מה חושבים ביישוב של אנשי הקבע על הפנסיות התקציביות?

מילה לפתיחה: כמה שעות לפני שהתותחים התחילו לרעום במזרח אירופה עמדנו בכניסה למתחם המסחרי הרגוע והפסטורלי לב רעות במודיעין־מכבים־רעות. המשבר בין רוסיה לאוקראינה היה ברתיחה־לקראת־גלישה, אבל בין הערביים ביום רביעי היו לנו שני נושאים בראש: מחירים גבוהים מדי של אוזני המן והתוספת המיוחדת לפנסיות התקציביות של משרתי הקבע בצה"ל. הצהרות המלחמה בקואליציה הבהירו שזהו אולי המשבר הרציני ביותר שאיים על הממשלה עד כה. בין גן השעשועים לחנויות הבורגניות של לחם המחמצת ביישוב המזוהה ביותר עם אנשי הקבע יכולנו לדבר עם ולא רק "על" קבוצת האוכלוסייה שמדינת ישראל נהנתה מהשירות שלהם, וכעת מתלבטת כיצד נכון כלכלית גם להביע את זה.

שמוליק, 72, רעות

על המפה: בלי שם משפחה, אני גר פה שלושים שנה. הייתי תקופה קצרה בקבע ואשתי עבדה במערכת הביטחון. קח בחשבון שאני לא כל כך אוהב את העיתון שלכם. אני לא אוהב עיתונים שמסומנים לגמרי, ויש לי ספק במהימנות המידע שמגיע מהם.

המצפן: כמו כולם גם לי עבר קצת החשק מלהצביע בבחירות. אני במרכז־שמאל. אני לא מצפה מהממשלה הנוכחית להרבה בגלל ההרכב שלה אבל בעיני כל מה שבא במקום הממשלה הקודמת יכול להיות רק יותר טוב ובסיס לשיפור. חלק גדול מהאוריינטציה של הממשלה היא לא לרוחי, דווקא בנט די מתפקד. לא חשבתי אף פעם שביבי אין בלתו. אבל אני לא חושב שהם עושים משהו רציני כדי להתמודד עם הבעיה החרדית, שעובדת כאוטונומיה בפני עצמה כמו שראינו בקורונה. ואני חושב שחמור מאוד שמדינה ריבונית מאפשרת את ההשתוללות של בוא נקרא לזה "קיצוני המתנחלים". אני חושב שזה איבד שליטה לגמרי. אני לא אוהב את הסגנון של יאיר גולן אבל הוא צודק בתוכן. אני חושב שגם המתנחלים צריכים לדאוג מזה. מי שאמר שהם מתנהלים כמו קו־קלוקס־קלאן לא היה רחוק מהמציאות. מדינה ריבונית לא יכולה להרשות לקיים מיליציות.

עד הפנסיה: התחייבויות לאנשי צבא צריך לקיים. לגבי תוספות הרמטכ"ל, אני לא מרגיש איתן בנוח אבל זה לא שיש לי התנגדות, כי אני לא יודע על איזה בסיס תקציבי זה. אני נגד עליהום. כל התחייבות שנעשתה צריך לעמוד מאחוריה. המדינה תסתדר עם ההתחייבויות שלה, היא מוציאה כספים למטרות פחות טובות כדי לקיים הבטחות.

 

בן כנען, 35, מודיעין

על המפה: אני גר במודיעין אבל גדלתי והתחנכתי פה ברעות. היום אני מחנך ומורה לספורט.

המצפן: אני רואה חדשות ומקשיב, ומנסה לא להתעצבן. בבחירות האחרונות בחרתי כחול לבן, ואני נוטה למרכז־שמאל. זאת השקפת העולם שלי וזה הסגנון שלי. הממשלה הנוכחית עושה מה שהיא יכולה לדעתי. אבל אני בטח לא חושב שגנץ צריך לפרק את הקואליציה על תוספות הרמטכ"ל. זאת תהיה טעות. העיקר שיעלו את הדברים וידברו. הם ימצאו את האיזון.

