שיגר ונשכח: לאן נעלמים כספי החסכונות?

א' הוא חוסך בקרן פנסיה שהספיק כבר לצבור כ־300 אלף שקלים. לפני שנה החליט להעביר את החיסכון שלו לקרן אחרת, שהציעה דמי ניהול זולים יותר וגם הניבה תשואות גבוהות יותר במשך השנה. הוא פנה לקרן ה"חדשה" בבקשה להעביר את כספו. הוא מילא את כל הטפסים שנשלחו אליו, וקיבל הבטחה שתוך כ־10 ימים כספו יועבר. א' חזר לשגרת יומו ושכח מהבקשה.

חודש וחצי לאחר מכן נזכר א' בעניין ונכנס ל"אזור האישי" באתר האינטרנט של קרן הפנסיה שאליה בחר לעבור, כדי לבחון את מצב חסכונותיו. הוא הופתע לגלות שיתרת החיסכון עומדת על אפס שקלים. בירור שעשה העלה כי הכסף עוד לא עבר, וכי שתי החברות – זו שאותה ביקש לעזוב וזו שאליה ביקש לעבור – רבות ביניהן מי אשם בעיכוב ההעברה.

מלבד העובדה שהוראתו לא בוצעה, בינתיים הפסיד א' את התשואה העודפת שהניבה הקרן שאליה ביקש לעבור. אחרי שלל טלפונים וּויכוחים ולאחר שעברו יותר מחודשיים, הכסף הגיע. א' לא ויתר ודרש גם את הפרש התשואה. גם כאן, רק אחרי מסכת לחצים, הסכימה הקרן השנייה לתת לו "פיצוי" של כ־1,000 שקלים. הרבה פחות ממה שהגיע לו.

גם מי שחשב שכספו הועבר לקופה אחרת בהתאם לבקשתו, עלול לגלות הפתעות לא נעימות. לדוגמה שהכסף לא הועבר כלל או הועבר למסלול לא נכון

נ' היא עצמאית שהחליטה לפני מספר חודשים לפתוח קרן השתלמות חדשה. היא הפקידה את הסכום המקסימלי השנתי שבגינו ניתן פטור ממס רווחי הון: כ־18,500 שקלים. כשנשאלה באיזה מסלול להפקיד את הכספים, השיבה כי היא מעוניינת במסלול "הכללי" שבו למעשה מופקדים כספי רוב החוסכים. היקף ההשקעה במניות במסלול זה, נע כיום סביב כ־40%.

בדרך כלל נ' לא מקפידה לעקוב אחרי חסכונותיה, אך משום מה הפעם החליטה להעיף מבט במכתב ששלחה אליה קרן ההשתלמות אחרי כחודש. "אנו שמחים על הצטרפותך למסלול השתלמות ללא מניות", נאמר שם. התברר שהיא נותבה בטעות למסלול לא נכון. אם לא הייתה שמה לב ודורשת מהחברה לתקן את התקלה מיד, נ' הייתה מפסידה תשואה גבוהה בהרבה (אם לשפוט לפי פער התשואות בין שני המסלולים הללו במהלך השנים).

בשני המקרים הללו, ובעוד כמה דומים להם, נתקלתי במהלך השנה האחרונה. אם היה לכם ספק – מקרים מסוג זה קיימים כל הזמן.

בשנת 2020 הופקדו לקופות הגמל לסוגיהן ולקרנות ההשתלמות עשרות מיליארדי שקלים; לקרנות הפנסיה הופקדו יותר מ־45 מיליארד שקל; ולביטוחי המנהלים עוד כמה מיליארדים. מלבד ההפקדות מדי חודש, מניידים החוסכים מיליארדי שקלים מקופה לקופה, מקרן לקרן ומחברה לחברה. תנועה של עשרות מיליארדי שקלים מדי שנה דורשת אופרציה אנושית של כוח אדם רב ומערכות תפעול משומנות שיודעות לתת מענה – להעביר את הכסף בזמן (הוראות הפיקוח קובעות לוחות זמנים ברורים בעניין), לשייך אותו בצורה נכונה ולנתב אותו למקום הנכון.

