בשבוע האחרון, הרחובות הסמוכים לציון רבי נחמן מברסלב בעיר אומן שוממים. מרבית המשפחות היהודיות המתגוררות כאן עזבו לארץ. מישראל מלחיצים אותנו לחזור. אני נמצא כאן עם ארבעת בניי, בגילאי שלוש עד עשר שנים. ככל הנראה גם הם בדרך לארץ. לפי שעה אני נשאר כאן כי אני מרגיש שעליי לשמור על העניינים והעסקים מקרוב. אפשר לומר שמשתלם לי כרגע להיות פטריוט.
אשתי ושתי בנותיי, בנות 15 ו־13, טסו לארץ לסידורים עוד לפני המתוח, ונשארו שם בגלל המצב. אשתי תגיע ככל הנראה בסוף השבוע לקחת את הבנים לישראל. שני הקטנים הם ילידי אומן ואין להם דרכון ישראלי. אנו מקווים שיכניסו אותם לארץ בקלות, ללא עיכובים מיותרים בשדה התעופה.
הציון של רבי נחמן ריק ממבקרים באופן יחסי. קיימים בודדים שמגיעים. הם אומרים שכמו שאנ״ש לא פחדו בזמן הקומוניסטים, בוודאי שאין מה לפחד עכשיו. בקהילה יש גוש חזק שלא רוצה לעזוב. יש מי שטוענים שהלחץ המטורף של המדינה לעזוב הוא כחלק מהמלחמה בקדושה. אחד מחברי הקהילה הקנאים אף אומר שמי שחשוב לו מאוד להיות באומן בראש השנה, שיקדים ויגיע כבר עכשיו כדי לא להגיע למצב שאוקראינה תהיה סגורה.
רב הקהילה, הרב יעקב ג׳אן, ערך השבוע שחיטה לתקופת החירום. באומן ישנה הכנסת אורחים של הרב פרץ קראהן. מדי יום ביומו מוגשות שם ארוחת בוקר חלבית וארוחת ערב בשרית, חינם אין כסף, וזו ממש הצלה. מוסדות הלימוד עדיין עובדים על אש קטנה, עבור ילדיהם של אלה מחברי הקהילה שנותרו באומן.
המציאות כעת לגמרי לא ברורה. איש אינו יודע מה יש לפוטין בראש. בערים רבות באוקראינה החלו גניבות ובזיזה בדירות ובנכסים של אלה שנמלטו מהאזור או מהמדינה בעקבות המצב המתוח.
השבוע העברתי לצבא האוקראיני את האמבולנס שלי, ששירת במשך שנים את הקהילה היהודית באומן. בכך זכינו לעשות קידוש ה' בהצלת חיים במקום בתרומת נשק. האמבולנס הועבר לצורך שימוש בקו הגבול בתקופת המלחמה.
אי אפשר להתעלם מכך שבשנתיים האחרונות, מאז שנבחר באוקראינה הנשיא היהודי זלנסקי, רשויות החוק במדינה החלו להילחם באופן חזק בשחיתות. ברחבי המדינה ניכרת התפתחות ענפה – נסללו כבישים חדשים רבים, נבנו גשרים ושופצו מבנים של מוסדות ממשלתיים, בתי חולים ומוסדות חינוך. נערכות רפורמות בנושא הבריאות, ישנה יציבות בנקאית, עסקים משוקמים, וניתנות הלוואות בריבית נמוכה. התחושה היא שזו רק ההתחלה.
את ההתקדמות הענפה הזו, מישהו כנראה לא אוהב.
מתחת לפני השטח האוקראינים נערכים למלחמה ברצינות רבה מאוד. תחמושת רבה מגיעה לאוקראינה ברכבת אווירית מארה"ב, אנגליה, קנדה ומדינות נוספות. אוקראינה ביקשה מארה"ב לקבל את כיפת ברזל, וישראל סירבה לאשר זאת. האוקראינים מאוד כועסים על כך. הם ציפו מישראל לתמיכה, וקשה להם מאוד לקבל את התשובה הזו. הם טוענים שישראל חוששת מהרוסים, משום שרוסיה יושבת כיום בסוריה ומשבשת את המרחב האווירי של ישראל. העניין הזה מדובר כאן בכל מקום, בתקשורת וברחוב.
העם האוקראיני מחפש עכשיו חיבוק. מעריכים את מי שלא נוסע ולא בורח, ולא מפסיקים לומר לי כל הכבוד. אני חבר בקבוצת כוננות מלחמה בעיר אומן. אני היהודי היחיד שם, והם מתחננים אליי שאקח קלצ'ניקוב. כרגע אני מתלבט, וכתירוץ ביקשתי עוזי קצר, כי אני יודע שככל הנראה אין להם. בכל אופן אני מחזיק באופן אישי נשק חוקי, אקדח 9 מילימטר.
אין ספק שהמצב מבלבל, אבל אסור להתבלבל. ובכל מקרה, צריך להחליט אם יוצאים מכאן או לא.
חיים חזן הוא חבר בקהילה היהודית באומן
