מילה לפתיחה: המונח "כאוס" והשאלה האם הוא מתאר נכונה את התמודדות הממשלה מול גל האומיקרון, עוררו בשבוע שעבר רגשות עזים ברשת. אבל את העוברים והשבים באזור צומת השלום למרגלות מגדלי עזריאלי, הוא פחות העסיק. שעות אחר הצהריים כאן מתאפיינות בדרך כלל בהמולה של המוני חיילים ואזרחים בדרכם הביתה; אבל ביום רביעי התנועה הייתה רגועה מהרגיל. אפילו אנשי הביטחון בסביבה, העסוקים והלחוצים תמיד, נראו נינוחים יותר.
סימון ניסן, 60, נתיבות
על המפה: אני מדריך טיולים, באתי לכאן להרצאה של יגאל קם. אגב, יש לי אחיינית שבעלה עבד אצלכם פעם – ישי פרידמן.
המצפן: אני ממלא את חובתי לחברה ומצביע. לימין. לא בנט, ליכוד. גם בליכוד יש צד מסורתי ודתי. יש תחושה שגנבו לנו את הבחירות. בנט לקח עכשיו הימור על האומיקרון, אבל גם אם יצליח לו – הוא לכל היותר יעבור את אחוז החסימה. אני לא סוגר דלתות, פוליטיקה היא אמנות האפשר, ואם יום אחד הליכוד יצטרך אותו אולי הם עוד ילכו יחד, לך תדע.
כאוס או לא: לשמחתי לא נדבקתי בקורונה, וגם לא הייתי יום אחד בבידוד. בתקופה האחרונה התנתקתי קצת מהתקשורת. אני כן יכול להגיד שיש תבהלה קלה, אבל אני לא יודע להגיד עד כמה, אני קצת חצוי. המשק פתוח והאומיקרון אולי מדבק אבל לא קטלני. יש לי בת בתיכון שלומדת בזום מהבית, אבל בסך הכול העסק מנוהל בסדר. בתחילת הקורונה מישהו אמר לי שרק כשכולם יידבקו אולי נצא מזה. בהתחלה חשבתי שהוא מדבר שטויות, אבל אני מתחיל להאמין.
במישור האישי אנחנו לא עובדים, מושבתים. אני מדריך טיולים בחו"ל והעסק מושבת לגמרי. בינתיים אני משלים הכנסה בעבודה הקודמת, בתחום הסלולר. אני יחסית חדש בתחום ההדרכה, אז מה שיצא לי לעשות זה מרוקו ודובאי. דובאי מדהימה, אין שם כלום בקטן: או שזה ענק או שזה כלום. לא היה בי פחד כיהודי או כישראלי. היה שלב שבכל יום היו שם יותר מ־15 אלף ישראלים.
אנג'ליקה סברוק, 52, תל־אביב
על המפה: אני עובדת במגדלי עזריאלי בניקיון.
המצפן: אני לא כל כך אוהבת פוליטיקה. הרבה פעמים לא הצבעתי, אבל בפעם האחרונה הצבעתי לליברמן. אני מבסוטה ממנו. הוא עוזר לעולים חדשים ומעלה את שכר המינימום, ואני מרגישה שיש הרבה דברים שהוא מקדם. אני אוהבת גם את ביבי, גם הוא היה בסדר. הכי טוב היה אם שניהם היו יושבים ביחד.
כאוס או לא: הקורונה עוברת אצלי בשקט, לאט לאט. יש לי ילדים גדולים ונכדים, ולהם יש קצת בלגן עם בידודים ועם בית ספר. אבל אני חושבת שהממשלה עובדת טוב. מסבירים מה לעשות – למשל, עכשיו קיבלתי מסרון שמסביר לי. אין לי יותר מדי זמן להסתכל בחדשות, כי אני עובדת.
ערן בן־ארי, 49, חוגלה
על המפה: אני הייטקיסט, ונוסע הביתה, לעמק חפר.
