פרשת פגסוס חזרה השבוע לכותרות, לאחר שהעיתון כלכליסט הגיב לממצאי דו"ח הביניים של הוועדה שמונתה לחקור את הטענות הקשות שעלו בתחקיר של העיתונאי תומר גנון. העיתון טען שהמשטרה חדרה למכשירי הטלפון של עשרות אנשי ציבור, ובהם ראשי ערים, מנכ"לי משרדי הממשלה לשעבר ועדים בתיק 4000, אך הוועדה, בראשות המשנה ליועמ"ש עו"ד עמית מררי קבעה כי התוכנה הוחדרה בהצלחה במקרה אחד בלבד מתוך הרשימה: מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר שלמה פילבר, שיעלה בשבוע הקרוב על דוכן העדים כעד מדינה במשפט נתניהו.
במאמר מערכת שפורסם בכלכליסט נכתב שעל אף ההכחשות, "כיום אין עוד מחלוקת שמשטרת ישראל משתמשת ברוגלות כדי להדביק בהן טלפונים של אזרחים". עוד נאמר כי מקורותיו של גונן העבירו למררי מידע מפורט ואף הציעו לסייע בבדיקה, אך לדברי העיתון לא נענו.
עורכי העיתון הודו שדו"ח מררי "עורר ספקות גם אצלנו בקשר לנכונות רשימת השמות שפרסמנו", וייתכן "שנפלו טעויות ברשימה". עם זאת, הם הבהירו, "במסגרת הבדיקות שערכנו, אנשים מסוימים שהוזכרו ברשימה אישרו לנו שפריטי מידע אישיים שנמסרו לנו על ידי המקורות אכן נמצאים בטלפונים הניידים שלהם", וש"המקורות שלנו עומדים עדיין על שלהם, גם אם לא הבשילו התנאים מבחינתם לצאת לאור".
חשיפת השימוש של המשטרה בתוכנות רוגלה העלתה לסדר היום את השאלה העקרונית אם חוק האזנות הסתר זקוק לרענון והתאמה לעידן הטכנולוגי הנוכחי. דיון שהתקיים לאחרונה בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת עסק בשאלה החשובה הזו.
חוק האזנת סתר, שנחקק ב־1979, מאפשר למשטרה להאזין לשיחותיו של אדם שנעשות באמצעות מכשיר טלפון, לצורכי מניעת עבירות ולגילוי עבריינים. החוק מתייחס לשיחה באמצעות דיבור, טלפון קווי, טלפון אלחוטי, טלפון נייד, מכשיר קשר, פקס או תקשורת בין מחשבים. אלא שהתיקון האחרון בחוק המתייחס ליכולות הטכנולוגיות של ימינו נעשה בשנת 1995; תיקונים אחרים מאז אינם עוסקים באמצעים טכנולוגיים מתקדמים.
החוק מגביל את המשטרה, וקובע שרק נשיא בית משפט מחוזי או סגנו שהוסמך לכך רשאים להתיר האזנת סתר, לאחר ששקלו את "מידת הפגיעה בפרטיות", ושוכנעו "שהדבר דרוש לגילוי, לחקירה או למניעה של עבירות מסוג פשע". הצו מוגבל לתקופה מצומצמת שלא תעלה על שלושה חודשים, כאשר ההיתר ניתן לחידוש. בכל מקרה, הצו מאפשר להקליט שיחות בזמן אמת, ולא לשאוב חומרים לאחור. זו נקודת התורפה העיקרית של השימוש ברוגלות בעידן הטכנולוגי.
