מאיר ותמר דוידסון, בעלי מלון "עכותיקה" בעכו, הגיעו ביום חמישי (ה') בשעות הצהריים אל מה שנותר מביתם בעיר, וניסו להציל משהו מתוך החורבן. האוויר בדירתם, בקומה השנייה שמעל לובי קבלת הפנים במלון הבוטיק, מלא עשן ופיח. הדירה עצמה לא נשרפה; כמה שכנים כיבו את האש לפני שכילתה גם אותה.
הפרעות הגיעו למלון בלילה שבין רביעי לחמישי. גם הצימרים שבבעלותם, הפזורים ברחבי העיר העתיקה, נבזזו, הושחתו או הוצתו.
"אני בטוח שגם הלילה יימשכו הפוגרומים", אמר לנו דוידסון אתמול באין אונים. "אני יודע שהמשטרה לא רוצה לעזור לנו, הרכוש שלנו יופקר. לכן הגענו לכאן עם חברים ואנחנו מתארגנים במהירות, לוקחים מה שנותר, את המינימום שיאפשר לנו לחיות בחוץ בתקופה הקרובה, ואחר כך נראה כבר".
צפו בבני הזוג דוידסון, בעלי המלון "עכותיקה", לאחר שבזזו גם את ביתם הפרטי בעכו:
Video: צילום ועריכה: יאיר קראוס
בני הזוג הגיעו לעכו מירושלים לפני כשש שנים. הם היו בין חלוצי התיירנים שם, שהחיו את העיר והפכו אותה לפנינה שמושכת מיליוני מבקרים בכל שנה. עכשיו, הם חוששים, זה נגמר. עשרות צימרים ודירות אירוח בבעלות יהודים הוצתו כאן, וכן עסקים בבעלות יהודים, דוכנים וחנויות. "יש לנו נזקים במיליונים בנכסים ובריהוט. המון כוחות ויזע הושקעו כאן, ואנחנו לא יודעים מה יהיה מחר", הוא אומר בדאגה.
לדבריו, בלילות האחרונים, עם רדת החשכה המשטרה פשוט לא נכנסת אל העיר העתיקה. "ברור לנו שהלילה שוב ייכנסו הפורעים, ישדדו, יבזזו וישרפו את מה שלא הספיקו", אומר דוידסון. מהרכוש שלא יוכל לקחת איתו ברכבו הפרטי הוא נפרד סופית, מניח שלא יראה אותו שלם שוב.
את גלריית האמנות של בת זוגו תמר, בבזאר הטורקי, שרפו הפורעים הערבים כליל כבר ביום שלישי, בליל הפרעות הראשון בעיר. מלבדה נשרפו מסעדות, מלונות וחנויות נוספות של יהודים.
"אני רוצה שמכל המסגדים והכנסיות ובתי הכנסת יצאו האנשים הגדולים החוצה וירגיעו את האנשים", אומרת לנו תמר בבכי. "בזמן הזה, המילה שלהם שווה זהב. שיזיזו את עצמם וידרשו מהאנשים להירגע. ושמשטרת ישראל תעשה פה עוצר, תסגור. שאף אחד לא יצא מהבתים. הם הרסו לעצמם ממילא את החג שלהם ואת חג שבועות שלנו. שלא ישרפו את כל המדינה לנצח נצחים. אנחנו צריכים פה סדר ומיד".
ביום שלישי בערב כל הנופשים בחדרי האירוח של הדוידסונים ביקשו לעזוב: הם היו מבוהלים וחששו לצאת – מפני הפורעים ברחוב – או להישאר. לאחר שעות של חרדה ולחצים נענתה המשטרה ושלחה כמה שוטרים שיאבטחו את האורחים במנוסתם. "היינו בסכנת חיים", אומרים בני הזוג דוידסון, "והיינו כאן לבד".
בשעת שיחתנו עם בני הזוג אתמול נכנסו במפתיע חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל (ש"ס), שביקשו לחזק אותם ועדכנו כי הנזקים הכבדים יוכרו כנזקי פעולות איבה. ח"כ ארבל, סגן יו"ר הכנסת, ביקר בחריפות את התנהלות חברו לקואליציה השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה, ואמר שעליו להתפטר מתפקידו.
"אחריות היא גם אשמה, והוא צריך לשקול טוב טוב את הכשירות שלו לכהן בתפקיד", אמר ארבל. "המצב הזה בלתי נסבל, הפקרות מוחלטת ואיבוד משילות. יש לבחון כניסה עם כוחות צבא לעיר, כי מה שקורה כאן לא אנושי והוא חייב להיפסק, והוא ייפסק". גם ח"כ אזולאי, יליד עכו, הצטרף לדרישה לשליחת כוחות צבא שישליטו סדר בעיר.
בעכו נערכו אתמול ללילה נוסף של אלימות. יהודה וידברג, חבר הגרעין התורני "אומץ", אסף את ספרי התורה מבית המדרש של הגרעין במרכז העיר והעביר אותם למקום מבטחים בשיכון היהודי מעבר למסילת הרכבת. באותו זמן התכנסו חברי הגרעין להתפלל לרפואת חברם אלעד ברזילי, שנפצע אנושות בלינץ' שעשו בו המפגינים הערבים ברביעי בערב.
