בישיבת הממשלה שהתקיימה הבוקר, הוחלט לסגור את המשרד לנושאים אסטרטגיים. דרישה שנכללה בהסכם הקואליציוני בין יש עתיד לימינה. (בעצם, זהו המשרד הממשי היחיד שעל סגירתו החליטה הממשלה הבוקר, שכן שאר המשרדים עליהם דובר מעולם לא הוקמו בפועל, בשל העובדה כי הממשלה היוצאת לא העבירה תקציב).
לסגירת המשרד קדם מסע של לחצים מצד גורמים שסברו כי אין בו צורך. באוקטובר 2015 החליט הקבינט המדיני-ביטחוני להטיל על המשרד לנושאים אסטרטגיים, את האחריות לפעול כנגד מסע הדה-לגיטימציה ותנועת החרם, ה-BDS, שהסיתו נגד ישראל.
בחמש השנים מאז ועד 2020, עמד בראש המשרד השר גלעד ארדן, שאכן קידם את המאבק. אשר פרדמן, כיהן כמרכז התחום הבינלאומי במשרד, ובהמשך כראש המטה של ארדן, ונטל חלק מרכזי בבניית הרשת הפרו-ישראלית הגלובלית למאבק בדה-לגיטימציה.
אל מול החלטת הסגירה היום, אומר פרדמן כי המשרד לנושאים אסטרטגיים "יזם ויישם את הגישה של מלחמה רשתית אל מול רשת. המשרד בנה רשת של כל משרדי הממשלה, כל הגופים הרשמיים, וכל הארגונים הפרו-ישראליים המובילים כדי להילחם בדה לגיטימציה וב-BDS, וזה באמת מה שנדרש כדי לנצח". על השאלה האם לדעתו יש במשרד החוץ את היכולת לקיים מאבק כזה, הוא משיב כי "כמובן שכל נציגות בעולם מכירה את הזירה שלה, אבל מבחינת הסתכלות כוללת על האתגר והמגמות העולמיות שלו ומה יקרה בעוד שנה או שנתיים, ואיך מהלך של ארגון כזה או אחר הולך להשפיע נאמר על מדיניות חברות ההשקעה האירופאיות בעוד שנה – למיטב הבנתי יש שם משאבים מוגבלים שמוקדשים לסוגיה".
מי שעבדו במשרד, מתארים כי ארגוני החרם עברו במידה רבה בשנים הללו בהן הם פעלו נגדם, מהתקפה למגננה. וכן כי העובדה שהמשרד היה שותף לחשיפת קשרים בין ארגוני חרם לטרור ואנטישמיות, הביאה בסופו של דבר לסגירת חלק ממקורות המימון של הארגונים הללו.
פרדמן מזהיר, שאם ממגוון סיבות, בהן הקורונה, או טראמפ, "נהנינו מכך שהנושא קצת דעך בשנים האחרונות, הרי שהוא הולך לחזור בצורה משמעותית מאוד. יש גם מגמות חיוביות, כמובן שהסכמי אברהם ישפיעו לטובה, ויכול להיות שהממשלה המגוונת הנוכחית תצליח לבנות גשרים לקהילות פרוגרסיביות, אבל ראינו במבצע האחרון בעזה, שזה עומד להיות אתגר משמעותי יותר בשנים הקרובות משהיה בשנים האחרונות".
אתה סבור שסגירת המשרד הגיעה במידה מסוימת בשל לחץ תקשורתי?
"אני חושב שרוב התקשורת לא הבינה נכון את פעילות ויעילות המשרד. בזמנו הדיון הפך ממהותי לפוליטי. דיברו על החלשה של נתניהו את משרד החוץ, וצריך גם לומר שהמחויבות של שר למשרד שלו משפיעה מאוד על המעמד. מיכאל ביטון לא ראה הרבה ערך במשרד וזה השפיע", אומר פרדמן. לכך, הצטרפו גם קולות תקשורתיים שראו בעייתיות בעצם המאבק הממשלתי בארגוני חרם, וסברו כי ישראל לא צריכה לעסוק בכך.
