שבוע שלם של אכזבות באולם הבודוקאן הסתיים הערב (מוצ"ש) בטוקיו בשמחה גדולה ובהישג נהדר של נבחרת הג'ודו, שזכתה במדליית ארד בטורניר הנבחרות. זו הפעם הראשונה שהטורניר מתקיים באולימפיאדה, ומדובר בקונספט שבו מתחרים שישה נציגים מכל נבחרת, בשישה משקלים שונים, כאשר המנצחת היא מי שמשיגה ראשונה ארבעה ניצחונות.
אם אחרי שישה קרבות התוצאה היא שוויון, מגרילים וכך קובעים איזה משקל יערוך קרב זהב נוסף ומכריע. הנבחרת פתחה את ההתמודדות מול נבחרת איטליה ולאחר שישה קרבות, בשוויון 3:3, הייתה זו הג'ודוקה, גילי שריר, שעלתה בגורל להתחרות שוב.
שריר, שכבר ניצחה בקרב הראשון שלה, התעלתה כאשר עשתה זו שוב, העלתה את הישראלים לשלב רבע הגמר והפכה לאחת מגיבורות היום. ברבע הגמר פגשה הנבחרת את צרפת החזקה ואחרי פתיחה חזקה, בה הובילו הישראלים 1:3, הפכו הצרפתים את התוצאה במספר תצוגות תכלית, שכללו בין השאר ניצחון נוסף של טדי רינר האגדי על אורי ששון (הדיח אותו גם בחצי הגמר בריו, וגם בסיבוב הראשון בטוקיו השנה), הצרפתים ניצחו 3:4 והמשיכו עד לגמר, שם הפתיעו את נבחרת יפן וזכו במדליית הזהב. ההפסד הוריד את ישראל שוב אל בית הניחומים, שם פגשה בקרב הראשון את ברזיל, אותה הצליחה לנצח 2:4 ולעלות לקרב המיוחל על המדליה, מול רוסיה החזקה.
ברוסיה ראינו משהו שונה מכל מה שראינו מהג'ודו הישראלי בימים האחרונים – התעלות ברגעים הנכונים, לחימה חסרת פשרות והצלחה שרדפה הצלחה. שגיא מוקי (שעלה רק לקרב הגמר), פיטר פלצ'יק, רז הרשקו הנהדרת ותמנע לוי נלסון, שהכריעה את המפגש, לאחר שכבר הייתה בפיגור, קבעו 1:4 ענק על הרוסים, מה שהוביל להתפרצות שמחה שלא נרגעה למשך דקות ארוכות.
"הכול התחבר לנו, הוכחנו שאנחנו לוחמים אחד אחד והאחדות שלנו פה היא זו שניצחה היום", אמר שגיא מוקי הנרגש זמן קצר לאחר הזכייה, "עליתי להתחרות מול יריב ששוקל עשרה קילו יותר ממני, זה היה סוג של הימור אבל כזה שהצליח. אני פשוט שמח שזה קרה. לבוא לפה אחרי השבוע הזה היה לא פשוט, ואם חוליה אחת בינינו הייתה נשברת, זה לא היה קורה. הצלחנו להתעלות, לנתק את מה שקרה ובזכות זה יש לי על הצוואר מדליה אולימפית".
"זו הייתה חוויה פשוט מטורפת", קבעה נלסון לוי, שכאמור השיגה את הנקודה האחרונה, "רוסיה היא מעצמה בג'ודו והיום לא ניצחנו אותם, אלא פרקנו אותם. יש לנו נבחרת מאוד תומכת, כל אחד נתן את החיים שלו על המזרון. דחפנו אחד את השנייה ועשינו את זה יחד עם הצוות המקצועי הנהדר שלנו".
אחד האנשים השמחים בחבורה היה פיטר פלצ'יק, שביום חמישי אכזב בענק, לאחר שלא הצליח להגיע לקרב על מדליה, למרות הציפייה הגדולה, ואחרי ההישג נראה שאבן ענקית ירדה מליבו. "כולנו עברנו פה שבוע מאוד קשה, היינו מרוסקים פה אני באופן אישי מילאתי לפחות שני דליים של דמעות", שיתף פלצ'יק, "היום, בניגוד למה שקרה השבוע, כול אחד מאיתנו הצליח להביא את הערך המוסף למזרון. באופן שוטף, אנחנו עסוקים במטרות והשאיפות האישיות שלנו אבל היום זה היה אחרת- נלחמנו גם בשביל הקבוצה, הדגל והאנשים שראו אותנו בבית. באנו רעבים וידענו, שבניגוד לתחרויות אחרות, כאן יש לנו הזדמנות נוספת ואחרונה לקחת מדליה ולקחנו אותה בשתי ידיים ועשינו את זה". זמן קצר לאחר התחרות קיבלו חברי הנבחרת כולה, 11 במספר, את המדליה על טקס חגיגי בפודיום. גילי כהן, היחידה שלא נרשמה לתחרות, בשל העובדה שאינה כשירה במאת האחוזים, לא תענוד מדליה אבל תזכה במענק של 50 אלף שקל, אותו יקבל כל אחד מהספורטאים, כאשר המאמנים, שני הרשקו ואורן סמדג'ה, יחלקו יחדיו 250 אלף שקלים נוספים.
