הוא נחשב לאיש המקורב ביותר ל"שר התורה", הרב חיים קניבסקי שהלך לעולמו בשבוע שעבר, זה שלוחש על אוזנו ומתווך בינו ובין העולם. יעקב ישראל בן ה־31, המוכר לכולם כיענקי, זכה לתואר ולתפקיד הזה לא משום ששאף לכך; זה קרה באופן טבעי. "ככה זה כשאתה הנכד היחיד שנושא את שמו של הסבא־רבא, אביו של סבא, ה'סטייפלר', ונולד לתוך מציאות שבה הוריך נמצאים סביב הסבא כל הזמן", הוא אומר לנו השבוע בריאיון מיוחד. "אבי, הרב יצחק שאול, הוא הבן הצעיר משבעת ילדי הרב, והיה הקרוב אליו ביותר. הם למדו יחד רוב שעות היממה מאז שהיה צעיר".
הקשר בין אביו לסבו היה "מטורף", מעיד הנכד. הם הספיקו לסיים את הש"ס יחד כמה פעמים, ורבי חיים נהג לערוך לבנו מבחנים על כל מסכת בנפרד ועל כל הש"ס. "אלה היו מבחנים לא פשוטים", מתאר יענקי. "למשל, התשובות לשאלות על מסכת ברכות לא תמיד היו ב'ברכות' אלא במקומות אחרים, והיה צריך לגלות בקיאות עצומה בש"ס כולו. לפני כמה שנים סיפר לי אבי שהרב ביקש לחזור איתו על התלמוד הירושלמי. הוא אמר לו 'אני חושש שלא אגיע מוכן מספיק למבחן על הירושלמי בשמיים'".
ביום שלישי, באמצע ה"שבעה", פונה הרב יצחק שאול לבית החולים אחרי שהתעלף כמה פעמים, והושאר להשגחה. שוחחנו עם יענקי אחרי שחזר מליווי אביו לבית החולים.
שלוש שנים ציפו הוריו של יענקי לילד. "סיפרו לי שהסבא שמח והתרגש מאוד כשנולדתי. גדלתי בצילו. בשבת ישבתי בבית הכנסת בינו לבין אבי. גם כשאבי כבר היה אדם בוגר, הוא עדיין התייחס אליו לפעמים כילד. כשהיה מאחר לתפילה, היה מראה לו פנים חמורות. אחרי שהתחתנתי בגיל עשרים, התחלתי ללמוד בעליית הגג של בית הרב והקשר בינינו התפתח".
הקשר עם הרב התהדק בשנים שבהן גם יענקי ורעייתו ציפו בכיליון עיניים לפרי בטן. "הייתי במצוקה, והרב היה שם בשבילנו בצורה מדהימה. בלי שיחות נפש והרגעה, הוא פשוט ידע לומר לנו את המשפטים הנכונים עבורנו, ברגעים המתאימים. העובדה שהוא זוכר בכלל את המצוקה שלנו מתוך העולם הפנימי שלו, זה כבר היה דבר גדול. פעם אחת הוא נסע עבורנו לכפר הערבי המזוהה עם העיר שׁוּנֵם, למרות הנסיעה הקשה והסיכון שבדבר, משום שזה מקום שנחשב כסגולה לילדים בעקבות סיפור אלישע והאישה השונמית. לנסיעה הצטרפו עוד זוגות חשוכי בנים".
הבן נולד זמן לא רב לאחר מכן, ואחריו נולדו עוד ארבעה בנים ובנות. "חיינו בצילו ולא עשינו דבר בלעדיו, אפילו לא יצאנו מהעיר בלי הסכמתו", מתאר יענקי.
פחדתם ממנו?
"בוודאי, אבל לא במובן הרע של המילה. זו הייתה יראת כבוד. אולי בגלל רוח הקודש שלו. אני זוכר שפעם אבא התלבט באיזה עניין, ואמרתי לו 'מה הבעיה, תשאל את סבא'. הוא ענה לי 'אני מפחד לשאול אותו. ככל שאני קרוב אליו יותר, אני פוחד יותר. אני רואה אצלו דברים שהשכל האנושי לא קולט'".
