לאחר שהתפוצצה אשתקד פרשת יהודה משי־זהב, רבים שאלו מי הבא בתור. בקרב הפעילים החרדים בתחום הפגיעות המיניות, השאלה הייתה ממוקדת יותר: מתי חיים ולדר? עדויות בעניינו הגיעו אליהם עוד לפני כחמש שנים, אך הם לא יכלו לעשות איתן דבר. עד השבוע שעבר.
פרסום התחקיר של אהרן רבינוביץ ושירה אלק ב"הארץ", ובו עדויות על ניצול מיני של שלוש נשים בגילי 13, 15 ו־20 שביצע לכאורה הסופר ואיש החינוך חיים ולדר פרץ סכר אדיר. זרם של נשים ונערות שהחליטו לשבור שתיקה, ואגב לא רק בעניין ולדר. קבוצות הפייסבוק הסגורות לנשים דתיות וחרדיות געשו. חלק מהמנהלות שלהן העדיפו לחמוק מתפוח האדמה הלוהט והסירו פוסטים בנושא, אך בסופו של דבר הן התקשו לעמוד בפני השטף.
בשונה ממשי־זהב, שהועלה על נס בתקשורת הכללית אך לא כך בחברה החרדית פנימה, ולדר היה אדם אהוב ומוערך, סופר ואיש חינוך שמופקד מטעם עיריית בני־ברק על מרכז טיפולי לילד ולמשפחה. הוא כתב בעיתון יתד נאמן שלושים שנה, הגיש תוכנית ברדיו קול חי, סיפוריו פורסמו בשורה של עלונים ועיתונים, וספריו הרבים – חלקם טיפוליים – נמכרו לרוב. העדויות על אודותיו פלשו למקום הטהור והמוגן ביותר. שידה צהובה בחדר הילדים, בובה עם קוקיות, מנורת לילה ורודה, וערימת ספרים של אדם ששמו נקשר בפרשיות ניצול מיני. מה עושים עם הספרים? איך מספרים לילדים? תהו רבים.
עם פרסום התחקיר הוצפה הרשת החרדית גם בהכחשות גורפות למעשיו לכאורה של ולדר. היו שתקפו את התחקירנים וטענו לניגוד אינטרסים, אחרים דיברו על "חורים בעלילה". הדחקה היא מנגנון נפשי מוכר, אבל היא גם העידה על הנוכחות הגבוהה של שמרני המגזר ברשת. אם בראשית ימיו התאגד הפייסבוק החרדי על טהרת האקטיביזם, בשנים האחרונות גם השמרנים הצטרפו למסיבה.
האקטיביסטים החרדים לא ויתרו בקלות. הם אומנם לא הרוב, אבל הם מקושרים לא פחות מוולדר והרשת היא ביתם השני. פעילות ופעילים חברתיים שנאבקו לשבור את קשר השתיקה בתחום עבירות המין הפכו בשנים האחרונות לכתובת עבור נפגעים רבים בחברה החרדית. "אנחנו מאמינים לנפגעות", כתבו, ושיתפו עדויות שהגיעו אליהם על מעשים חמורים של ולדר במהלך השנים.
אחד הסדקים הראשונים בחומה היה פרסום תגובה שניסתה דווקא לגונן עליו. בקבוצת נשים חרדיות שיתפה מישהי כי "הייתי אצלו בשיחה בגיל 14, והיא הייתה מקצועית ביותר", אף ששהתה עימו שעה וחצי ביחידות. היא לא הבינה שהיא סותרת את טענתו החמקמקה כי מעולם לא "טיפל" בנשים ביחידות.
בדף הפייסבוק של הרבנית ימימה מזרחי פורסם פוסט הצדעה לנפגעות תקיפה מינית. אומנם בלי שמו המפורש של ולדר ובלי אזכור לפרשייה מסוימת, רק לפרשת השבוע. הרבנית אוריה מבורך שיתפה בעדות שהגיעה אליה והודיעה כי היא מוציאה את ספריו מהבית.
