נובמבר 2016 היה חודש קשה ליערות בישראל. על פי נתוני קק"ל נשרפו בין ה־22 ל־26 בחודש כ־7,500 דונם יער בהרי ירושלים, בשריפה הנחשבת לגדולה ביותר מאז השריפה בכרמל ב־2010. בצפון נשרפו כ־1,000 דונם ב־39 אירועי שריפות יער, באזור מנשה והשרון נשרפו כ־1,500 דונם, באזור החוף והשפלה נשרפו כ־700 דונם, זאת בנוסף לשריפות בגליל התחתון, בגלבוע, בגליל המערבי ובכרמל.
הרשות הארצית לכבאות והצלה דיווחה כי טיפלה באותם ימים ביותר מ־1,700 שריפות בשטחים פתוחים ובנויים באזורים שונים ברחבי ישראל. טפסר בדימוס רן שלף, מי שהיה ב־2016 ראש מחלקת חקירות ברשות לכבאות והצלה, טען כי רוב השריפות המשמעותיות נגרמו מהצתות מכוונות של ערבים.
בעקבות האירועים החמורים שזכו באותם ימים לכינוי "טרור ההצתות", יצאו משטרת ישראל, צה"ל והשב"כ בפעילות מיוחדת. במהלכה נעצרו 37 חשודים – פלסטינים וערבים ישראלים. רבים מהעצורים שוחררו בהמשך, ולבסוף הוגשו שישה כתבי אישום נגד 13 נאשמים בסך הכול, רובם על שריפות קטנות יחסית מקרב אלו שהתחוללו באותו חודש. חשד למניע לאומני, הוזכר רק באחד מכתבי האישום. חלק לא קטן מכתבי האישום הסתיימו בעונשי מאסר נמוכים משנתיים.
שריפות הענק שאירעו בימים האחרונים בהרי ירושלים, פרצו כתוצאה ממעשה ידי אדם, כך אמר השבוע דדי שמחי, נציב כבאות והצלה. בכבאות עוד לא יודעים לומר אם מדובר במעשים בזדון או ברשלנות, אולם כך או כך מי שמצפה שרשויות החוק יגיעו אל האשמים וימצו איתם את מלוא חומרת הדין, ככל הנראה צפוי להתאכזב.
אירועי נובמבר 2016 מדגימים את מה שנראה כמו תהליך משפך בכל הקשור לטיפול הרשויות בשריפות. בשלב הראשון נדרש מערך הכבאות להכריע אם מדובר בהצתה או לא, וברוב המקרים מצליח בכך. הקושי הגדול נמצא בשלב איתור המציתים, אז המשפך מצטמצם ביותר ומעט מאוד חשודים נעצרים. מספר העצורים נגדם מצליחים לגבש כתבי אישום נמוך עוד יותר, ובסופו של התהליך – העונש שמקבלים אותם מציתים נמצא גם הוא ברף הנמוך יחסית.
"בשלב הראשון צריך להבין שנקודת הפתיחה שלנו לא טובה", מסביר טפס"ר בדימוס שלף. "כשחם מאוד נוצרים שטחים גדולים של מה שנקרא בעגה המקצועית 'מטען אש' – צמחיית חורש שמתייבשת והופכת לחומר שנדלק בקלי קלות. כל גפרור, גץ או דבר הכי קטן יכול לגרום לדליקה. כשזו נקודת הפתיחה צריך להבין שהתופעה של שריפות ענק לא עומדת להיעלם. זה יכול להיעשות בכוונה תחילה, וגם יכול להיות רשלנות של מישהו שריתך, מישהו שהדליק גזם, או אפילו כשל מקומי בהובלת חשמל".
את התשובה לשאלה מהו הגורם לדליקה, שלף טוען שמערך הכבאות יודע לתת יחסית מהר. "יש לרשות הכבאות וההצלה מערך חוקרים שעושה את העבודה בצורה טובה, וכמו שאנחנו רואים בימים אלה סביב השריפות בהרי ירושלים, כעבור ימים ספורים חוקרים ומבינים מה גרם לדליקה".
