השר חילי טרופר ומזכיר הממשלה שלום שלמה, החליטו היום (ב') למנוע הנצחה קבועה וממלכתית של אישים פוליטיים וציבוריים נוספים. בכך, הצעת ימינה להנציח את הרב קוק והצעת העבודה להנציח את ברל כצנלסון לא יקודמו בכנסת הנוכחית.
ועדת השרים המשותפת לסמלים וטקסים התכנסה בשבועות האחרונים לאחר שהוקמה על ידי ראשי סיעות הקואליציה, במטה לקיים טקסים ואירועים ממלכתיים נוספים לאישים פוליטיים שונים, וכן לקביעת ימי ציון לאומיים נוספים עבור דמויות ציבוריות מרכזיות נוספות.
הוועדה קבעה עקרונות מרכזיים שמהווים הסדרה בנושא ההנצחה והחליטה כי יש לשמור על העיקרון בו מונצחים רק ראש ממשלה ראשון והנשיא הראשון, וכן יצחק רבין ורחבעם זאבי בשל הירצחם. שאר ראשי המדינה מונצחים ממלכתית אחת לעשור ובטקס אזכרה מרכזי לנשיאים וראשי ממשלות.
כמו כן, קבעה הוועדה כי כלל האישים המכוננים בחיי היהדות/הציונות/התרבות והישראליות בכלל, שחברי הכנסת מעוניינים לחוקק עבורם חוקי הנצחה נוספים, יוכלו לקבוע פעילויות כגון אירוע, יום עיון בכנסת או ציון היום במליאה באחריות מביא החוק והמוסד האמון על הדמות המונצחת. חבר הכנסת שיעלה הצעה זו יוכל להגדיר את היום כיום לאומי לציון המונצח, במידה וישנה הסכמה לעניין, אך לא יוגדר כיום ממלכתי ולא יכללו בו טקסים ממלכתיים.
בחודש אוגוסט האחרון פרסמנו במקור ראשון כי ח"כ ניר אורבך מסיעת ימינה מגבש עם ח"כ רם שפע מפלגת העבודה הסכמה להתקנת חוק להנצחת זכרו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אם במקביל ייחקק חוק המכיר במורשתו של ברל כצנלסון – ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ ומאבותיה הרעיוניים, איש עט וידידו הקרוב של דוד בן־גוריון.
החוק הקיים מאפשר אומנם להנציח את הרבנים הראשיים לישראל שהלכו לעולמם, אם כי בסכום זעום בלבד, אבל הרב קוק – הרב הראשי הראשון לארץ ישראל ומייסד הרבנות הראשית – הלך לעולמו כבר ב־1935, שנים רבות לפני הקמת המדינה. ברל כצנלסון נפטר ב־1944. לפי החוק שקיווה אורבך לקדם, המדינה תכיר בתרומתו הייחודית של הרב קוק כאחד ממנהיגי האומה הבולטים בטרם קום המדינה, אך לא הבשילו לכך התנאים והוועדה המשותפת סירבה לכך.
