מעשה בר‘ יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי. אמרו לו: תינוק (נער) אחד יש בבית האסורין בקלון. הלך שם ראה תינוק אחד יפה עינים טוב רֹאי וקווצותיו סדורות לו עומד בקלון.
עמד על פתחו לבדקו, וקרא עליו הפסוק הזה: “מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה) יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים“ (ישעיה מב, כד). ענה התינוק אחריו, “הֲלוֹא ה‘ זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ“ (שם).
כיון ששמע ר‘ יהושע קרא עליו “בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז“ (איכה ב ב). וזלגו עיניו דמעות ואמר: מעיד אני שמים וארץ שמובטח אני בזה שמורה הוראה בישראל, והעבודה [אני נשבע] שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שיפסקו עליו. אמרו: לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה, ולא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל. ומנו [ומי הוא]? ר‘ ישמעאל בן אלישע (איכה רבה, פרשה ד)
המעשה שלפנינו מתרחש זמן קצר אחרי כיבוש ירושלים, חורבן בית המקדש וגלות ישראל על ידי רומא. כדרכה, רומא מדכאת את העם הכבוש ומשפילה אותו באכזריות. עשרות אלפי גברים, נשים וילדים נמכרים לעבדות ולזנות – הן למטרת דיכוי רוח העם והן לשם רווחים כספיים. מדרשים רבים מספרים סיפורים כואבים על יהודים שנמכרו לעבדות ולזנות, ואגדה אחת, המופיעה במסכת גיטין (נז ע“ב), אפילו מספרת על ארבע מאות בנים וארבע מאות בנות שנמכרו לזנות והחליטו להתאבד במקום להתבזות. זוהי תקופה שחורה בהיסטוריה של עם ישראל.
יופי חיצוני ופנימי
רבי יהושע בן חנניה מגיע לעיר רומי, ונודע לו על נער יהודי שנמכר לזנות שיש עימה קלון עצום – משכב זכר. אף שמדובר באדם אחד מתוך אלפים רבים שנמכרו לקלון, הוא איננו מניח לממדי המצב לייאש אותו ולרפות את ידיו, ומנסה להצילו. אם ניתן להציל נפש אחת מישראל – הוא מתגייס למשימה.
בשלב ראשון מגלה רבי יהושע את הנער ומבין היטב את הסיבה שנמכר לזנות. הילד מרשים ביופיו, הוא “יפה עינים טוב ראי וקווצותיו סדורות לו". היופי החיצוני של הנער היה מרשים, אבל רבי יהושע רצה לבדוק את פנימיותו, את ממדיו הרוחניים. בדיקה זו חשובה, מפני שכדי לחלץ את הנער מקלון חייבים שיתוף פעולה ורצון עז לחופש מצד הקורבן. עבודה בקלון שוברת את רוחו של האדם, משפילה אותו וגוזלת ממנו את האמונה בעצמו ואף את הרצון לצאת ממצוקתו; האם הנער בשל לגאולה?
כדי לבדוק את מצבו של הנער, נעמד רבי יהושע מחוץ לחדרו ומביע את כאבו על הביזיון; הוא קורא את חלקו הראשון של פסוק מנבואת ישעיהו: “מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים“. בלי היסוס מגיב הנער מתוך החדר בקריאת החלק השני של הפסוק: “הֲלוֹא ה‘ זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ“. בתגובתו זו הנער לא רק מפגין את ידיעותיו בתנ“ך, אלא בעיקר מוכיח גדלות רוחנית. בזכות אמונתו העמוקה באלוקים והביטחון התמים שלו בה‘, מצוקתו הנוראית והאכזרית לא הביאה אותו לתפוס את הקיום כהשתלשלות שרירותית מקרית וחסרת משמעות.
הנער מתעלה מעל מצבו האישי, ורואה את סבלו במסגרת כלל ישראל, “הֲלוֹא ה‘ זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ“. בחשכת לילה, כשהוא בודד בחדרו, בוקעת מעמקי נשמתו יללת תן פצוע ומתייסר. אבל הוא מצליח להיחלץ מדכדוכו הפרטי, ואינו מפרש את מצבו הנוראי כעונש אישי. הוא רואה את עצמו כאחד מני רבים, שיחד עם אלפים נוספים נבחר לשאת איזו אשמה לאומית, מסיבות הנסתרות מהאדם. בענווה מרגשת הוא מקבל עליו את הדין.
רבי יהושע עומד נפעם מעומק האמונה של נער זה, ומגיב: “בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר“. בפניו עומד אחד מ“בני ציון היקרים“, והוא פורץ בבכי שמביע הזדהות עמוקה עם כאבו של הנער.
עכשיו ברור לר‘ יהושע שלאישיות כזו יש פוטנציאל רוחני אדיר, והוא מסוגל להגיע אפילו לדרגה של מורה הוראה בישראל. הוא נחוש לפדות את הילד בכל מחיר, ונשבע: “העבודה! שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו“. ואכן רבי יהושע פודה את הנער, ומוציא אותו מהקלון הנוראי אצל הגויים האכזריים.
מעיר כוחות רדומים
סיפור זה נושא בחובו תקווה לכל אלו שעברו פגיעה מינית. אפשר לצאת מהמצוקה הנוראה, לעבור שיקום ולהמשיך בחיים. ההצלה התאפשרה הודות לעוצמות של שתי הדמויות אשר שולבו יד ביד: הראשונה, רבי יהושע, אשר גילה אמפתיה ושותפות עמוקה בכאב הזולת, ובנחישות הושיט את ידו לעזור. והשנייה, הנער עצמו, שבקרבו טמונים כוחות שהוא עצמו לא מזהה. אחרי מה שעבר, יש לו כל הסיבות להרגיש מושפל, מדוכא וחסר תקווה. אבל ר‘ יהושע יודע שלאף אדם אין הכוח למחוק את צלם הקדושה שא־לוהים נטע באדם. ר‘ יהושע מצליח לעורר את כוחותיו הרדומים של הנער, ומאפשר לו לצמוח לגבהי גבהים.
חז“ל מסיימים את הסיפור בהערה היסטורית “צדדית“, עובדתית: “ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל“. כפי שניבא רבי יהושע, הנער אכן הופך למורה הוראה בישראל, ולא סתם מורה הוראה אלא אחד מענקי חז“ל. הנער יפה התואר, שנאנס לקלון, גדל להיות בר הפלוגתא של רבי עקיבא, והוא גם התנא שהנחיל לנו את שלוש עשרה המידות שבהן נדרשת התורה כולה: רבי ישמעאל.
הרב ד“ר דניאל טרופר הוא מייסד תנועת גשר ועומד בראש קרן קהילות התומכת בגרעינים התורניים