הבעיה מתחילה באיתור המציתים. ניצב בדימוס שלום קעטבי אשר שירת בתפקידו האחרון כמפקד מחוז ש"י של משטרת ישראל, מכיר את תופעת ההצתות ואת הניסיון להיאבק בה. לדבריו אין בידי הרשויות יכולת להעמיד לדין את המציתים בתנאי השטח שבהן מתרחשות השריפות. "כל אחד שמסתובב בשטח עם סיגריה, מצית או קופסת גפרורים יכול לזרוק בדלי סיגריה בוערת, להיעלם מהמקום ולהביא לשריפת ענק שתפרוץ שם אחרי שהוא כבר לא יהיה באזור. אין כלים של ממש נגד התופעה הזאת. לך תמצא אדם שהלך בשטח פתוח בין כפר פלסטיני לישוב יהודי או סמוך לירושלים, נזכר בדרך בדוד שלו שנעצר בשב"כ, או במשפט שהאימאם במסגד שבו הוא מתפלל אמר נגד ישראל, והחליט בשנייה אחת לזרוק סיגריה. הוא לא דיבר על זה עם אף אחד, לא נשלח על ידי גורמים מסוימים, אין עליו מודיעין".
ניצב בדימוס שלום קעטבי: "לך תמצא אדם שהלך בשטח פתוח בין כפר פלסטיני ליישוב יהודי, נזכר בדרך במשפט שהאימאם אמר במסגד, והחליט בשנייה אחת לזרוק סיגריה"
גם במקרים שבהם אכן נעצר חשוד, נתקלת המשטרה בקשיים בהבאה לדין. "אין ראיות פורנזיות שקושרות באופן חד־משמעי את אותו חשוד לשריפה. אין מצלמות בשטח הפתוח, ועד שמוצאים אותו – הסיגריות או הגפרורים כבר לא אצלו ואין לו ריח של בנזין על הידיים. מבחינת השופט, אם אין סרטון שבו רואים בפירוש את האדם שופך דלק ומדליק אש שמתפשטת אחר כך לכדי שריפת ענק – בשום אופן לא יקבלו את החשדות, אפילו לא יאריכו את המעצר. בתי המשפט דורשים רף גבוה של הוכחות במהלך החקירה, ובמקום להיות גורם מרתיע, מערכת המשפט הופכת במקרים כאלה לדלת מסתובבת. החשודים בהצתה נכנסים ויוצאים ללא עונש ממשי וללא שמצליחים לנקוט נגדם בצעדים ממשיים. התוצאה היא ששוטרים רואים חשודים שמשוחררים אחד אחרי השני, חקירות שלא מבשילות לכדי כתב אישום, והמוטיבציה להמשיך להביא חשודים למעצר, יורדת", מסכם ניצב בדימוס קעטבי.
"סעיף 448 לחוק העונשין קובע כי הצתה דינה מאסר של 15 שנה, ואם מדובר בהצתה של רכוש המדינה העונש הוא 20 שנה. אבל לא היה מצית שישב 20 שנה וגם לא קרוב לזה", מסכים גם טפסר בדימוס שלף. "בארה"ב אדם שהצית יער יכול לקבל עונש מאסר של 30 ו־40 שנה. בישראל אנחנו רחוקים מזה. הפרקליטות לא דורשת עונשים כאלה ובתי המשפט לא גוזרים עונשים כאלה. להערכתי בישראל יושבים לא יותר משנתיים־שלוש על הצתה. במקרים קשים שבהם נגרם נזק לדירה, זה אולי יכול להגיע לשבע שנים. באירועי נובמבר 2016 נעצרו חשודים והובאו לדין, ולצערי העונשים שניתנו היו קלים באופן יחסי. האם יש בענישה כזו איזשהו גורם מרתיע? אני לא חושב".
העלמת עין מכוונת
"אני מכיר את הקשיים והבעיות שבהתמודדות מול מציתים, אבל ברור לי שאם יהיה רצון מצד הרשויות, הכול פתיר", טוען אורי ספיר, סמנכ"ל התיישבות בתנועת "השומר החדש". ספיר ומתנדבי הארגון שהוקם מתוך מצוקת הפשיעה החקלאית, נמצאים בשטח 24/7, מסיירים ועוקבים. "ההצתות הן מכת מדינה לא מטופלת", קובע ספיר. "בתקשורת עוסקים בשריפות הגדולות, אבל אני יכול להגיד לך מהשטח שהצתות של שטחים חקלאיים ויערות זה דבר שלצערי הוא שגרה. רק שלרוב זה לא מתפשט לממדים שראינו השבוע. הצתות הן כלי בידי עבריינים להלך אימים ולנסות להוציא חקלאים מהקרקע שלהם. לפעמים זה לשרוף להם טרקטור, לפעמים זה לשרוף שטחי מרעה, ולפעמים זה להצית יער".
