"אבא ואימא, אני בא לבשר לכם: ניסים נרצח כשעוד הייתם בחיים. בקרוב מאוד הקבר שלו יהיה לידכם". כך פתח ביום חמישי בשבוע שעבר מאיר שטרית, אחיו של הנעדר ניסים שטרית, את ישיבת ה"שבעה" שלו. אחרי שהשמיע את המילים הללו על קבר הוריו בהר המנוחות בירושלים, התיישב שטרית על הארץ לזמן קצר. בעקבות התקדמות החקירה אפשר היה לקבוע בוודאות כי ניסים ז"ל, שנעדר זה כשלושים וחמש שנה, אינו בין החיים, וכי אחיו יכולים לקיים את דיני האבלות עליו, ולו לפרק זמן קצר וסמלי כפי שההלכה קובעת במקרה כזה.
בשנת 1986 נעלם הנער ניסים שטרית, תושב ירושלים שלמד בישיבה באשדוד. כחודשיים לפני ההיעלמות אירע מקרה חריג: כמה צעירים הגיעו אליו לישיבה והזמינו אותו לקבל פרס על הצטיינות בלימודים מרב מוכר בירושלים בשם אליעזר ברלנד. לאחר שהתלווה אליהם הם נטלו אותו לחוף הים בעיר, הכו אותו, כיבו עליו סיגריות ומילאו את פיו בחול. משם לקחו אותו לירושלים והשאירו אותו מוכה ופצוע ביער רמות בבירה. מקרה אחר אירע כארבע שנים לאחר מכן: ביער ירושלים נמצאה גופתו של אבי אדרי, מזכיר במוסד חרדי בירושלים, ועליה סימני אלימות קשים.
חקירת שני המקרים הגיעה למבוי סתום, עד ששבה לחיים בעקבות הסרט "רב הנסתר" של העיתונאית שני חזיזה ששודר בתאגיד "כאן" לפני כשנתיים. הסרט עורר חשדות חדשים־ישנים באשר לקשר של הקהילה הקיצונית "שובו בנים" בהנהגת אליעזר ברלנד, לשני המקרים המזעזעים.
דירתו של מאיר שטרית, אחיו של ניסים ז"ל, נראית כבית בני־ברקי טיפוסי. ספרי קודש מקיפים את הסלון, רדיו משמיע חדשות מעת לעת, החלונות משקיפים לעבר העיר החרדית. מכאן ניהל מאיר את המאבק שנטל על עצמו לפני 35 שנה, למצוא את אחיו האובד ולהביאו לקבר ישראל. היום הוא מרגיש קרוב למטרה יותר מאי פעם.
בצעירותו היה מאיר מצוי בלב הפוליטיקה החרדית, מקורב לרב עובדיה יוסף, מנהיגה הרוחני של תנועת ש"ס. הוא שימש סגן מנהל אגף החינוך החרדי בעיריית ירושלים, ובתקופה מסוימת גישר בין הרב עובדיה ובין גדולי התורה החרדים האשכנזים.
"עזבתי את העולם הזה", הוא אומר כעת. "אני יועץ משכנתאות, בלי נגיעה בפוליטיקה. היה לי ברור שאם אני בא לתבוע את דמו של אחי, אני לא יכול להיות נוכל, שקרן ורמאי כמו שמתבקש בתפקידים פוליטיים. אצלנו במשפחה יש תכונות בסיס – יושר, יושרה והגינות. ההיעלמות של ניסים הפכה אותי למישהו שלא מסוגל לגעת במשהו אחר. הייתי בשיא ההצלחה בפוליטיקה ועזבתי. גם בעבודה שלי בעולם העסקי, הסיפור הזה הולך איתי. זה לא נותן לי לשקר ולרמות. אומרים שבארץ אם אתה ישר והגון, תמצא את עצמך למטה. אני לא משחק משחקים, לא מסוגל, ולא פעם זה השאיר אותי מאחור".
הוא קושר לפרשה גם את התפרקות התא המשפחתי האישי שלו. "הגירושין שלי הם לא תוצאה ישירה של הפרשה, אבל הם נובעים מהאישיות שנבנתה אצלי בגלל הסיפור הזה. כנראה אני אדם קפדן שלא נותן לעצמו לשקר, לכופף, לערבב. נהייתי הסרגל של עצמי, ואני מצפה ממי שחי איתי לעמוד באותו רף שקבעתי לעצמי", הוא משתף בגילוי לב.
