מסע החיזורים הישראלי אחר ירדן ממשיך במרץ. אחרי ראש הממשלה נפתלי בנט, גם הנשיא יצחק הרצוג נפגש בשבוע שעבר עם עבדאללה מלך ירדן, בארמונו בעמאן. כמיטב המסורת הירדנית, כאשר מדובר במפגש עם מנהיגים ישראלים, הוא לא פורסם בזמן אמת ותמונה ממנו לא יצאה לכלי התקשורת.
הרצוג הגדיר את המפגש בריאיון לערוץ 13 כ"מאוד רציני", ואמר כי סגנית נשיא ארה"ב קמלה האריס שוחחה איתו על היחסים שבין ישראל לירדן. "יש פה שעת רצון שצריך לנצל אותה בתבונה ובחכמה", אמר הרצוג. המפגש בין עבדאללה להאריס התקיים ביולי בוושינגטון, אז נפגש מלך ירדן גם עם הנשיא ג'ו ביידן, והיה למנהיג הערבי הראשון אותו פגש נשיא ארה"ב. בתקופת הנשיא טראמפ, נדחק מעמדה של ירדן שהתנגדה לעסקת המאה ששאף לקדם הבית הלבן, והסתייגה גם מהסכמי אברהם.
החשש הירדני נבע מתחושת איום מהתחזקות הגישה כי ירדן היא המדינה הפלסטינית, כמו גם ממחאות של הרוב הפלסטיני בממלכה, וכן מהחלשת החזקה שהם אוחזים בה כיום בהר הבית, שהסכם עשוי היה לערער עליה. בביקורו של מזכיר המדינה אנתוני בלינקן בישראל בתום מבצע שומר החומות, הוא הגיע גם לירדן. בהודעה של מחלקת המדינה אז, נכתב כי ארה"ב מכבדת את "התפקיד המיוחד" של ירדן במקומות הקדושים, והובע רצון לחיזוק של היחסים האסטרטגיים בין ארה"ב וירדן.
היחסים בין ישראל וירדן נתפסים כמי שהיו בשפל בשנים האחרונות, שהגיע לשיא עם החלטתה של ירדן להשיב לידיה את צופר ונהריים. נרשמו גם אירועים דוגמת עיכוב אישור המעבר לטיסתו המתוכננת של נתניהו לאמירויות מעל שטחה של ירדן, וכן הפרות סטטוס-קוו קבועות בהר הבית. בממשלת בנט-לפיד מתגאים בהתחממות המחודשת של היחסים עם ירדן, ומציגים אותה תדיר כנקודת שיפור מהיחסים העכורים ששררו בין עבדאללה לראש הממשלה לשעבר נתניהו.
אולם עד כה, נראה כי המחוות כולן במערכת היחסים הזו מגיעות מצידה של ישראל. החל מהאישור למכור לירדן כמויות גדולות של מים – 50 מיליון קוב – במחיר נמוך, ועד לעלייה לרגל של מנהיגים ישראלים לארמון המלוכה. ומעל כל זה – נדמה כי המשמעות החמורה מכולן היא השבת מעמדה של ירדן כמתווכת אזורית.
בשבוע שעבר התקיים בקהיר מפגש בין המלך עבדאללה, נשיא מצרים א-סיסי, ויו"ר הרש"פ אבו-מאזן. לעומת ההסתייגויות של בנט מהליך מדיני והתעקשות שלו כי הוא פועל למען ייצוב כלכלי בלבד, מהפגישה בקהיר יצאה קריאה השואפת לחידוש הליך כזה.
ההישג המשמעותי ביותר של הסכמי אברהם, הוא ניפוץ הפרדיגמה לפיה הסכמי שלום וקשירת יחסים בין ישראל למדינות ערביות, תלויים בוויתורים ישראלים ובהקמת מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון. הם הכילו את הפוטנציאל להיערכות אזורית מחודשת מול איראן, במיוחד כאשר ארה"ב הולכת ונעשית משענת קנה רצוץ בעיני בעלות בריתה במזרח התיכון.
כעת, ההתחנפות הישראלית לירדן בגיבוי אמריקני, עלולה להסיג לאחור את ההתקדמות הזו. להציף ולהעצים מחדש את הנושא הפלסטיני, גם אם העומד בראש הממשלה הנוכחית טוען בתוקף כי אין לו כוונה לפצוח בהליך מדיני.
