כמעט בכל תחום בינלאומי נעשו השבוע הרוסים למוקצים מחמת מיאוס, אבל בכל הנוגע להתקדמות לקראת חתימה על הסכם גרעין חדש עם איראן – מקומה של מוסקבה לא נגרע.
יושב על כורסה, כשידו האחת שעונה על ברכו ומבטו מחויך, התראיין בסוף השבוע שעבר מיכאיל אוליינוב, ראש המשלחת הרוסית לשיחות הגרעין, לכלי תקשורת איראני. הוא נשמע חד־משמעי. "האיראנים נלחמו למען האינטרסים שלהם כמו אריות. הם נלחמו על כל פסיק והם הצליחו", קבע אוליינוב. "איראן קיבלה הרבה יותר משיכלה לצפות לו, יותר ממה שאני או כל אחד אחר ציפה שיקבלו".
השיבה אל הסכם הגרעין, שממשל אובמה חתם עליו ב־2015 וממשל טראמפ פרש ממנו ב־2018 והשית על טהרן שורה ארוכה של עיצומים כלכליים ואישיים, היה אחד היעדים המרכזיים שהציב הנשיא ביידן על סדר יומו עם כניסתו לבית הלבן. בתחילת הדרך תיארו האמריקנים מעל כל בימה כי ההסכם שהם עומדים לשוב אליו יפתח פתח להסדר שיהיה חזק, ארוך ונרחב יותר מקודמו שננטש. השאיפה הייתה כי הצדדים ישובו ל"ציות מלא" להסכם הישן, וממנו ימשיכו הלאה. ואף שהאמריקנים אמרו שהם לא ממהרים, הם חשבו שזה יקרה די מהר. ההערכה הייתה שעד מאי 2021 כבר יהיה בידיהם הסכם מחודש. הם קיוו לסגור עניין עוד לפני הבחירות בטהרן. בראש צוות המשא ומתן האמריקני הועמד רוב מאלי, שהיה מעורב גם בהשגת ההסכם של אובמה.
ואז החלו סבבי השיחות בבית המלון בווינה, והדברים ארכו יותר משהאמריקנים חשבו וקיוו. בקיץ התחלף הממשל בטהרן, אברהים ראיסי עלה לשלטון, השיחות נעצרו לפרק זמן והתחדשו שוב לסבב ועוד סבב של מפגשים באוסטריה. בכולם לא התקיימו באופן רשמי שיחות ישירות של נציגי ארה"ב ואיראן. האיראנים ישבו בחדר המלון עם הנציגים הרוסים, הסינים, הצרפתים, הבריטים והגרמנים, וסירבו שנציגי וושינגטון יֵשבו בו. אלו המתינו בסבלנות בחדר אחר, אל המסרים שהועברו אליהם מבפנים.
בשלהי ממשלת נתניהו החלו שיחות אסטרטגיות בין ישראל לארה"ב בנוגע לאיראן. הדאגה והחשש היו על השולחן. בראשית ימיה של ממשלת בנט־לפיד הובטחה גישה אסטרטגית שיכולה לתת מענה הולם להתפשטות האזורית של איראן ולקפיצת המדרגה שלה בייצור נשק גרעיני. דובר גם על "רוח חדשה" בין ישראל לממשל האמריקני. אנשי הממשלה החדשה גם הקפידו לציין בכל הזדמנות את "הירושה הקשה" שקיבלו.
בתחילה הביעה ישראל את דאגותיה בעיקר בחדרים הסגורים, אולם משהלך והתברר עד כמה נוטה התהליך לטובת האיראנים, החל ראש הממשלה בנט לומר גם בפומבי שההסכם המתגבש הוא רע ומסוכן לישראל.
בהסכם, שנכון לאמצע השבוע נראה היה כי יכול להיחתם בתוך ימים ספורים, לא עודכנו מועדי הפקיעה של הגבלות ההסכם המקורי, שתחולת חלק מסעיפיו היא עד 2025. "תוך שנתיים וחצי, שזה ממש מעבר לפינה, איראן תוכל לפתח, להתקין ולהפעיל צנטריפוגות מתקדמות", הזהיר בנט בנאום לפני כשבועיים. "בינתיים, כמקדמה, איראן מקבלת מיליארדי דולרים בנכסים מוקפאים, וגישה לשוק האנרגיה המשגשג. חלק גדול מהכסף הזה ישמש נגד ישראל. ההסכם יזרים מיליארדי דולרים למכונת הטרור האיראנית – יותר מל"טים, יותר התקפות על ספינות, יותר רקטות על ישראל ובעלות בריתנו דרך הזרועות שלה. ואם לא די בחוצפה זאת, איראן דורשת להסיר את משמרות המהפכה מרשימת הסנקציות. אתם מבינים? כעת הם מבקשים לתת פטור מסנקציות לארגון הטרור הגדול בעולם", חשף אז בנט, והאמריקנים לא הכחישו את הדרישה הזו.
