בתום מאה הימים הראשונים לכהונתו כנשיא ה־46 של ארצות הברית, וכמקובל בוושינגטון, נשא בשבוע שעבר ג'ו ביידן נאום מקיף בקונגרס על מדיניותו. בפני אולם ריק למחצה, שהעניק למעמד אווירה שונה מהרגיל, פתח הנשיא את דבריו באזכור ניסיון ההשתלטות על בניין הקפיטול בוושינגטון ב־6 בינואר השנה.
"כאשר אנחנו מתכנסים כאן הערב, זיכרון האספסוף האלים שתקף את הבניין הזה וחילל את הדמוקרטיה שלנו עוד חי בתוכנו", אמר ביידן לכמאתיים הנוכחים – מחוקקים מהסנאט ומבית הנבחרים. בהמשך תיאר ביידן את תגובת הממשל למחאה האלימה ואת התמודדותו עם מגפת הקורונה כסיבות לאופטימיות לאומית: "הבטנו בתהום ההתקוממות והאוטוקרטיה – של מגפה וכאב – ו'אנו, בני ארצות הברית', לא נרתענו".
מגבלות הקורונה הפכו את נאום הבכורה של ביידן בפני הקונגרס למיוחד במינו. חברי בית המשפט העליון נוהגים להגיע לאירועים כאלו, אך הפעם נשיא בית המשפט ג'ון רוברטס לבדו ייצג את עמיתיו. משרי הממשלה של ביידן נכחו רק מזכיר המדינה אנתוני בלינקן ושר ההגנה לויד אוסטין.
"אמריקה מוכנה להמריא", אמר נשיא ארה"ב. "אנחנו עובדים שוב, חולמים שוב, מגלים שוב, מובילים שוב את העולם". הוא כינה את מבצע החיסונים האמריקני, שהחל תחת קודמו בתפקיד דונלד טראמפ, "אחד ההישגים הלוגיסטיים הגדולים ביותר" בתולדות ארה"ב.
ביידן עבר מהר לטענה הפרוגרסיבית הוותיקה שיש לרתום את המאמץ הלאומי שהתגלה בשעת החירום לשם הרחבה ניכרת של תפקיד הממשל האמריקני גם בימי שגרה, ולמאבק באי שוויון באמצעות "תוכנית התעסוקה הגדולה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה".
כאן, בלב נאומו, הביע ביידן את תמיכתו בהרחבה דרמטית של תוכניות רווחה ממשלתיות כמו טיפול בילדים והשכלה אקדמית בסיסית ללא תשלום, ופנה לרפובליקנים בתקווה לזכות לתמיכה המעטה שהוא זקוק לה כדי לקדם את המדיניות שהציע.
במשפט שנשמע כהמשך ישיר לרטוריקה של קודמו הרפובליקני אמר ביידן שהעשירים ביותר מתעשרים בשעה שמעמד הפועלים האמריקני נתקל בהתעלמות, וטען כי תוכניותיו יעניקו לפועלים "הזדמנות": "אתם מרגישים שנשארתם מאחור ונשכחתם בכלכלה שמשתנה במהירות. תנו לי לדבר איתכם ישירות: עבודות בשכר טוב שלא ניתנות למיקור חוץ", הבטיח ביידן.
ביידן, שנבחר לסנאט ב־1972 וצפה בנאום מצב האומה האחרון של הנשיא ריצ'רד ניקסון, הוא אולי האמריקני שצפה בנאומים מסוג זה יותר מכל אמריקני אחר, והוא בעל ניסיון רב בשימוש בנאומים לקידום האג'נדה שלו. בדבריו שזר ביידן את הסיסמה "אמריקה חזרה" במשמעות כפולה – הן כהתאוששות ממגפת הקורונה והן מנשיאותו של טראמפ. המסר הזה עמד גם בלב מסע הבחירות שלו, ולפיו ביידן הוא האיש שישיב את השפיות לארה"ב.
