בית המשפט המחוזי בב"ש הרשיע היום את אריה שיף בהמתה בקלות דעת של מוחמד אלאטראש ז"ל, ליד ביתו של שיף בערד בנובמבר 2020. שיף הורשע, על סמך הודאתו, בעובדות המלאות של כתב האישום שהוגש נגדו ובעבירה המקורית שיוחסה לו בכתב האישום, זאת לאחר הליך גישור שהתקיים בפני נשיאת בית המשפט המחוזי ב"ש רויטל יפה- כץ.
על פי כתב האישום, בחצות הליל שבין 28.11.2020 ליום 29.11.2020, גרם הנאשם בקלות דעת למותו של מחמד אלאטראש ז"ל, שפרץ לרכבו על מנת לגנבו, בכך שירה מנשקו האישי לאיזור בו ישב הנאשם ברכב. כזכור, כתב האישום הוגש לאחר שפרקליט מחוז דרום (פלילי), אלון אלטמן, על דעת המשנה לפרקליט המדינה, שלמה (מומי) למברגר, דחה את כל טענותיו של אריה שיף בשימוע, לרבות טענת ההגנה העצמית.
שיף הודה במסגרת ההסדר, כי מעשיו לא היו דרושים באופן מיידי כדי להדוף את כניסתם של הפורצים לקרוואן, ובכך לא עומד לזכותו הסייג לאחריות פלילית של הגנת בית מגורים, בית עסק ומשק חקלאי מגודר, כפי שקובע החוק. בין הצדדים הוסכם, כי הנאשם פעל תוך קרבה לסייג, שכן כאשר יצא מהקרוואן, סבר כי בכוונתם של מי מהפורצים להיכנס לקרוון שהיה צמוד לרכב ואשר שימש למגורי הנאשם ואשתו באותה העת, בכדי לבצע עבירה.
על פי ההסדר, אין הסכמה לעניין העונש והצדדים יטענו באופן חופשי, למעט ההגבלה כי ההגנה לא תהיה רשאית לטעון לאי הרשעת הנאשם. ההסדר נערך על דעתה ובהסכמתה של משפחת המנוח.
"קל ונוח לשפוט את המקרה שקרה לאבא שלי בדיעבד, בחדר ממוזג ועם קפה ביד, אבל בשתים־עשרה בלילה, כשאתה בקרוון מוקף ברעולי פנים – זה אחרת". כך סיכם , בן שיף, בנו של אריה שיף, את המקרה כחודש לאחר שקרה.
אריה שיף, תושב ערד בן 70, ירה בפורץ שפרץ לרכבו ופצע אותו אנושות. מיד לאחר הירי התקשר שיף למשטרה והזעיק אמבולנס, אך הפורץ – מוחמד אל־אטרש, תושב הפזורה הבדואית ובעל עבר פלילי עשיר בתחום עבירות הרכוש – מת מפצעיו בבית החולים.
שיף הבן מנה את רשימת הפריצות שחוותה המשפחה לאורך השנים: ארבע פריצות שהסתיימו בגניבת רכב, שתי פריצות לתוך הבית, שתי פריצות לרכב שנכשלו, ושני מקרי גנבה של רכבי אורחים שהתארחו בביתם. "הפריצה הקודמת הייתה באפריל 2019, אז גנבו לאימא שלי רכב יונדאי חדש שהיה אצלה רק ארבעה חודשים. כשקנינו לה רכב חדש חברת הביטוח לא רצתה לבטח אותו, ולקח לנו זמן למצוא חברה אחרת שתסכים".
ובכל זאת, למרות ריבוי הפריצות, לשיף ברור שאילו אביו ישן בביתו באותו מוצאי שבת, האירוע היה מסתיים אחרת. "זה צירוף של אירועים שהתגלגלו לסיטואציה שנוצרה. ההורים שלי טסים בכל שנה לאחותי שמתגוררת בגואטמלה. השנה בגלל הקורונה הם לא טסו, והחליטו להשתמש בכסף כדי לשפץ את הבית. השיפוצים כמעט הסתיימו, ובינתיים הם ישנו בקרוון הנגרר שלנו שמשמש את אבא גם כחדר טיפולים נייד. אבא ישן בקרוון לצידה של אימא שלי, וכשהגנבים הגיעו הוא הרגיש סכנה לחייו ויצא החוצה".