לדברי ספיר, טענות המשטרה על קושי באיתור מציתים, לא תמיד מחזיקות מים. "ביישוב ציפורי יש שטחים שבשנה שעברה הוצתו שלוש או ארבע פעמים. כולם יודעים מי רוצה לקחת את השטחים האלה מהיישוב ציפורי, משפחות מאוד ספציפיות מכפר סמוך, ואם המשטרה הייתה משקיעה טיפה מאמץ לאכן את הטלפונים של חברי אותן משפחות, שזה צעד שאפשר לנקוט גם לאחר מעשה, אני בטוח שההצתות האלה היו מפוענחות. אני מכיר את היכולות של המשטרה וגופי הביטחון, ואם הם באמת היו רוצים, הם לא היו מתקשים לשים את ידם על מציתים. נכון, מאוד קשה לתפוס על חם מציתים, כי אדם יכול לזרוק כמה גפרורים ועד שסייר שם לב שיש אש, האיש נמצא כבר כמה קילומטרים משם. מצד שני, בישראל תפסו עבריינים יותר מתוחכמים ואנשים שביצעו פשעים יותר מורכבים. עם האמצעים שיש בידי משטרת ישראל זה לגמרי אפשרי".
אורי ספיר, "השומר החדש": "בציפורי יש שטחים שהוצתו שלוש או ארבע פעמים. אם המשטרה הייתה משקיעה מאמץ אני בטוח שההצתות האלה היו מפוענחות"
לספיר יש הסבר אחר לשאלה מדוע מצליחים מציתים לחמוק ממיצוי הדין בידי הרשויות. "יש פה העלמת עין, ניסיון בכוח לא לצייר את זה כאירוע לאומני ומגמה 'להכיל את האירועים', והכול בשם סיסמאות נבובות כמו 'לא ללבות את השטח'. עכשיו כשזו שריפת ענק וגם פינו אנשים מהבית, זה תפס כותרות, ובצדק. אבל בשנה שעברה אנחנו בשומר החדש התמודדנו עם שריפות בצפון בהיקפים שהגיעו לסך שטח שלא רחוק ממה שאנחנו רואים עכשיו. 18־17 אלף דונם הוצתו, ואני לא חושב שמישהו מהמציתים הגיע בכלל לבית משפט. התוצאה הסופית היא עשרות אלפי דונמים שנשרפים במדינת ישראל מדי שנה, ואין שום מיצוי דין ושום מאמץ מודיעיני לטפל בתופעה הזו".
גם באשר לטיפול של הרשויות בשריפה הנוכחית, ספיר לא אופטימי. "אומרים עכשיו שהשריפה בהרי ירושלים היא 'מעשה ידי אדם'. יופי. זה אומר שגם יעשו משהו ויגיעו למי שצריך? הצתה היא עבירה מהחמורות שבספר החוקים של מדינת ישראל, ומה שאנחנו רואים זה אפס טיפול מצד כל הרשויות".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה כי "בכל שריפה המעלה חשד לביצוע פלילי של הצתה ברשלנות או בזדון, פועלת המשטרה בהתאם לחוות דעת חוקרי הדליקות של כב"ה. שריפות שהתרחשו בחודשים האחרונים באזור והעלו חשד להצתה או לרשלנות, נחקרות בימים אלו במטרה להגיע לחקר האמת לרבות השריפה הנוכחית בהרי ירושלים. יודגש כי כל חשד להצתה נבדק ביסודיות ואנו פועלים באמצעים העומדים לרשותנו כחוק כדי לאתר את המעורבים בהצתות ולמצות עמם את הדין".
מהפרקליטות נמסר בתגובה כי "הפרקליטות פועלת במסגרת הסמכויות שמקנה לה החוק. בתיקים שמועברים ממשטרת ישראל ונמצאת בהם תשתית ראייתית המבססת סיכוי סביר להרשעה, מוגשים כתבי אישום ומתבקש רף ענישה גבוה".
