ברחבי העולם הביטו בהשתאות בתמונות הלוויין המרהיבות של הר הגעש התת־ימי שהתפרץ השבוע בענן פטרייה ענק באוקיינוס השקט. רבים תהו מדוע הפיצוץ היה גדול כל כך, כיצד הנחשול הגיע למרחקים גדולים כל כך, ומה יקרה עכשיו. מדענים מניו־זילנד – שיין קרונין, פרופסור לוולקנולוגיה באוניברסיטת אוקלנד, ואמילי ליין, מומחית לגלי צונאמי במכון הלאומי לחקר המים והאטמוספירה – התנדבו להסביר.
ההתפרצות בסוף השבוע הייתה נפיצה להפליא אך גם קצרה יחסית. העננה התנשאה לרום גבוה מ־30 קילומטרים, אך ההתפרצות נמשכה כעשר דקות בלבד, בניגוד להתפרצויות גדולות אחרות שעשויות להימשך שעות. לדברי קרונין, עוצמת ההתפרצות של הר הגעש הונגה־טונגה־הונגה־האפאי מדורגת בין הגדולות בעולם בשלושים השנים האחרונות, וגובה עננת האפר, הקיטור והגז היה דומה להתפרצות הענקית של הר פינטובו בפיליפינים ב־1991, שהרגה כמה מאות בני אדם.
המאגמה בהר הגעש הייתה נתונה ללחץ עצום וגזים נלכדו בתוכה. שבר בסלע גרם כנראה לירידה פתאומית בלחץ, מה שאפשר לגז להתרחב ולפוצץ את המאגמה. קרונין הסביר שלוע הר הגעש שכן כ־200 מטרים מתחת לפני הים, עומק מושלם לפיצוץ גדול שגורם למי ים הנשפכים ללוע להפוך מיד לקיטור – מה שמוסיף להתפשטותו המהירה של הפיצוץ ולעוצמתו. אם הלוע היה עמוק יותר, הלחץ הנוסף של המים היה עוזר להכיל את ההתפרצות.
מדענים הופתעו מכך שההתפרצות הצליחה לשלח ברחבי האוקיינוס השקט נחשול בגובה מטר, שניפץ סירות בניו־זילנד ה"סמוכה" (כ־2,000 ק"מ מהר הגעש המתפוצץ), וגרם לדליפת נפט ולשתי טביעות בפרו (כ־10,000 ק"מ מטונגה). לפי ליין, נחשולי רעש ברחבי האוקיינוס נוצרים בדרך כלל ברעידות אדמה המשתרעות על פני שטחים ענקיים, ולא כתוצאה מהתפרצותו של הר געש בודד, נקודה זעירה באוקיינוס. ייתכן שגורמים אחרים השפיעו על כך: אולי אגף תת־מימי של הר הגעש התמוטט ויצר זעזוע מתחת לפני הים; או, לפי תיאוריה מעניינת אחת, גל ההלם האדיר שסבב פעמיים מסביב לעולם הזרים כוח נוסף לנחשולים.
תעלומה נוספת היא כיצד קרה שהנחשול לא היה גבוה והרסני במיוחד בטונגה הסמוכה. "זו שאלת מיליון הדולר", אומר קרונין. "מסקירת התצלומים משם עד כה, רמת ההרס נמוכה משחששתי". הרשויות דיווחו עד כה על מקרי מוות ספורים, אך ייתכנו מתים נוספים בחלק מהאיים הקטנים, שנפגעו קשה. עשרות בתים נהרסו.
לדברי ליין, תושבי טונגה לפחות קיבלו אזהרה מהפעילות המוגברת בהר הגעש ביום שלפני ההתפרצות, ומהרעש החזק שהכה באיים לפני הנחשול. רבים נסוגו במהירות לעומק היבשה ולגובה בטוח. ייתכן גם ששוניות, לגונות ומאפיינים טבעיים אחרים סייעו להגן על טונגה.
האפר הגעשי שכיסה את טונגה הוא חומצי, אך אינו רעיל. קרונין אמר לכוחות ההצלה שהתושבים עדיין יכולים לשתות מאספקת מי הגשמים שלהם גם אם טפטף לתוכם מעט אפר; המים ייעשו חומציים ומלוחים יותר, אך עדיף לשתות מים נגועים באפר מאשר מים עומדים המזוהמים בחיידקים. בינתיים, ניו־זילנד ומדינות אחרות מנסות לשלוח לטונגה מים ואספקה נוספת במהירות האפשרית. קרונין הוסיף שכל אדמת טונגה מגיעה מאפר וולקני, והתוספת שסיפק הר הגעש תישטף במהירות אל האדמה ותהפוך אותה לפורייה יותר.
התפרצויות געשיות ענקיות עלולות לגרום להתקררות עולמית זמנית, כשדו־תחמוצת גופרית מגיעה לסטרטוספירה. ממדידות לווייניות עולה שכמות דו־תחמוצת הגופרית ששוחררה בהתפרצות בטונגה תשפיע במידה זניחה, אולי עד כדי 0.01 מעלות צלזיוס.
קרונין חוזה שני תרחישים עיקריים להר הגעש התת־ימי. אחד – הוא מיצה את עצמו לעת עתה, ויידום במשך עשור או שניים בעודו צובר מאגמה. תרחיש שני הוא שמאגמה חדשה עולה במהירות כדי להחליף את זו שהתפרצה, ובמקרה הזה ההתפרצויות עשויות להתמשך. קרונין מאמין שהסדקים והשסעים שנגרמו מהפיצוץ יאפשרו לגז להימלט, וגם אם יהיו עוד התפרצויות הן לא יהיו מחרידות כל כך, לפחות בינתיים. קרונין וגם ליין מסכימים שיש לנטר טוב יותר את הונגה־טונגה־הונגה־האפאי, והרי געש אחרים בטונגה, כדי לעזור לחזות טוב יותר אירועים עתידיים.
