אולף שולץ (63), מנהיג המפלגה הסוציאל־דמוקרטית, עומד להתמנות בקרוב מאוד לקנצלר התשיעי של גרמניה מאז מלחמת העולם השנייה. במהלך הקריירה הפוליטית שלו כיהן שולץ בשורה של תפקידים ממשלתיים בכירים, ולאחרונה הוביל את מפלגתו להישג מרשים שאך לפני חודשים אחדים נדמה היה כבלתי אפשרי.
שולץ חתם בשבוע שעבר על הסכם קואליציוני עם הירוקים ועם מפלגת הדמוקרטים החופשיים, התומכים בשוק חופשי. ההסכם מעניק למפלגה הסוציאל־דמוקרטית, המזוהה עם השמאל־מרכז, את הובלת הממשלה הבאה של גרמניה. לחתימה קדם משא ומתן מהיר יחסית, שהיה ממושמע ודיסקרטי – תכונות המשקפות את אופיו של שולץ עצמו.
הקנצלר החדש נחשב לבעל גישה תמציתית ותכליתית, האופיינית לעיר הולדתו המבורג, שהוא עבד בה בעברו כעורך דין. סגנונו מפוכח אף יותר מזה של הקנצלרית היוצאת אנגלה מרקל. הוא בעל קור רוח וביטחון עצמי בלתי־מעורער, אך אינו מוכשר בנאומים. הניסיון שרכש, תשומת הלב שלו לפרטים ותדמיתו הטכנוקרטית לעיתים הפכו עבורו לנכס במערכת הבחירות השנה, שבה הוביל את הסוציאל־דמוקרטים מהמקום השלישי בסקרים עד לניצחון הדחוק בקלפיות ב־26 בספטמבר. הוא נעזר בסדרת מעידות וטעויות מצד שני יריביו – ארמין לאשט, מנהיג המפלגה הנוצרית־דמוקרטית של מרקל, ואנאלנה בארבוק, מועמדת מפלגת הירוקים.
מניותיהם של הסוציאל־דמוקרטים עלו כאשר שולץ, שר האוצר וסגן הקנצלר בממשלתה של מרקל, ניהל קמפיין נטול תאונות ברובו, וסיפק הופעות לא מרהיבות אך סולידיות בשלושה עימותים טלוויזיוניים. הוא גם הצליח להציג את עצמו כיורש הטבעי של מרקל, למרות השתייכותו למפלגה יריבה. ב"ריאיון ללא מילים" שערך עמו היומון זידויטשה צייטונג הוא אימץ את סימן ההיכר של הקנצלרית היוצאת, תנוחת הידיים שנקראת "יהלום מרקל".
למפלגה הסוציאל־דמוקרטית הצטרף שולץ בגיל 17, ונבחר לראשונה לפרלמנט ב־1998. בתחילת שנות האלפיים היה המזכיר הכללי של המפלגה – כהונה סוערת שבמהלכה הדביקו לו יריביו את הכינוי "שולצומט", וטענו שהוא חוזר שוב ושוב על אותם ביטויים כדי להביע תמיכה בקיצוץ תקציבי הרווחה וברפורמות הכלכליות שערך הקנצלר דאז, גרהרד שרדר.
תפקידו הראשון של שולץ בממשלת גרמניה היה שר העבודה בשנים 2007־2009, במהלך המשבר הכלכלי העולמי. גרמניה הצליחה לצמצם אז את ממדי האבטלה, בעיקר בעזרת תוכנית ממשלתית לתמיכה בשכר כדי למנוע פיטורין. שיטה דומה שירתה היטב את שולץ כשר האוצר בתקופת מגפת הקורונה.
בשנת 2011 הוא נבחר לראש עיריית המבורג, העיר השנייה בגודלה בגרמניה. לאחר שנים של מאבקים פנימיים בשורות המרכז־שמאל בהמבורג, הצליח שולץ להוביל את הסוציאל־דמוקרטים לניצחון שם. "המפלגה ידעה שאם היא מחפשת מנהיגות, היא תקבל אותה ממני", אמר אז. נקודת השפל שלו בתפקיד הזה הייתה אירוח פסגת G20 בשנת 2017 – אירוע שזכור בעיקר בגלל ההתפרעויות הנרחבות של מפגיני שמאל קיצוני. להתפרצות הזו קדמו התרעות, אך שולץ התעקש לדחות את החשש מפני הכאוס הצפוי בעיר.
בשנה שלאחר מכן הוא עבר לתפקיד השני בחשיבותו בממשלת מרקל. זאת לאחר שמפלגתו נטשה – בניגוד לעמדתו – את התחייבותה להישאר באופוזיציה. כשר האוצר, שולץ היה הכוח המניע מאחורי הטלת מס גלובלי של 15 אחוז לפחות על חברות גדולות, והוביל כאמור את המאמצים לרכך את ההשפעה הפיננסית של מגפת הקורונה. לצד זאת הוא ספג ביקורת בשנה שעברה בשל קריסתה של חברת עיבוד התשלומים ויירקארד.
ב־2019 התמודד שולץ על ראשות המפלגה הסוציאל־דמוקרטית, אך הקו המעשי שייצג נדחה לטובת החזית השמאלית של סאסקיה אסקן ונורברט וולטר־בוריאנס. כעבור שנה הניחה המפלגה את הבחירות ההן מאחוריה, ולא היססה לפנות אליו ולהציב אותו כמועמד מטעמה לרשת את מרקל.
מנהיג הדמוקרטים החופשיים כריסטיאן לינדנר – יריבו הפוליטי של שולץ שהפך כעת לבעל בריתו, ואמור להחליף אותו במשרד האוצר – אמר בשבוע שעבר שמנהלי המשא ומתן "חוו אותו כאישיות חזקה, שיש לה הניסיון והמקצועיות להוביל את המדינה הזו. אולף שולץ יהיה קנצלר חזק לגרמניה".