מאזן אימה
שטרית, אב לחמישה ילדים וסב לנכדים, סוחב את התיק הכבד הזה על גבו מאז אותו יום שבו הגיע לבית הוריו, ואחיו ניסים סיפר לו על המכות שספג ועל החטיפה מחוף אשדוד לירושלים. "הוא גם פירט ואמר שפניהם של התוקפים היו גלויות, וזכר חלק מהשמות שלהם. ניסים התלונן במשטרה, ונפתח תיק לחקירת החטיפה והתקיפה. בהמשך הוא אף זיהה ברחוב את אחד התוקפים, והמשטרה עצרה אותו. ביום אחר, כשניסים ביקר ברובע המוסלמי סמוך לישיבת שובו בנים, הוא זיהה תוקף נוסף ורדף אחריו, אך התוקף נמלט לתוך הישיבה והודיע לברלנד שניסים מסתובב בסביבה ומחפש אותם".
כשבועיים אחרי פתיחת התיק במשטרה התבשר מאיר כי אחיו נעלם. עקבותיו של ניסים, הצעיר משבעת הילדים במשפחה של עולים מצרפת, נעלמו. "הייתי אז בן 26, נשוי צעיר ואב לילד, ואני מגיע לבית ההורים ואבא מספר לי שניסים לא חזר הביתה כבר כמה ימים. אז התחיל המסע הזה.
"תמיד היה לי ברור שיש קשר בין ההיעלמות שלו לשובו בנים", אומר מאיר. "מאז שהתלונן עליהם היה לו שם של 'מוֹסר', כלומר אחד שדינו מוות. הם סימנו אותו. מיד כשניסים נעלם התחלתי לתחקר חברים שלו. הם סיפרו על קשר שהיה לו עם בחור בשם מייק, אדם בן יותר משלושים. הם היו נפגשים והוא היה מוציא על ניסים המון כסף. לקח אותו לטייל בכל מיני מקומות. חברים של ניסים זיהו את האוטו שלו, והתברר שהוא שייך למישהו משובו בנים".
אביו של ניסים, הרב מרדכי שטרית, נפטר מעט יותר משנה אחרי היעלמות בנו. "אבא הגיע מצרפת, עם אמונת חכמים ותמימות. הוא לא היה יכול להכיל מציאות שאנשים עם חזות חרדית, בהובלה של רב, עושים דבר כזה איום ונורא".
במסגרת התחקיר האישי שביצע מאיר, הוא גילה שהאלימות הראשונה כלפי אחיו החלה לאחר ש"רב שכונת סנהדריה המורחבת פנה לאיש משמרות הצניעות ואמר שיש לו עבורו 'הזמנת עבודה', כלומר הטיפול באחי. הוא כנראה חשב שהמנדט שלו רחב יותר מטיפול בשכונה מבחינת הלכה, ועליו 'לנקות' אותה מבעיות. הם עשו את העבודה שהוטלה עליהם באשדוד וביער רמות. אחרי שאחי התלונן עליהם במשטרה, תושב סנהדריה שלח את אשתו להוריי והיא אמרה להם שכדאי שניסים ימשוך את התלונה. הגיעו לבית ההורים גם טלפונים מאיימים, אבל ניסים לא נכנע".
מאיר ידע שהוא עוקב אחר קבוצה קיצונית שמטילה אימה ברחוב החרדי, אך לא נרתע. "אני אומר למי ששואל אותי, זה כמו טרוריסטים. אם אתה מוריד את הראש מולם, הם יכופפו אותך עד הרצפה. אם אתה לא מפחד מהם – הם מבינים את זה ונרתעים ממך. שלושים שנה אני עוקב אחריהם, הם כבר לא יעשו לי כלום. פעם אחת מישהו הרים לפה טלפון ממספר חסוי, כשעניתי הוא אמר 'מטומטם מטומטם מטומטם'. חוץ מזה לא שמעתי מהם. אני פועל לפי החוק בלבד. הם גם מעדיפים לא להילחם בי. אם חס ושלום יקרה לי משהו – יצא החוצה הרבה יותר ממה שיודעים היום על קהילת שובו בנים, וזה הדבר האחרון שהם היו רוצים".
