוירו בתוך המוזיאון – ארמון מקושט שנבנה בראשית המאה ה־19 – ומעולם לא עזבו אותו, כולל יצירות רוסיות מהמאה ה־19 של איבן אייבזובסקי ואיליה רפין.
"המחשבה הראשונה שעלתה בראשי היא שמוזיאון אוקראיני מגן על יצירות מופת רוסיות מפני תוקפנות רוסית", אומר ליפאטוב. "אני לא יכול לעכל את זה". מנהלי המוזיאונים מזכירים שזה כבר קרה בעבר. אוקראינה הופשטה מיצירות האמנות שלה כמה פעמים במהלך המאה החולפת. במלחמת העולם השנייה בזזו חיילים נאצים אלפי יצירות והעבירו אותן לגרמניה. דיוקן של יעקב גלקין, המנהל שפינה את המוזיאון לאמנות יפה של אודסה במהלך המלחמה, תלוי במשרדו של ליפאטוב. גם לאחרונה, לאחר הפלישה הרוסית והסיפוח של קרים ב־2014, עשרות יצירות שהיו ממוקמות בחצי האי נלקחו למוזיאונים ברוסיה.
הצלת אמנות משנית להצלת חיים, אומרים רבים מהמרואיינים, אך גאוותם של האוקראינים בתרבותם משמשת השראה להתנגדותם לפלישה הרוסית. פוטין הבהיר שהוא רואה באוקראינה חלק מרוסיה הגדולה, טענה שבעיני אמנים אוקראינים מכחישה את המורשת הייחודית של אוקראינה.
"במהלך פלישה, אובדן מסוים של תרבות הוא בלתי נמנע", אומר טאראס וזניאק, מנהל הגלריה הלאומית לאמנות בלבוב. "פוטין יודע שללא אמנות, ללא ההיסטוריה שלנו, הזהות האוקראינית תהיה חלשה יותר. המטרה המרכזית של המלחמה שלו היא למחוק אותנו ולהטמיע אותנו באוכלוסיית הזומבים הקריפטו־פשיסטים שלו".
לעיתים קרובות יש למוזיאונים בונקרים משלהם, או רשתות רחבות יותר באירופה שהם סומכים על כך שיארחו חלק מהאמנות שלהם בזמנים קשים. גלריות ואמנים עצמאיים מסתמכים זה על זה.
אחד המאמצים המוצלחים להגן על האמנות העכשווית של אוקראינה מתקיים בעיר איוואנו־פרנקיבסק שבמערב המדינה, שם קולקטיב אמנים המיר בית קפה תת־קרקעי לבונקר. בעבודה שנמשכה כמה יממות הגניבו אליו נהגי טנדרים יצירות של יותר מ־30 אמנים – מקולאז'ים עדינים דרך פסלים תלויים ועד ציורי ענק בגודל 2 על 5 מטרים – מכל רחבי אוקראינה.
11 אמנים פליטים קיבלו גם הצעה להתגורר בבונקר, כדי להמשיך ליצור אמנות בזמן המלחמה.
"רבים מהאמנים שלנו מפקפקים בתפקידם, ותוהים אם הם לא אמורים לקחת רובה ולהילחם. נראה שהאמנות כנשק פועלת לאט מדי", אומרת אנה פוטיומקינה, בת 25, אוצרת החברה בקולקטיב. "אבל האמת היא שיצירת אמנות חדשה בזמן שרוסיה מפציצה מוזיאונים וחדרי סטודיו היא חלק גדול והכרחי מההתנגדות שלנו".
מלבד היצירות העטופות באריזות וממתינות לפינוי לבונקר, הקולקטיב מלא בתרבות יצירתית מוכרת: רהיטי רטרו, מחשבי אפל, מדף שמוקדש לספרים על מגדר ופמיניזם, קירות מכוסים בפתקים, ותמונות של חברי הקולקטיב וחבריהם נראים מסוגננים ומאושרים לפני המלחמה.
ירינה שומסקה, אמנית פרפורמנס וציירת מלבוב שמתארת את עצמה באתר האינטרנט שלה כמתעדת של "זיכרונם של חפצים וסיפוריהם הבלתי נראים", הייתה שמחה להעביר את יצירות האמנות האהובות עליה לאיוואנו־פרנקיבסק, אך חוששת שהן ייפגעו בדרך. אם היא תצטרך לברוח מלבוב, היא תשאיר את האמנות שלה היכן שהיא, ותקווה שהפצצות ייפלו במקום אחר.
"הסטודיו של חברתי בחרקיב הופצץ, וכל מה שנותר הוא קטסטרופה ריקה", אומרת שומסקה בסטודיו שלה, העמוס בציורי ענק על קנבס, שחלקם מוקדשים לבעלה שמת באוקטובר. "זו שאלה שבלתי אפשרי לשאול את עצמך: האם אני יכולה להיפרד מהיצירה שלי, שהיא כמעט כמו חלק מהגוף שלי?". הישרדותה של אמנות אוקראינית רבה תהיה תלויה בסופו של דבר במקום שבו ייפלו הפצצות.
באודסה אומר ליפאטוב שהמוזיאון בן ה־123 שברירי עד כדי כך שהוא בוודאי יישרף עד היסוד אם ייפגע בהפגזה. גם הבונקר באיוונו־פרנקיבסק אינו חסין מפני פצצות. פגיעה ישירה תקבור את מאות הפריטים המוחזקים בו, ותציל רק חלק מהם גם בתרחיש הטוב ביותר. בשבוע שעבר הפציצה רוסיה את נמל התעופה העירוני.
"כרגע זה כל מה שאנחנו יכולים לעשות", אומרת פוטיומקינה. "כרגע אף אחד לא מפורסם, אף אחד לא מקנא, האמנות של אף אחד לא חשובה יותר משל אף אחד אחר. כל היריבויות והמשברים הקיומיים נמצאים בהמתנה. אנחנו צריכים לעשות כל מה שאנחנו יכולים עכשיו, אחרת אנחנו עלולים לאבד את הכול".