עד הפנסיה: בבית הספר שלי כמעט כולם היו בנים של אנשי קבע. המיליטריזם הזה השפיע על כולנו ללכת לקרבי וליחידות מובחרות, וזאת התרבות פה. אני לא יודע אם זה המצב גם עכשיו. חלק עזבו, וגם יקר לגור פה. יש לי אח שהוא סגן אלוף, שגר פה באזור. לדעתי צריך לתת לאנשי הקבע את כל ההטבות האפשריות כדי לשמור אותם ולעודד אותם. שיהיו קצינים טובים שנותנים את החיים שלהם בשביל התפקיד. אבל להגיד לך שתקציב הביטחון הכללי במדינה זה הדבר הכי חשוב? לא בטוח. אני איש חינוך ומורה, ולדעתי זה מה שצריך להיות במקום הראשון. כאיש חינוך אין לנו תקציבים כאלה. משכורת של מורה עם ותק של עשור לא חוצה את ה־8,000 או 10,000 שקל. אני לא מבקש שיורידו מהם, אבל שיכירו שיש עוד מקצועות חשובים שמשרתים את המדינה.

 

עינת ארד, 65, רעות

על המפה: איזה עיתון אתם? אתם לא נראים כל כך מקומיים. אני שואלת כי לך תדע, היום יש כל כך הרבה עוקצים ונוכלים, מאיפה אני יודעת שאתם באמת עיתונאים? טוב, אבל אני ממשיכה עם הסיגריה. זה פעם ביום, אל תיקח לי את ההנאה הזאת.

המצפן: אני הולכת להצביע, אבל לא לביבי. הוא כבר מזמן לא ליכוד, הליכודניקים האמיתיים כבר לא שם. אני חושבת שהם הביאו את החברה הישראלית למקום מסוכן. השיח הציבורי זוועה, האלימות גואה. זה נהיה מקום שקשה לחיות בו, אפילו קשה לצאת לרחוב ולהרגיש בטוח. אני מצביעה למי שטוב לי באותו הרגע. אם גנץ יפיל את הממשלה, אגב, אני לא מאמינה שתוספת הרמטכ"ל תהיה הסיבה, אלא סתם תירוץ. אולי אני נאיבית, אבל הממשלה הזאת מביאה שיח אחר וחבל לוותר עליו לטובת השיח הנורא, השונא, המפלג.

עד הפנסיה: בעלי ואני היינו בצבא אבל לא עד לפנסיה. האמת, אני לא מספיק מעורה בשביל לקשקש על הסיפור הזה. ולא רוצה לדבר על זה. אבל בוא נדבר על השערורייה של תקציב החינוך. עבדתי שלושים שנה בתחום ואתה לא רוצה לדעת באיזה סכום עלוב הפנסיה שלי. מטריף אותי שהמשכורת של אנשי חינוך לא שווה בבסיס אפילו ללא לוחמים.

 

דני פלדהיים, 71, מכבים

יעל פלדהיים, 37, מכבים

על המפה: חשבנו שאתם באים לצלם ציפורים. אנחנו ממכבים. הגענו לפה לפני 33 שנה, כשזה עוד היה מקום קטן באמצע הטבע.

המצפן: יעל: אני מורה למוזיקה, אפשר לדבר איתי על מפוחית וגיטרה. אבא שלי מפתיע אותי כשהוא מוכן להתראיין.

דני: לפעמים אני רואה רק את החצי השני של המהדורה, כשיש דברים קצת יותר מעניינים. אני לא מוותר על הצבעה – אני קורא לעצמי מרכז, לא ימין אבל גם לא שמאל מובהק. פעם זה היה עבודה, אבל בבחירות האחרונות הצבעתי למה שמו, הפורש מהליכוד, גדעון סער, ולתקווה חדשה. רציתי לתת לו כוח ולא ללכת על לפיד, שאני דווקא מעריך. אבל אני לא רואה שאצביע לו שוב. אני לא מרוצה כל כך מהממשלה, אבל יש אילוצים. עדיף לי המצב הנוכחי מהממשלה הקודמת. אם אוכל לדבר פה פתוח, נתניהו מוכשר מאוד אבל סיבך את עצמו ביותר מדי דברים ועבר גבולות. לא הצבעתי לו אף פעם.

עד הפנסיה: הייתי פקח טיסה, בצבא ואחר כך בנתב"ג. דעתי מעורבת בנושא הזה של הפנסיות. ברור לי שצריך לפעול לטובת אנשי הקבע, זה חשוב מאוד, אבל הברוגז הזה שגנץ עושה נראה לי מוגזם מדי. יש לנו קואליציה מאוד נזילה, כולל ערבים שמצביעים גם על דברים שהם לא כל כך אוהבים, וחבל לערער את זה.