לצורך חקירת תיק 4000, שראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו ובני הזוג שאול ואיריס אלוביץ' נאשמים בו בעסקת שוחד לכאורה, השתמשה המשטרה בצו האזנת סתר לתקשורת בין מחשבים. את הנתונים שנשאבו במשך 27 שעות ממכשיר הסלולר של פילבר ניתן לחלק לשני סוגים. האחד ("התוצרים") מתייחס לתיעוד ההודעות והשיחות שהתקבלו כתוצאה מהפעלת המערכת בטווח הזמנים שהוגדר בצו. היחידה החוקרת סיווגה אותם כלא רלוונטיים, והם לא הפכו לחומרי חקירה בתיק. הסוג השני ("הנתונים העודפים") כולל את רשימת אנשי הקשר של פילבר ונתונים נוספים שלא פורטו, והם נשאבו לאחור.
התובעת עו"ד יהודית תירוש אמרה בבית המשפט שהנתונים אלה אינם "כצעקתה" מבחינת תוכנם, וכי לא מדובר בתכתובות. הנתונים נשמרו ביחידת הסיגינט, ולפי תגובת הפרקליטות איש לא עיין בהם ונציגי הפרקליטות לא ידעו עליהם.
עו"ד גבי פיסמן ממשרד המשפטים הזכירה בדיון בוועדת החוקה כי הבדיקה עדיין מתנהלת: "אנחנו בודקים את בסיס הנתונים שקיבלנו אל מול כל הצווים שהתקבלו מהמשטרה, ובודקים את כל השימושים במערכת מרגע תחילת פעולתה. החריגה שכן נמצאה מחייבת המשך בדיקה ונבחן אותה, אבל אין כאן עדיין אינדיקציה לביצוע עבירות פליליות".
כפי שהוצג בדיון, רוב הבקשות להאזנת סתר מאושרות בבית המשפט. היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר, אמר כי "בתי המשפט לא עושים בדיקה לעניין האופן שבו הצווים השיפוטיים שלהם מיושמים. בתי המשפט לא רואים בעצמם מי שאמורים לעשות בדיקה לעניין הכלים שנעשה בהם שימוש". כלומר, צו האזנת סתר מאפשר להשתמש באמצעים שהמחוקק לא היה יכול להעלות בדעתו.
"במשטרה יכולים להגיד שבמקום להצמיד מכשיר הקלטה פיזית לטלפון, יש להם יכולת היום להיעזר בתוכנה מרחוק", אומר לנו ח"כ שמחה רוטמן. "הבעיה כשמתקינים תוכנה מעין פגסוס היא שהתוכנה אוטומטית שואבת את כל המידע מהמכשיר. בפרקליטות אומנם אומרים 'לא השתמשנו במידע, לא הסתכלנו בנתונים העודפים'. אבל אם אכן זה המצב, המשטרה לא צריכה לעשות שימוש באמצעים טכנולוגיים כאלה כדי לבצע האזנת סתר".
אם כך, יש מקום לעדכן את החוק?
"חוק האזנת סתר לא עוסק בשאלה באיזה אמצעים משתמשת המשטרה. הוא דורש ממנה לעבוד לפי חוק, ואין חוק שמתיר להם להשתמש בפגסוס. היא יכולה להשתמש בכלים אחרים".
ח"כ רוטמן מעדיף אפוא שהחוק לא יעודכן, כדי לא לתת בידי המשטרה כלי מעקב נוספים. הוא מותח ביקורת גם על בית המשפט, אשר "משמש חותמת גומי של המשטרה, כאשר כל בקשה להאזנת סתר מאושרת מיד ובלי יותר מדי שאלות. בית משפט שמאשר האזנת סתר במעמד צד אחד אמור לתפוס את העמדה של הסנגור וצריך להיות אפילו נוקשה ממנו.
"אני רוצה בית משפט תקיף הרבה יותר בהגנה על זכויות אדם. בית המשפט שלנו עובד בדיוק הפוך: כל זמן שאדם חשוד, יש למשטרה צ'ק כמעט פתוח לעצור אותו בתא עם פשפשים, לחלוט את רכושו. וכשאדם מורשע, הוא נכנס לכלא מסודר עם זכויות אסיר ויוצא לחופשי".