אט אט חיבר מאיר את הקצוות. "האוטו, האישה שדפקה אצלנו בבית, ובעיקר שיחות עם אנשים שפרשו מהכיוון האלים של שובו בנים ואמרו במפורש שניסים נעלם בידי הקבוצה הזאת. התפרסם שהם קבלני עבודה של משמרות הצניעות. במידע שהבאתי בזמנו למשטרה היה אלבום תמונות של אדם שאנשי שובו בנים עצרו וכלאו אותו בדירה ברחוב שמואל הנביא, נתנו לו מכות רצח, והוא הצליח לברוח ואף צילם את עצמו ואת הפגיעות שספג. האלבום הגיע אליי ונתתי אותו למשטרה כהוכחה לאלימות של אנשי שובו בנים".
עליתי לקבר הוריי והזמנתי אותם לשבת איתי, כמו שאדם מזמין את הוריו לשמחות שלו. אמרתי להם שבקרוב נביא את ניסים להיקבר לידם. זו הייתה אבלות שבצידה גם הקלה"
"מילאתי את חובתי להוריי"
לאורך השנים הרבות שחלפו מאז היעלמות אחיו לא הרפה מאיר מהנושא. שוב ושוב ניסה לפצח את התעלומה הנוראה, מה עלה בגורלו של ניסים. הוא ניסה להתחקות אחר צעדיו של אחיו, היכן יכול היה להימצא, מי יכול היה לחטוף אותו, והאם יש סיכוי לתקווה המזערית שאולי הוא עוד בחיים. "שואלים אותי למה המתנתי כל כך הרבה שנים, שלושים ושלוש שנים מאז שהחקירה הגיעה לקיר אטום, בלי קצה חוט, בלי פענוח. אבל כל אותו זמן חיפשתי, בדקתי, שאלתי", הוא אומר.
"האחים שלי התמודדו אחרת עם הפרשה", מוסיף מאיר. "הם הפנימו, נעלו את זה והמשיכו הלאה בחייהם. אני הבטחתי להורים שלי לעשות הכול לפתור את התעלומה".
במסגרת מסעו בעקבות אחיו, העמיק מאיר גם בתורת ברסלב, "כדי לראות מה היסוד של האנשים האלה משובו בנים. מתורת רבי נחמן למדתי מה עליי לעשות במקרה של 'הסתר פנים', כשאני לא יודע לאן ללכת. רבי נחמן אומר שבמקרה כזה יבטל אדם את עצמו ויחשוב שכרגע הוא בסירת מפרש, והרוח הראשונה שמגיעה, שייתן לה לדחוף והיא תוביל אותו לכיוון שהקב"ה רוצה'".
ואכן הרוח הגיעה למפרשים בסירתו של מאיר. לפני שלוש שנים פנתה אליו העיתונאית שני חזיזה וביקשה לפגוש אותו. "היא הייתה הרוח בסיפור שלי. היא הציגה שורת עובדות שמצביעות על כך שניסים לא חי. היא הייתה אז במהלך הכנת הסרט 'רב הנסתר', וצעדנו בדרך משותפת כדי שהסרט יעשה את העבודה. אני שותף לעבודה שלה, כדי להביא לפתרון התעלומה של ניסים אחי, למצוא אותו ולהביא אותו לקבורה. כל השנים היו שמועות, סיפורים. הייתי בטוח ב־90 אחוזים שניסים לא בחיים, אבל היה שביב של תקווה שאולי בכל זאת הוא חי.
"אימא שלי תמיד האמינה שמתישהו הוא פתאום יגיע. לפני ארבע שנים היא לא הייתה יכולה להכיל את הרוע הזה והלכה לעולמה, והוודאות שניסים חי ירדה איתה לקבר".
הסרט של שני חזיזה שודר בכאן 11 לפני כשנתיים והאיר מחדש כיוון חקירה שנזנח בעבר, ולפיו יש קשר בין אנשיו של ברלנד לבין הפרשה. בשבועות האחרונים נעצרו ועוכבו לחקירה כעשרה בני אדם בחשד למעורבות בפרשה. חלק מהשמות עלו גם בעבר, אך לא סופקו ראיות חד־משמעיות המחברות ביניהם לביצוע המעשים. בין העצורים גם ברלנד עצמו, יום לאחר שהחל לרצות עונש מאסר שנגזר עליו בעבירות של מרמה, בלי קשר לפרשה.
במהלך החקירה ביקש ברלנד לשוחח עם מאיר. הוא הגיע מיד לחדר החקירות, במחשבה שישמע סוף סוף מה עלה בגורל אחיו. "הבנתי שאם הוא מבקש שאבוא הוא רוצה לומר לי משהו משמעותי, שלא אמר לחוקרים". בפגישה אמר לו ברלנד: "אתה יכול לשבת שבעה ולומר קדיש. מצטער שלא אמרתי לך את זה לפני 35 שנה".