ברגע שכחו הכול
אחרי חוסר ההצלחה בענף הג'ודו במהלך השבוע החל גל של ביקורת כלפי הנבחרת וראשיה. סיום תחרויות והזכייה במדליה הובילה כמה מראשיה להתבטא לראשונה מאז הגיעו לטוקיו. "אנשים שלחו לי קללות כל השבוע ברשתות החברתיות ובכירה בוועד האולימפי הישראלי ביקרה אותנו ברדיו תוך כדי שהקרבות עוד נמשכים, אני לא מבין מה זה צריך להיות", התלונן אורן סמדג'ה, מאמן נבחרת הגברים.
עבור סמדג'ה מדובר ביום מיוחד במינו, מאחר שלפני עשרים שנה בדיוק היום, היה לגבר הישראלי הראשון שזוכה במדליה אולימפית בברצלונה 1992. "לפני כמה חודשים קיבלתי הצעה יוקרתית לאמן נבחרת בכירה מאוד באירופה, אבל מבחינתי זה לא על הפרק כי אני רוצה לשמח את מדינת ישראל ואני נשאר. נעשו השבוע טעויות, היו דברים שניסינו ולא עבדו ואנחנו נתקן אותם, אין לי שום בעיה להודות בזה. אבל מכאן ועד להגיד שנכשלנו, עם שני ספורטאים עד היום שנלחמו על מדליה, וכמה אחרים שסיימו במקום השביעי, זה פשוט לא נכון. קשה מאוד לזכות במדליה אולימפית, אני יודע את זה לא מסרט או מספר, עברתי את זה על הבשר שלי. אבא שלי, אדם יקר בן 89, היה בין מייסדי ענף הג'ודו בישראל. הוא צלול מאוד ואמר לי, שאני לא חוזר הביתה בלי מדליה, ולשמחתי אני כבר חתום על שמונה מדליות למדינת ישראל. אני חושב שחייבים למנות את משה פונטי, יושב ראש איגוד הג'ודו, ליו"ר הוועד האולימפי, הוא ייקח את הספורט למקום אחר".
גם פונטי עצמו הרשה לעצמו הערב להתבטא לראשונה, "פשוט זלזלו בנו ומחקו את כל מה שעשינו", קבע פונטי, "אני לא מבין מאיפה בא הרוע הזה, מאיפה המחשבה להגיד דברים כאלה על ספורטאים ומאמנים, שנותנים את הנשמה שלהם כדי להצליח. אין לי שום בעיה שיבקרו אותנו, גם אנחנו נסיק את המסקנות שלנו בארץ ואני אשנה דברים שלא היו טובים. מקבלים כל כך הרבה החלטות ולא תמיד הכול עובד, אבל למה להגיד דברים שיביישו אותנו, למה לכתוב עלינו בכזה רוע? ברגע אחד שכחו השבוע מי זה אורן סמדג'ה ומה אני תרמתי לאיגוד, הביקורות נגדנו השבוע היו פשוט מביישות".
מי שבלטו בהיעדרם בשטח הערב אלו ראשי הוועד האולימפי, ופרט לאנשי יחסי הציבור של הוועד, אף אחד מהם לא נראה בשטח. הסיבה היא סכסוך עמוק ארוך ימים בין הוועד האולימפי, לבין איגוד הג'ודו, סכסוך שהחל לפני כמה שנים, ובבסיסו מחלוקות לגביי חלוקת תקציבים, התווית דרך וככל הנראה גם מאבקי אגו לא קטנים. הסכסוך השבוע, כך נראה רק העמיק, כאשר לאחר כמה ימים פחות מוצלחים באולם הג'ודו, החלו להישמע קולות ביקורת, חלקם אנונימיים וחלק לא, באמצעי התקשורת, מה שרק החמיר את הקרע המיותר הזה בין הצדדים.
