במהלך פעילות סינון עפר ארכיאולוגי שמפעילה עיר דוד בגן הלאומי עמק צורים, נכונה למשתתפים הפתעה: בין שפכי העפר הארכיאולוגי שהגיע מחפירות שניהלה רשות העתיקות למרגלות הכותל ואשר סונן במקום, נחשפה אבן סגלגלה וזעירה ששימשה כחותם (גמה) בתקופת בית המקדש השני לפני כ-2000 שנה.
החותם עשוי אבן יקרה מסוג אחלמה בגווני סגול ולילך ולרוחבו תעלת חרירה שלתוכה הוכנס חוט מתכת, אשר שימש לענידת האבן כטבעת. אורכו של חותם האבן האובלי 10 מ"מ, רוחבו 5 מ"מ ועוביו 7 מ"מ. החותם שימש לחתימה ולאשרור מסמכים וסחורות והיווה פריט אופנתי שנענד לשם נוי כתכשיט.
במאמר מדעי שצפוי להתפרסם בקרוב מבקשים החוקרים אלי שוקרון, פרופ' שוע אמוראי-שטרק ומלכה הרשקוביץ שחקרו את הממצא, לאפיין את החריתה שעל גבי החותם. לדברי החוקרים, על האבן היקרה מופיעות חריתות של שני אלמנטים, אחד ליד השני. האלמנט הראשון מציג ציפור, ככל הנראה יונה, ולידה מופיע ענף עבה ארוך ומעוגל ועליו חמישה פירות. לאחר בחינה של הממצא, החוקרים סוברים כי הצמח המופיע על האבן הוא צמח בושם האפרסמון, המוזכר במקרא, בתלמוד ובמקורות ההיסטוריים.
האפרסמון, שכלל אינו דומה לפרי האפרסמון של ימינו, מתואר כצמח יקר, ששימש להפקת תרופות, משחות ובשמים ואף היה חלק ממרכיבי הקטורת שהוקטרה במקדש.
"מדובר בממצא חשוב כיוון שזוהי הפעם הראשונה שבה מתגלה בעולם אבן חותם עם תיאור של הצמח היקר והמפורסם עליו יכולנו עד היום רק לקרוא במקורות ובתיאורים ההיסטוריים" אומר הארכיאולוג אלי שוקרון, שניהל את החפירה מטעם רשות העתיקות ועיר דוד .
לדברי החוקרים, "לקראת סוף ימי בית שני הלך והתרחב השימוש בחותמות אבן והן נעשו נפוצות יותר, אולם במרבית החותמות שהתגלו עד כה עם תיאורים צמחיים, מקובל למצוא צמחים שהיו נפוצים בארץ ישראל באותה העת: גפן, תמר וזית, הנמנים על שבעת המינים" מספרת אמוראי-שטרק. "כשניגשנו לבחון את החותם, מיד הבחנו כי הפרי שמופיע עליו, לא דומה לאף אחד מהפירות שנתקלנו בהם עד היום". לאחר בחינה מעמיקה של הממצא העלו החוקרים את ההשערה כי מדובר בענף בושם האפרסמון.
לדברי פרופ' אמוראי-שטרק, "היונה מהווה מוטיב חיובי בעולם ההלניסטי, הרומי והיהודי. היא מסמלת עושר, אושר, טוב והצלחה". פרופ' אמוראי-שטרק מציינת כי יש בחריתה שעל החותם כדי להעיד על זהותו של האדם שענד את הטבעת.
"אם אכן מדובר בפרי האפרסמון המפורסם והיקר, הרי שסביר להניח כי בעל החותם היה יהודי בעל אמצעים, שכן ההפקה והמסחר שהתקיימו סביב צמח האפרסמון, נשלטו באותה תקופה בידי יהודים שחיו באגן ים המלח, שם גידלו את הפרי. יתכן שבעל החותם היה אדם בעל מטע לגידול אפרסמון". לדברי הארכיאולוג אלי שוקרון: "הממצא מספק לנו הצצה אל חיי היום יום של האנשים שחיו בימי בית המקדש השני, ימי תפארתה של ירושלים".
חלק מפרשני המקרא, מזהים את האפרסמון ברשימת התשורות שהעניקה מלכת שבא למלך שלמה. בכתביו של ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, מסופר כי מרקוס אנטוניוס העניק לאהובתו קלאופטרה במתנה מטעי אפרסמון.