מאיר מתאר אדם שרחוק מתדמיתו הרווחת. "הוא ערמומי, חד, הסתכל לי בעיניים, דיבר לעניין. הבין בדיוק מה אני רוצה ממנו וסיפר בצורה חדה שאחי אינו בין החיים. הוא לא מעורפל או מנותק מהמציאות, הוא צלול לחלוטין".
מאיר ביקש מברלנד מידע שיוכיח כי אחיו איננו וכי הוא יכול לומר קדיש ולנהוג מנהגי אבלות. "אמרתי לו 'אם תודיע לי שראית גופה, אני עכשיו יושב שבעה'. הוא לא דיבר על כך בשלב הזה, אמר שלמחרת יהיה יותר מידע. אבל לא הוזמנתי שוב". את העדכון הבא קיבל מעורכי הדין של החשודים. אחד מהם, ככל הנראה בהוראת ברלנד, הודה במעשה ואף שחזר את הרצח לפרטים. הוא קשר את עצמו ואת החשודים האחרים לביצוע הרצח ביער אשתאול. בהיבט ההלכתי, המידע הזה אִפשר למאיר לקבל על עצמו את האבלות הסמלית בת השעה.
"עליתי לקבר של הוריי והזמנתי אותם לשבת איתי, כמו שאדם מזמין את הוריו לשמחות שלו. אמרתי להם שבקרוב נביא את ניסים להיקבר לידם. זו הייתה אבלות שבצידה גם הקלה. בגמרא כתוב שחייב אדם לברך על הרעה כשהם שהוא מברך על הטובה. אמירת ברוך דיין האמת, בלי שם ומלכות, הייתה בשמחה. רצון הבורא היה לקחת אותו מאיתנו ושנעבור את הדרך הזאת עד לוודאות המוחלטת. בפעם הראשונה אמרתי קדיש על אחי".
בשבת האחרונה אמר מאיר לראשונה אזכרה בבית הכנסת שבו הוא מתפלל בקביעות. "כשאמרתי 'נשמת ניסים בן רינה' הקהל היה בהלם. אין אדם שלא מכיר את הסיפור. מעבר לשמחה של התרת הספקות, אני שמח שאנחנו בדרך לפתרון. אני מאמין באמונה שלמה שבימים הקרובים נמצא די־אן־איי. יהיה לו קבר. שלושים וחמש שנה הנשמה מסתובבת בלי קבר, בלי מקום שהיא יכולה לנוח בו. בקרוב אוכל לומר שקיימתי את החובה שלי להוריי".
לא מאשים את המשטרה
ההתעמקות של מאיר בתורת ברסלב ובספרי חסידות נוספים, הפכה למסע אישי של לימוד ובירור. "כשאדם חווה הרבה טלטלות הוא שואל את עצמו מה הקב"ה רוצה ממנו. למה אין לי שקט, מנוחה, שלווה. התחלתי לעיין בספרים. במשך תקופה התעמקתי בברסלב, תקופה בחסידות אשלג. לאנשי ברלנד אין שום קשר לתורת ברסלב. האלימות והכוחנות רחוקות מאוד מרוח ברסלב שמקבלת כל אדם בסבר פנים יפות, אני לא מבין איך הם החליטו לעשות עבודה שאיש בציבור החרדי לא ביקש מהם ולא מינה אותם לעשות אותה. להעניש את החוטאים? זו תורת רבי נחמן? מאיפה לקחתם את זה על עצמכם?"
במהלך השנים הוא נחשף לעוד ועוד צדדים קשים בקהילת שובו בנים. "היה לי חברותא שהיה אחד המשפיעים הגדולים בחסידות ברסלב. הוא סיפר איך אנשי ברלנד רדפו אותו וגרמו למוסדות שהוא ניהל להיסגר. הוא היה צריך לעבור למקום אחר ולהתחיל הכול מחדש".
בעקבות מעצר החשודים נמתחה ביקורת על המשטרה, שלא עשתה די לפצח את הפרשה ואולי אף ידעה על הקשר בין אנשי שובו בנים ובין מעשי הרצח. אבל מאיר, שעוקב מקרוב אחרי עבודת המשטרה, מסרב להצטרף למבקרים.