יום אחר יום החלו לזרום עוד ועוד סיפורים ועדויות. רובם דרך מתווכים, מיעוטם בפנים גלויות. מירי פורסט, מאמנת קבוצות ריצה לנשים, פרסמה צילומי מסך מהתכתבות עם מתאמנת שלה שנפגעה לכאורה מוולדר. בהמשך פרסמה כי שלוש נשים נוספות שלחו לה תיאורים על דפוס זהה. לדבריה ניסו להשתיק ולהפחיד אותה, אבל היא לא נרתעת. עם כעשרת אלפים חברים ועוקבים בפייסבוק וקבוצות ריצה ברחבי הארץ, לפוסט של פורסט, כמו של נשים בכירות אחרות, הייתה השפעה רבה.
העדויות לא נשארו בפייסבוק, שרבים במגזר לא נמצאים בו. צילומי מסך רצו בקבוצות הוואטסאפ ובמיילים כאש בשדה קוצים. גופים שביקשו להתנער מוולדר וביקשו עדויות למעשיו, קיבלו כאלה במהירות. פעילי המגזר ידעו לחבר בין נפגעות שהסכימו לדבר ובין דמויות מפתח בהנהגה החרדית. במקביל הוגשה עצומה לרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, האחראית לתחנת קול חי, בדרישה להשעות את ולדר משידור תוכניתו. על העצומה חתמו בתוך זמן קצר יותר מ־1,500 גברים ונשים.
המהפכה שהגיעה מהציבור, טלטלה גם את בתי הרבנים. כתב הארץ אהרן רבינוביץ סיפר כי רב בכיר פנה אליו וביקש לשמוע מפיו על המקרים. משהשתכנע באמינות הדברים עודד אותו לפעול: "תמשיך להפעיל לחץ מהציבור, מלמטה כלפי מעלה", אמר לו. הרב שמואל אליהו פסק כי יש להוציא את ספריו מהבית או לגנוז במחסן עד לבירור הדברים.
ביום שלישי בערב הודיע מגזין הילדים הדתי "אותיות וילדים" כי יפסיק לפרסם את סיפוריו של ולדר. מאוחר יותר באותו יום נמסר כי חנות הספרים החרדית הגדולה בברוקלין "אייכלרס" מסירה את ספריו מהמדפים. כעת כולם המתינו לראות כיצד ינהג יתד נאמן, שוולדר הוא מכותביו הוותיקים. רבים היו משוכנעים שהעיתון החרדי הליטאי ימשיך כרגיל ויתעלם מפרסומי התקשורת החילונית ומהמולת הרשת. אך לאחר שוולדר הודיע ביום רביעי בערב על נטילת פסק זמן מכלל עיסוקיו הציבוריים, נודע כי להודעה קדם לחץ מאחורי הקלעים, שבמסגרתו ניתנה לוולדר האפשרות להודיע בעצמו על הפרישה, ולא – הוא יושעה. ההחלטה על כך התקבלה בחלונות הגבוהים ביותר של גדולי התורה החרדים.
מעמדו של ולדר כאיש חינוך נערץ הקשה על רבים לקבל את הגילויים על מעלליו לכאורה, אבל לאחר ההפנמה הוא גרם להם להיתפס כחמורים וקשים אף יותר, נוכח עמדת ההשפעה שלו ויומרתו להיות מטיף בשער. רבים מאלה שתקפו בתחילה את התחקיר, נאלמו דום בהמשך או הודו בטעותם.
לקיומן של הרשתות החברתיות יש חלק מרכזי בתהליכי העומק שהתחוללו בשבוע האחרון בחברה החרדית, ועודם נמשכים. חשוב לומר: חלקים גדולים במגזר עדיין נמצאים בבועה משלהם. לא יודעים, לא רוצים לדעת. אפילו דבר השעייתו של ולדר מתפקידיו נתפס כמוקצה. "זה לשון הרע, אני לא רוצה לשמוע", אמרה לי מכרה. אך גם בכך אי אפשר להטיל ספק: הרכבת יצאה מהתחנה, הגלגל הזה כבר לא יחזור לאחור. דווקא מי שנחשבו לשולי המגזר, הצליחו להרעיד את השדרה המרכזית שלו ולהניע שינוי.
עורכי הדין מיקי חובה וגיא שמר מסרו בשם ולדר: "הסופר חיים ולדר מכחיש בתוקף כל טענה להתנהגות לא ראויה מצדו, ותוצאת בדיקת הפוליגרף שעבר מדברת בעד עצמה. מר ולדר נחוש להיאבק עד כלות לטיהור שמו".
לתגובות: danabet1@gmail.com