אלא שהמערכות הללו, מתברר, לא תמיד עובדות כמו שצריך. גם מי שחשב שכספו הועבר לקופה אחרת בהתאם לבקשתו, עלול לגלות הפתעות לא נעימות; הכסף לא הועבר כלל או הועבר למסלול לא נכון, סכומי ההפקדה אינם תואמים ועוד.

נכון, ברוב המקרים העניינים מתנהלים כמו שצריך, אבל יש חברות, מתברר, שהתפעול אצלן לוקה בחסר, וגם בקרב האחרות, אף אחת לא חפה מטעויות. בשורה התחתונה כדאי לכל חוסך לבדוק שההוראה שנתן אכן מתבצעת, בזמן ובצורה נכונה. בכל מה שקשור לכסף שלכם, לא מומלץ לפעול בשיטת "שגר ושכח".

לשלם ריבית פעמיים

לקוחות הבנקים משלמים מדי שנה כ־12 מיליארד שקל עמלות, אך למעשה רוב ההכנסות של הבנקים – יותר מפי שניים – מגיעות דווקא מהריבית על ההלוואות. גובה הריבית בהלוואה נקבע בהתאם לרמת הסיכון של הלקוח: הכנסתו, מצבו הפיננסי, עמידתו בהתחייבויות בעבר ועוד. בשנים האחרונות שכללו הבנקים את יכולת הניתוח של רמת הסיכון, וקפיצת מדרגה גדולה במיוחד התרחשה לפני כשנתיים, עם הקמת מאגר נתוני אשראי בניהול בנק ישראל, המרַכז מידע רלוונטי רב על הלקוח ומשמש כלי חשוב בתמחור הריבית.

אלא שדווקא בשל כך תמוהה ואף מקוממת הדרישה של הבנקים לגבות מלקוחות שאינם עומדים בתשלומים – ריבית פיגורים. הריבית הזו מבטאת כביכול את פיצוי ההפסד שנגרם לבנק כתוצאה מאי־תשלום ההלוואה במועד פירעונה, זאת מעבר למחירי הריבית וההצמדה שנקבעים מראש ועליהם חותם הלקוח בעת לקיחת ההלוואה. הריבית ה"רגילה" נקבעת מראש בעת לקיחת ההלוואה, ונעשית אחרי אנליזה מדוקדקת של ניהול סיכונים תוך שימוש במגוון כלים כפי שהסברנו. ריבית זו אמורה לגלם את מכלול הסיכונים בהלוואה מבחינת הבנק. מן הסתם ללקוח "בעייתי" תיקבע ריבית גבוהה, ואם כך מדוע צריך להעניש אותו ולגבות ממנו ריבית נוספת תחת השם "ריבית פיגורים"?

לפני כמה ימים הגישה חברת הכנסת עידית סילמן הצעת חוק חדשה לביטול הריבית הזו. החוק המוצע, כפי שנאמר בדברי ההסבר, נועד "לתקן העיוות והעושק הפוגעים בעיקר בשכבות המוחלשות שהגיעו למצב שאינן יכולות לפרוע את ההלוואה או חלקה. חובה מוסרית זו מקבלת משנה תוקף בתקופה בה משפחות רבות מנסות להתאושש מההשלכות הכלכליות של השפעת נגיף הקורונה".

נוסף על כך, סילמן הגישה בימים האחרונים בקשה להקמת שדולה בכנסת ל"כלכלה הוגנת ואוריינות פיננסית", תוך שיתוף עם ארגונים ועמותות בתחום. זה שנים נושא החינוך והאוריינות הפיננסיים נזנח על ידי מדינת ישראל ומערכת החינוך, למרות חשיבותו הרבה. הגופים הפיננסיים מצידם "חוגגים" על הבורות של הלקוחות ועל פערי המידע. כל יוזמה שתקדם את הנושא צריכה להתקבל בברכה.