המצפן: אני באזור חיוג של יש עתיד, ומעדיף את הממשלה כרגע על האופציה השנייה. יש פער גדול בין העיסוק התקשורתי בדברים לבין המציאות. עכשיו במקרה שמעתי על עניין הנטיעות והבלגן בנגב, והאמת, זה לא נושא שמדיר שינה מעיניי.
כאוס או לא: זה טבעי. סביר להניח שהאומיקרון יגרום להדבקה נרחבת אבל לא קשה, ונחזור לשגרה. יש בלגן בתחום הבדיקות: אתה הולך למתחם בדיקות ומגלה שהוא ריק למרות שאמרו שמלא. באופן אישי אני לא מרגיש סיבה לדאגה.
אריאל זיו, 35, תל־אביב
על המפה: אני עורכת דין.
המצפן: ההצבעה שלי משתנה לכל הכיוונים. בסבבים האחרונים הצבעתי בכל פעם למישהו אחר. אני לא יודעת מה הייתי מצביעה מחר. אני לא בענייני ימין ושמאל, אני מצביעה לאנשים. בסוף אתה רוצה שאנשים טובים יעשו את העבודה וישבו בוועדות ויבואו לעבוד, ולא לעשות יחסי ציבור ולהשיג ג'ובים ולקדם את עצמם על חשבוני. לפעמים יש אנשים שלא תומכים דווקא באידיאולוגיה שלך, אבל אתה מתחבר אליהם. נגיד מרב מיכאלי, שהדעות שלה ממש לא כמו שלי אבל היא באה לעבוד ומקדמת דברים שהיא מאמינה בהם ובאה עם תחושת שליחות. אני מעריכה את העבודה שלה. עצוב שזה עולם הולך ונעלם בפוליטיקה.
כאוס או לא: אני לא חושבת שיש כאוס, אני חושבת שיש החלטה ברורה. יש זן שנראה פחות קשוח, והגורמים הרלוונטיים אומרים, יאללה, לא נפגע בכלכלה אלא נרוץ קדימה וניתן לכולם להידבק במשהו שכנראה פחות קשוח. ברור להם מה קורה והם מחליטים להשאיר את הדברים כמו שהם. זה לא כאוס. מציעים בדיקות וחיסונים ויוצרים סדר בתוך התרשים הזה, שומרים על המבוגרים ונותנים לצעירים להתמודד עם הווירוס. אני רואה סביבי אנשים שנדבקים, וזה נראה סביר. אני מהמחוסנים, אבל לא הייתי רוצה להידבק.
אנדריי פארי, 33, קריית־גת
על המפה: אני עובד פה בסטראטאפ בתחום הבנייה. עולה לרכבת הביתה עוד מעט.
המצפן: אני לא ממש מתעניין בחדשות. מצביע למרכז-ימין. אני מרגיש שהממשלה הזאת מתעסקת בעיקר ולא בטפל, לא בתיקים של ביבי אלא בפתרון בעיות. לפעמים זה הולך למקומות שפחות אהבתי, כמו חוק החשמל. אבל לא הייתי מפרק את הממשלה על זה, אי אפשר לפרק על כל דבר. גם על הנטיעות שמעתי ולא התעמקתי, ושוב – לא הייתי מפרק. אין מה לעשות, זאת ממשלה שצריך לדעת שלא תמיד תסכים עם מה שהיא עושה, וגם זה בסדר.
כאוס או לא: אני מהמחוסנים, וכן, יש קצת כאוס, אבל גם צריך לזכור שאנחנו חיים במדינה כזאת שאומרים לאנשים מה לעשות – ואנחנו לא עושים. אז מה מצפים, שיגידו לנו משהו ולא נקיים אותו? הממשלות מנסות לנווט את הספינה, אבל אנחנו האזרחים יורים לעצמנו ברגל. כאן זה לא אוסטרליה, שאומרים לאנשים להיכנס לשנה של סגר והם נשארים שנה בבית. אני סומך על הממשלה שמקבלת החלטות על בסיס מה שקורה בעולם ועל בסיס היכולות שלנו כציבור בארץ.
