ברשות המים מדווחים בסיפוק כי כמויות ענק של מים נשאבו מהכנרת בעונת הגשמים החולפת והוזרמו למערכת המוביל הארצי וליישובים הסובבים את הימה; בזכות השאיבה לא נדרשה הורדת מפלס הימה המתוקה באמצעות הזרמת המים לירדן הדרומי.
זאת לאכזבת רבים בישראל, שקיוו שהמחזה הנדיר של פתיחת הסכר – שנראה בפעם האחרונה בשנת 1992 – יחזור על עצמו השנה.
"שאבנו מהכנרת פי שמונה ותשעה כמעט לעומת שנים קודמות", אומר יו"ר רשות המים גיורא שחם. 221 מיליון מ"ק (מטר מעוקב, או קוב) הוזרמו מהימה המתוקה אל מערכת המוביל הארצי, ובסך הכול 317 מיליון קוב לכלל השימושים. זהו שיא של למעלה מעשור בשאיבה; אילו לא היו נשאבים המים, מפלס המים בסוף החורף היה גבוה יותר ב־1.62 מטרים לעומת המפלס בתחילת ינואר. אתמול היה מפלס הימה מרוחק 34 ס"מ מהקו האדום העליון.
בשנתיים החולפות קיוו רבים בישראל לחזות במי הכנרת זורמים דרומה, דרך הסכר הוותיק שהוקם סמוך לדגניה בשנת 1931. שחם, חבר מושבת כנרת, מקפיד להשקיף מדי יום על הימה המתוקה ממרפסת ביתו, רגע לפני שהוא יוצא ברכבו למשרדי רשות המים שבירושלים.
עליית מפלס המים הייתה בעבור יו"ר רשות המים מחזה מרנין, אך הוא קיווה תמיד שלא ייאלץ להורות לאנשיו לפתוח את הסכר. "אני יודע שהציבור אוהב את הכנרת והמפלס שלה משפיע על מפלס מצב הרוח של רבים, אבל אחריותנו לעשות הכול כדי למנוע בזבוז מים לחינם, ופתיחת הסכר משמעותה בזבוז".
לדברי שחם, הזרמת מי הכנרת במורד הירדן אינה תורמת לים המלח או לשינוי אקולוגי חיובי בירדן הדרומי; לכן הנחו ברשות המים על שאיבה ככל האפשר מהאגם בתקופת החורף, לצורכי האדם והחקלאות. "כל 10 מיליון קוב שאנחנו מוציאים מהכנרת חוסכים כ־25 מיליון שקלים בקניית מים במתקני ההתפלה", אומר שחם. בזכות השאיבה, חמשת מפעלי ההתפלה הישראליים לחופי הים התיכון המתיקו כ־50 מיליון קוב פחות משהמתיקו בשנים עברו.
במשטרת ישראל גיבשו בתחילת החורף תוכנית מגירה לחסימת הדרכים מצומת צמח עד טבריה, במקרה שיורו על פתיחת הסכר – ולא מחשש להצפות, או לפחות לא להצפות של מים.
"במשטרה חששו מאוד שהאזור ייסתם כתוצאה מתנועה המונית של אנשים מכל רחבי המדינה שיבקשו לראות את האירוע ההיסטורי בעיניהם", שחם מספר. "קיבלתי במהלך החורף טלפונים מרבים, מבכירים בממשלה ועד אחרון החברים במושבה, שביקשו לוודא שאזכור אותם, ושהם יהיו הראשונים שאדווח להם על פתיחתו הצפויה".
המים הרבים שזרמו השנה לכנרת כתוצאה מגשמים ישירים ומשפיעת הנחלים היטיבו את מצבה לאין ערוך: מליחות מימיה ירדה וערכיה הביולוגיים עלו. זאת אחרי חמש שנות בצורת יחסית, שהפכו את האגם למעין אמבטיה שמימיה עומדים ומתעפשים. "הכנרת בריאה כשטיפת מים שנכנסת אליה היום תצא ממנה בתוך עשור", אומר שחם, "אבל בשנים האחרונות קצב תחלופת המים עמד על 18 שנים. אנחנו רוצים לוודא שתמיד תהיה תחלופת מים, ואנחנו לא רוצים להגיע שוב לקו השחור בכנרת". בשל מצבה העגום של הכנרת הצטמצמה השאיבה ממנה בשנות הבצורת לכמות זניחה של 18 מיליוני קוב בשנה, שהוזרמו בעיקר לצורך שמירה על תקינות מערכת המוביל הארצי.
במקביל לעבודות "המוביל ההפוך", שיביא מים מותפלים מהים התיכון לכנרת בשנות בצורת עתידיות (הקמתו תושלם בעוד כשנתיים), אישרו השבוע ברשות המים תוכנית היסטורית להובלת מים מהכנרת לעמקים המזרחיים – למרכז בקעת הירדן ולצפון ים המלח. חלק מהמים יזרמו באפיק הירדן דרך סכר דגניה עד מנחמיה, ויביאו לשיקום הנהר הדליל.
לנוכח מצבה של הכנרת כיום, ברשות המים מניחים שהממשלה תבקש להגדיל את כמות המים שישראל מעבירה לירדן הצחיחה כחלק מחוזה השלום שנחתם בין המדינות.