לצד הבעייתיות שבשימוש בחוק האזנות סתר להחדרת רוגלות, ח"כ גבי לסקי (מרצ) הצביעה במהלך הדיון על לקונה אחרת שקיימת בחוק ומאפשרת פגיעה קשה בפרטיות, שאף שוללת מהאדם את הזכות לאי הפללה עצמית. לדבריה, במקרים שבהם האזנת סתר אינה מתאפשרת או מאושרת, ניתן להפיק תכנים של שיחות והתכתבויות באופן פשוט הרבה יותר, באמצעות צו חיפוש. גם שופט שלום רשאי להוציא צו המאפשר תפיסה של "חפץ" הנדרש לצורכי חקירה. על דרך הפרשנות, "חפץ" כזה עשוי להיות גם מחשב או מכשיר טלפון, או חומרי מחשב או טלפון שיינתנו על ידי ספקית אינטרנט או חברת סלולר.
ח"כ רוטמן הצטרף לחשש הזה, והפנה את תשומת הלב לחוק נוסף שרלוונטי לדיון: חוק נתוני תקשורת, "שאומר בפירוש מה אפשר ומה אי אפשר לבקש מחברת תקשורת. ניתן לקבל מידע כמו מאיזה מקום נערכה השיחה ועם מי אדם דיבר, אבל אי אפשר לקבל את תוכן השיחה. לפנות לחברת סלולר ולקבל מידע עם מי שוחח אדם זה דבר שדורש מסגרת צווים מאוד קשה, בסוגים מסוימים של עבירות. אבל מאחר שאותו אדם קיים למשל שיחה דרך אפליקציה שמקליטה את השיחות, ניתן לכאורה לקבל את תוכן השיחות בהליך חיפוש על פי צו נוקשה הרבה פחות. זה פשוט לא הגיוני".
גם לדעת עו"ד ירון קוסטליץ ממשרד קוסטליץ ושות', המתמחה בעבירות צווארון לבן ובליטיגציה מסחרית מורכבת, נדרש תיקון חקיקה: "לשני החוקים נדרשות התאמות להתפתחויות הטכנולוגיות, גם לחוק האזנת סתר וגם לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש). על בסיס החקיקה הקיימת אי אפשר לשאוב ממכשיר או ממחשב חומר לאחור, שלא בידיעת החשוד.
"גם כשתופסים מחשב או מכשיר סלולר, החיפוש נערך לפי מילות חיפוש. צו חיפוש הוא לא כרטיס פתוח לחדור לחיים הפרטיים של החשוד. החקיקה לא רלוונטית משום שהטכנולוגיה התקדמה, ומשום שהשתמשו בצו האזנת סתר לשם שימוש בתוכנה, אין ספק שצריך להסדיר את התוכנה הזו בחקיקה. התכלית היא שככל שהשופט יתיר את זה, זה צריך להיות ממוקד בנושא החקירה".
קוסטליץ מסכים כי הפער בין ההגבלות בחוקים הרלוונטיים יוצר מצב לא הגיוני. "אם להאזנת סתר טלפונית צריך אישור של נשיא בית משפט מחוזי, לא יכול להיות שלשם קבלת תכתובות והודעות קוליות בוואטסאפ למשל, מתוקף פקודת סדר הדין הפלילי, המשטרה תפנה לשופט שלום. נשיא בית משפט מחוזי נותן צווי האזנות סתר ללא ידיעת החשוד, בעוד שבית משפט השלום נותן צווי תפיסה בידיעת החשוד. ואולם מבחינת הפגיעה בפרטיותו של החשוד, ההבדל לא מצדיק את הפיצול לערכאות השונות".
האם שימוש ברוגלה נכלל בתחום אחד החוקים הקיימים?
"הוא עשוי, אבל מכיוון שזה לא כתוב באופן ברור ונהיר ועסקינן בפגיעה בזכויות של נחקרים, הדבר לא צריך להיעשות על דרך ההיקש והפרשנות".