בנושאי מדיניות חוץ הדגיש הנשיא את חזרתה של וושינגטון למגמה של שותפות בינלאומית, שנפגעה לטענתו תחת משטר טראמפ: "עם אחד לא יכול להצליח לבדו", אמר בביקורת על מדיניות קודמו. בנושאי פנים התייחס ביידן לרשימת המשאלות הארוכה של הדמוקרטים, כולל רפורמה במשטרה, בתחום ההגירה ובסוגיית הבעלות על כלי נשק – מהנושאים הרגישים ביותר בפוליטיקה האמריקנית.
"עלינו לעבוד יחד כדי לבנות מחדש את האמון בין אנשי מערכת אכיפת החוק ובין האזרחים שהם משרתים, ולעקור מהשורש את הגזענות במערכת המשפט הפלילי שלנו", אמר ביידן, וקרא לסנאט החצוי להעביר הצעת חוק לרפורמה במשטרה שכבר אושרה בבית הנבחרים שנשלט בידי הדמוקרטים. לאחר שספג ביקורת רבה משמאל על מדיניותו בתחום ההגירה, ניצל ביידן את נאומו כשהוא מתחנן בפני חברי שתי המפלגות לעבוד יחד כדי לפתור את הבעיות בתחום: "בואו נסיים את המלחמה המתישה שלנו בהגירה", אמר.
את נאום התגובה האופוזיציוני המסורתי לדברי הנשיא – נאום לתקשורת – נשא הסנאטור טים סקוט, רפובליקני שחור מצפון קרוליינה. הוא האשים את הנשיא ביידן בנטישת הבטחתו לגישה מפויסת שמתחשבת בעמדות שתי המפלגות. "שלושה חודשים לאחר שנכנס לתפקיד, מעשי הנשיא ומפלגתו מפלגים אותנו אפילו יותר", אמר סקוט.
הסנאטור מהדרום מתח ביקורת על האופן שבו טיפלו הדמוקרטים בחבילת הסיוע לנפגעי הקורונה, בסכומי עתק. הוא האשים את המפלגה שלא כללה את הדרישה לשוב ללמידה פרונטלית בבתי הספר.
"בפברואר אמרנו לנשיא ביידן שברצוננו להמשיך לעבוד יחד כדי לסיים את המאבק הזה. אבל הדמוקרטים רצו ללכת לבד. הם הוציאו כמעט שני טריליון דולר על חבילת סיוע שמקדמת אינטרסים מפלגתיים", האשים סקוט. הוא תקף את הדמוקרטים גם על חבילת התשתיות שהציע ממשל ביידן, וציין כי מתוך ההון שהממשל מבקש להוציא, רק שישה אחוזים מוקדשים לטיפול בכבישים ובגשרים. "הדמוקרטים רוצים רשימת משאלות מפלגתית. הם אפילו לא יבנו גשרים לבניית גשרים", אמר סקוט.
לאחר מכן פנה סקוט לדון באפליה על רקע גזעי. "בשום מקום איננו זקוקים לקרקע משותפת יותר מאשר בשיח על גזע", אמר סקוט. "פרוגרסיבים וליברלים מכנים אותי 'הדוד תום' ובמילה המתחילה בנו"ן (העלבון הגזעני "ניגר", א"ש). רק בשבוע שעבר, עיתון לאומי בולט רמז שהעוני של משפחתי בעצם היה פריבילגיה, מכיוון שלקרוב משפחה אחר היו קרקעות, דורות לפני שנולדתי… כיום שוב מלמדים ילדים שצבע עורם מגדיר אותם… מאוניברסיטאות לתאגידים ועד לתרבות שלנו, אנשים מרוויחים כסף וצוברים כוח בהעמדת פנים שלא התקדמנו כלל".
בסיום נאומו קרא סקוט להתמקד בעתיד המדינה: "אני יותר ממקווה – אני בטוח – ששעתנו הטובה ביותר עוד לפנינו. החטא הקדמון הוא לעולם לא סוף הסיפור, לא כשזה נוגע לנו ולא כשזה נוגע לאומה שלנו. הסיפור האמיתי הוא תמיד הגאולה".