"אנחנו מדברים על שני סוגי משטרה – מה שהיה אז ומה שיש היום", הוא אומר. "העולם השתנה, ואיתו גם כלי החקירה, השיטות והציוד. אנחנו מדברים היום עם משטרה אחרת לגמרי. החליפו כמה וכמה צוותי חקירה, ניסו להפוך את התיק מכל צד". בשנתיים האחרונות, מאז חידוש המאמץ להגיע לחשודים, הגיע מאיר שטרית מדי פעם למשרדי ימ"ר ירושלים. "יש לנו רמה מסוימת של חברות", הוא אומר. "היה תהליך עד שהם רכשו את אמוני, אבל זה קרה. הם אמרו לי 'מאיר, תן לנו את כל המידע. אנחנו עובדים'".
מאז, הקשר הדוק. מאיר מקבל עדכונים ורוחש אמון מלא לחוקרים. "היום אני עוקב אחר עבודת המשטרה ומגלה כמה השמיכה קצרה מעל כל העבודה שיש לה. אחרי הפרשה הזאת מחכים למשטרה עוד תיקים שצריך לטפל בהם ולפענח אותם. אתה מבין שאין להם תקציב, אמצעים וכוח אדם לעבוד על כל המקרים האלה יחד. אני לא יכול לדון אותם. הם צודקים בבקשה שלהם להגדלת תקציבים". מאיר מבקש לציין גם את גופי התקשורת שהשאירו את הפרשה על סדר היום. "בלי התקשורת לא היה קורה כלום. היום אני מבין שלעיתונות יש כוח להזיז דברים. רק כשהסרט של שני פורסם המשטרה הבינה שיש לחקור את הנושא הזה עד הסוף".
לדבריו, הרחוב החרדי תמך בו לאורך הדרך. "כולם מזוהים איתי. בימים האחרונים אנשים רואים אותי ברחוב ושואלים אם יש קבר, אם מצאו קצה חוט. בקהילת שובו בנים פחות תומכים, הם קוראים לי 'מויסר', מבחינתם מסרתי את השמות שלהם לשלטונות. יש להם הפרעה מסוימת. מה הם חושבים, רצחו את אח שלי ואני אגן עליהם? מבחינתם ברלנד צדיק והוא הודה במעשים שלו כי הוא צדיק הדור ולוקח על עצמו את עוונות העם, אבל האמת תתגלה בקרוב".
לא רק בקרב חסידיו נהנה ברלנד נהנה ממעמד ייחודי. "במשך שנים הוא היה מחוזר על ידי רבים מהפוליטיקאים החרדים. הם רצו את תמיכתו ואת ההצבעה של אנשיו במערכות הבחירות. בי אישית זה פגע בצורה איומה. הם מכירים אותי ואת הסיפור, ולמרות זאת הם רדפו אחרי הקולות שלו למען המפלגות שלהם. אני פגוע עד עומק נשמתי מהחיזור אחרי אדם שמסוגל להוציא 'פסקי דין' של רציחה. גם בתוך ברסלב אמרו להם את זה. חשבתי שיש איזה גבול, עד שגיליתי שחלק מהם הלכו לבקר אותו במעצר. הייתי בטוח שלפחות כשפורסמו הדברים הם יגיעו לבקש סליחה על התמיכה, אבל זה לא קרה.
"יש כאן משפחה שסבלה, חברים שסבלו, הציבור החרדי כולו אוכל מרורים מהסיפור הזה ונאלץ לעמוד ולהסביר, להכחיש קשר בכל פעם מחדש. והמפלגות החרדיות הלכו וחיזרו על פתחיו בשביל קולות. היחידים שלא השתתפו במשחק הזה הם אנשי מפלגת דגל התורה, מהשאר אני מצפה להתנצלות. אני לא מאמין שזה יקרה, אבל הלוואי ואתבדה".
עורכות הדין נעמה אלחדד ורותם טובול, המייצגות את ברלנד, מסרו בתגובה: "הרב אליעזר ברלנד מכחיש מכל וכל מעורבות וידיעה ביחס לחשדות המיוחסים ולאירועים הנטענים. נוכח צו איסור הפרסום, אין ביכולתנו להגיב לגופם של דברים. מה שהחל בקול תרועה, בוודאי יסתיים בקול ענות חלושה בכל הנוגע למעורבות הנטענת של הרב אליעזר ברלנד, שהנו חף מכל אשמה".