ברזילי (37), אב לארבעה ילדים קטנים, הוא מורה מחנך בתיכון אמי"ת קנדי בעיר. שעות לפני שהותקף בידי ההמון הערבי ביקשה העירייה ממנו וממורים נוספים, אנשי חינוך ברחבי העיר, לצאת אל מוקדי החיכוכים ולהשגיח על בני הנוער שביקשו להפגין ולמחות עם דגלי ישראל.
"המורים יצאו כדי לזהות את התלמידים, להרחיק את מי שמשתולל ולקרוא להורים במקרה שהדבר נצרך", מספרת שרי תורג'מן, חברת סגל ההוראה בתיכון אמי"ת קנדי. הצוות ביקש לנתב את חוסר האונים והכעס של בני הנוער למקומות של צמיחה ולא לפורקן ואלימות. "הנוער שלנו אוהב את ארץ ישראל ובעל זהות יהודית, והוא מרגיש חסר אונים לנוכח מה שקורה כאן. אחרי ארבעה ימים של פרעות, הנוער יצא לרחובות כדי להפגין נוכחות עם דגלי ישראל".
ההפגנות הפכו למפגן אלים. בשעה שהקבוצות יידו אבנים המשטרה עמדה בתווך, בין היהודים לערבים. כמה תקיפות המוניות נעשו באותו הערב בנהגים יהודים שנקלעו לעין הסערה. "המפגינים היהודים מנסים לדבר בשפה של הערבים, וזו טעות", אומרת תורג'מן. "הם ילדים מתבגרים והתפקיד שלנו הוא לחנך אותם להיות מבוגרים טובים, וזה מה שאלעד עשה שם".
לא ברור מתי הותקף ברזילי, ואין כל תיעוד ללינץ' שנעשה בו. לאחר ניתוח מסובך ומורכב בישרו רופאיו בבית החולים לגליל בנהריה שהצליחו לייצב את מצבו, והביעו תקווה לשיקומו המוצלח לאחר סדרת ניתוחים נוספים שצפויה לו.
ההיערכות הדלה של המשטרה אל מול הפורעים ניכרה היטב בימים האחרונים. מאות ערבים הסתובבו במרכז העיר, השתוללו והשחיתו עסקים וגם מבני ציבור, ובהם בניין העירייה והיכל התרבות החדש. כלי רכב תועים שנסעו בכבישים הזרועים סלעים ותמרורים הותקפו מעת לעת במטר אבנים.
ביום רביעי, כמה שעות לפני התחדשות מתקפות הלילה, ביקרו בתחנת המשטרה העירונית ראש הממשלה בנימין נתניהו, השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה ומפכ"ל המשטרה קובי שבתאי, ונפגשו עם ראש העירייה שמעון לנקרי ואנשי השיטור המקומי. נתניהו הבטיח שהשמירה על הסדר תיעשה ב"אגרוף ברזל", והתחייב שפלוגות מג"ב יחזקו את הביטחון בעיר.
"ביקשתי מראש הממשלה והשר אוחנה שיביאו לכאן את הצבא, שיטילו עוצר וימנעו את מהומות הדמים, אבל הם הסבירו שעוצר דורש החלטת ממשלה ושהם יבדקו את זה", סיפר לנו אתמול ראש העירייה שמעון לנקרי בלשכתו בבניין העירייה. "בשביל עוצר צריך להכניס אלפי שוטרים וכוחות, וכנראה אין למדינת ישראל את הכוחות האלו. לכן היא נמנעת מלהכריז עוצר".
זגוגיות החלונות במשרדים בצידו השני של בית העירייה מנופצים. ההרס באזור כולו רב. "אף אחד לא היה יכול לצפות אירועים כאלו, שלהערכתי לא התרחשו כאן מאז קום המדינה. המהומות שחווינו כאן ביום כיפור 2008 לא דומות לעוצמת האלימות הנוכחית, של חבורת מתפרעים שבחסות הלאומנות והעבריינות שורפים ופוגעים. המשטרה יודעת מי האנשים האלה, והיום בבוקר עצרו כעשרים מהם. ביקשתי מהמשטרה להביא אותם לדין ולא לוותר להם בשום אופן".
מאיר ותמר דוידסון לא יודעים מתי ישובו לעיר. "אין לי בעיה של תקווה או אמונה ואופטימיות. אבל אני לא יכול לעשות את זה לבד", מסביר מאיר. "אם תהיה פה מדינה, אם יהיו כאן שלטון וחוק, תהיה לנו סיבה לחזור לתיירות שביקשנו לפתח. זו עיר נהדרת והשכנים נהדרים. הם עזרו לנו, כיבו את השרפות ומנעו נזקים איומים. אבל אם אין מדינה, זה אומר שאני נתון לחסדם של העבריינים בשכונה. אני לא מוכן לחיות תחת חסדם של עבריינים".