את אחד הטקסטים המפורטים ומעוררי האימה שפורסמו השבוע על הסרת הסנקציות כתב גבריאל נורונה, בכיר לשעבר במחלקת המדינה שעסק בסוגיה האיראנית. "זה לא ההסכם של אובמה", קבע השבוע בסדרת ציוצים בטוויטר, ואז במאמר בכתב העת טאבלט. "זה הרבה הרבה יותר גרוע".
הוא הזכיר כיצד אף שבתחילת הדרך טען רוב מאלי כי הוא מקשיב לגישות שונות בתוך הממשל בנוגע לאיראן, הרי שבפועל פרשו מהצוות שלו בחודשים האחרונים לפחות שלושה חברים שלא היו מוכנים להסכין עם הוויתורים המפליגים מול טהרן.
נורונה הוסיף ופירט את שמותיהם של הבכירים האיראנים שהעיצומים האמריקנים צפויים להיות מוסרים מעליהם,לצד רשימת מעשי הזוועה שהם נושאים על גבם, וכן את הגופים הפיננסיים של איראן שעומדים להשתחרר מעול העיצומים ולהזרים אליה סכומי עתק. "זה הסכם פיוס המשחרר את הרפובליקה האסלאמית מכל הגבלות כלכליות משמעותיות", כתב, והגדיר זאת כניעה אמריקנית מוחלטת. להערכתו, הסכומים שיזרמו לאיראן כתוצאה מהסרת הסנקציות, כוללים גישה ל־90 מיליארד דולר בעתודות מט"ח, ולאחר מכן הכנסה נוספת של 50־55 מיליארד דולר מדי שנה, בעיקר מייצוא הנפט.
ממלא מקום ראש המל"ל לשעבר, פרופ' יעקב נגל, מנסה להמחיש עד כמה רע ההסכם. "אין בו אפילו פסיק שהוא חזק יותר מהקודם. יש סעיפים שנותרו על כנם, ויש סעיפים גרועים הרבה יותר. זה טירוף. הולכים לחתום על הסכם שהאדריכל שלו הוא פוטין באמצעות הנציג שלו אוליינוב. אוליינוב סיפר השבוע איך הוליך שולל את האמריקנים, ועדיין האמריקנים רוצים לחתום.
"כבר אין מינוף על האיראנים. חלק מההגבלות על הטילים נגמרו. רוב ההגבלות על העשרת האורניום עומדות להסתיים. הסרת הסנקציות תשחרר כסף שילך לחיזוק חיזבאללה וחמאס. הכלכלה האיראנית תרוץ קדימה וגם תוכנית הגרעין. גם אם האיראנים ישמרו על כל מה שכתוב בהסכם הישן ובחמש השנים הקרובות לא יבנו פצצה, אחרי זה הם במסלול ישיר לגרעין. המחקר והפיתוח יימשכו.
"הדבר היחידי שאיכשהו עמדו עליו היה הפיקוח. אבל מה שווה הפיקוח אם כשמוצאים הפרות לא עושים כלום? יהיו להם הכסף, הטכנולוגיות והעשרת האורניום. וכשלאיראן תהיה יכולת גרעינית, כל האזור ישתנה. יחל מרוץ חימוש גרעיני בלתי נפסק. מצרים תשאף לגרעין וכך גם טורקיה, איחוד האמירויות וסעודיה. איש לא יהיה מוכן להיוותר חשוף.
"כל מה שישראל עושה כעת במסגרת 'המערכה שבין המערכות', היא לא תוכל לעשות יותר (כי איראן תחזיק מולה בשוט גרעיני). ישראל תהיה חייבת להחליש את איראן. להילחם איתה בכל החזיתות, לא תהיה ברירה".
