אם יש כותרת לסאגה המביכה של "המאבק" לשחרור של העציר המנהלי אבו הוואש הרי שהיא "תסריט ידוע מראש".
ישראל מנהלת קרב עיקש מול הטרור הפלסטיני הרצחני, ובין הכלים שהיא משתמשת בהם יש את המעצר המנהלי. תכליתו של המעצר המנהלי היא להרחיק טרור ולסכל אותו במקרים בהם מערכת המשפט עלולה לפגוע במאמץ. אסיר רגיל נעצר ומקבל סל זכויות להילחם על חפותו, עציר מנהלי מקבל צו משר הביטחון. אחרי העמדת תיק מודיעין השר מקבל מנדט ומחליט כמה זמן העציר יישאר תחת מעצר ובכך הטרור שהיה תחת חסותו ייעצר או יסוכל באופן מוחלט.
שביתת רעב של אסירים כאלו תמיד שיחקה לרעתה של ישראל. מי שעמד במשימה והחזיק חודשים כמו אבו הוואש, הצליח להכניע את המערכת. מצד אחד אין חותמת להזנה בכפיה ומצד שני הרגישות שמקבל כל אסיר ביטחוני בארגוני הטרור מייצרת עבור מערכת הביטחון יותר אתגר משקט. כולם ידעו איך הסיפור הזה יגמר: זה או שהעציר יחזור לאכול או שישראל תבטל את הצו ותשחרר אותו.
היה ידוע מראש שהצו המנהלי של העציר יפוג ב-26 בינואר והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ידע שזה גם יהיה היום שבו האסיר ישוחרר. לכן, בתמיכה של הארגון וכמה חברי כנסת מישראל הוא הלך עד הסוף. כשהיה ברור שהתועלת בהחזקתו קטנה מהאיום שעלה מהגא"פ, הרעש שהמעצר ייצר בבתי הכלא ועמדת מערכת הביטחון לפיה אפקט המעצר נשחק, בישראל הבינו שהסיפור גמור.
לא היה מזיק לצה"ל להיאבק בנרטיב ולהסביר שגם ככה העציר צפוי להשתחרר בעוד חודש וחצי. אבל זה לא נעשה, ואתמול המשימה בצד השני הסתיימה עת הכריזו ברשות הפלסטינית כי הגיעו להסכמות והעציר יסיים את שביתת הרעב שלו והצו לא יאורך. זיקוקי הדינור מחוץ לביתו, הממתקים שחולקו ברחובות והפסטיבל ברשתות החברתיות שוב השאיר את ישראל מאחור.
"ההחלטה לשחרר את המחבל שובת הרעב אבו הוואש היא תוצאה של חוסר גיבוש מדיניות בהתמודדות עם מחבלים שובתי רעב", אומר חבר תנועת הביטחוניסטים תת-גונדר אלברט לנקרי, לשעבר ראש חטיבת הביטחון בשב״ס. "צריך להפנים ששביתת רעב של מחבל היא פיגוע מיקוח, מעשה טרור לכל דבר ועניין. במקרה של אבו הוואש יש גם השלכות לאיומיי הג'יהאד בירי רקטי אם ימות. העדר גיבוש מדיניות וגיבוש כלים להתמודדות גרמו לתוצאה הלא טובה והיא שחרורו".
אין ספק שהאירוע הזה מוציא את ישראל חלשה מדינית. מי שחוגג ניצחון זה כמובן העציר עצמו, הארגון, והרחוב הפלסטיני שמבין שעוד ועוד שובתי רעב יקפלו את ישראל ומה שהכי עצוב הוא שאין כאן בכלל התקפלות, אבל תודעתית הנזק כבר נעשה. "זה הזמן להחליט שלא מצלמים, שלא מאפשרים ביקורי אח"מים, ושמאכילים בכפייה", אומר תת=גונדר לנקרי. "בלי כל אלה אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מול גל של שובתי רעב".
