השבוע מלאו עשרים שנה לנפילת טיל הקסאם הראשון בנגב המערבי. האזור, שאיום הטילים עדיין לא הוסר ממנו, נמצא באחת מתקופות הצמיחה הגדולות שלו. שדרות, בירת הנגב המערבי, חווה תנופת בנייה גדולה כבר מספר שנים. בשנת 2001, כשנפל בה הטיל הראשון, התגוררו בעיר פחות מ־20 אלף תושבים; היום מתגוררים בה למעלה מ־30 אלף. גם במועצה האזורית שער־הנגב, שמקיפה את שדרות וספגה אלפי קסאמים בשני העשורים האחרונים, ממתינות כעת עשרות משפחות לבנייתם של בתים חדשים שיאפשרו להן להשתקע באזור.
לפני עשר שנים התגוררו באחד־עשר יישובי המועצה 5,200 תושבים. היום מתגוררים בהם 9,200, והתנופה ממשיכה. 22 יחידות בנחל־עוז, 29 בכפר־עזה, 42 בניר־עם – בכל היישובים יש בנייה. נעים לשמוע את ראש המועצה אופיר ליבשטיין מונה את מספר היחידות הנבנות ביישובים שלו, מכיוון שהשמות הללו מוכרים לרובנו בעיקר מדיווחים על נפילות של טילים. רוב יישובי שער הנגב הם יישובים צמודי גדר, שספגו אחוז משמעותי מהטילים ובנוסף סבלו גם מטרור הבלונים.
"החיים פה מורכבים", מודה ליבשטיין. "שני סיפורים חיים בתוכנו. מצד אחד יש פה צמיחה דמוגרפית, חקלאות, הייטק, תעשייה, תיירות וחינוך מצוין. מצד שני, רוב הילדים שלנו הם לפני, אחרי או תוך כדי טיפול פסיכולוגי. מדובר בילדים וגם באנשים בוגרים שכל טריקת דלת מחזירה אותם לסטרס ושנמצאים בפוסט־טראומה מתמשכת. יש מתח בין שני הסיפורים, אבל בסופו של דבר מדובר ב־95 אחוז גן עדן ו־5 אחוז גיהינום".
מה מביא משפחות להצטרף לאזור שבאופן תמידי חיים בו במתח? אם שואלים את ורד אוקנין, שהצטרפה עם משפחתה לקיבוץ נחל־עוז, התשובה היא קודם כול חיי הקהילה. ורד גדלה בבת־ים, יוגב בעלה גדל ביבנה. אין להם רקע של חיים בטבע, אבל ורד נחשפה לחיים הללו דרך דודים שגדלו במושב גדיד בגוש קטיף, והתאהבה. לפני פחות משנתיים הצטרפו עם שני ילדיהם לקיבוץ שהיה בעבר אחד מסמלי ההתיישבות החקלאית הביטחונית, והיום הם בונים בו את ביתם. "כיף לגדל פה ילדים", אומרת אוקנין. "יש חיי קהילה תוססים, מרחבים עצומים, חינוך מצוין והרבה אירועי תרבות. מעבר לכך, יש תחושה שאתה מחזק אזור חשוב, ויש גם הטבות. אני בונה פה בית שבעיר בחיים לא הייתי מצליחה לבנות, ונהנית גם מהטבות מס".
ראש מועצת שער הנגב אופיר ליבשטיין: "אנחנו רוצים להביא את החדשנות ממרכז הארץ ולשלב אותה כאן, תוך שמירה על האזור הכפרי. אנחנו הקו הקדמי של המדינה"
אוקנין מודעת היטב למציאות הביטחונית השברירית. בקיבוץ שבו היא מתגוררת נהרג במהלך מבצע צוק איתן הילד דניאל טרגרמן בן הארבע מירי פצמ"ר. גם הילדים שלה כבר חוו סבבים קצרים של ירי טילים מסיבי, ובכל זאת היא משוכנעת שהחיים בעיר הגדולה מסוכנים יותר. "בעיר יש יותר תאונות ויותר חשש מפגיעה של זרים. גם את הקורונה חווינו אחרת בגלל המרחבים שיש כאן. אם המצב הביטחוני יידרדר, לא תהיה לנו בעיה לנסוע עם הילדים לכמה ימים למשפחה במרכז, ולחזור כשיירגע".
גם ליבשטיין מציין את חיי הקהילה כסיבה הראשונה שמביאה משפחות ליישובי המועצה. "אנשים רוצים להיות חלק מקהילה ולהשפיע בה. הם רוצים חיים עם משמעות, ואנחנו מאפשרים להם את זה בקהילות שלנו".
להגדיל את העוגה
ליבשטיין, חבר קיבוץ כפר־עזה, נכנס לתפקידו לפני שנתיים וחצי בתום מערכת בחירות ראשונה בהיסטוריה במועצה שלו. עד אז הגיעו הקיבוצים להסכמה ביניהם בנוגע לזהותו של ראש המועצה ולא קיימו בחירות, מה שמסביר את העובדה שרק חמישה אנשים כיהנו לפני ליבשטיין בתפקיד ראש מועצת שער הנגב, כל אחד כ־12 שנים בממוצע. ראש המועצה הקודם אלון שוסטר פרש לאחר 16 שנים, ומכהן היום כשר החקלאות מטעם כחול לבן. נירה שפק, שהפסידה לליבשטיין בבחירות, היא כיום חברת כנסת מטעם יש עתיד.
ליבשטיין מספר על שתי החלטות אסטרטגיות שקיבלה המועצה בשנים האחרונות. הראשונה קשורה למיקומה על המפה, ביחס למרכז ולדרום. "החלטנו להיות המעגל השלישי של מרכז הארץ. כמו שיש בצפון את צומת יקנעם, יש בדרום את צומת שער הנגב ושדרות. יכולנו להיות גם המעגל השני של באר־שבע אבל העדפנו להיות שער לנגב. אנחנו רוצים להביא את החדשנות ממרכז הארץ ולשלב אותה כאן, תוך שמירה על האזור הכפרי המיוחד. לצד זה שאנחנו 50 דקות נסיעה מתל־אביב, אנחנו גם הקו הקדמי של מדינת ישראל ויש קונצנזוס מלא שחייבים לחזק את הקו הזה. אחרת הוא יזוז צפונה, לאשקלון, אשדוד וראשון־לציון".
ההחלטה האסטרטגית השנייה שקיבלה המועצה קשורה למערכת היחסים שלה עם שדרות. בעבר היה מתח גדול בין קיבוצי שער הנגב לשדרות, אך כבר מספר שנים מתפתחת שם מערכת בריאה של שותפות. המחלוקות על חלוקת הקרקעות ועל ההכנסות במרחב הגיעו לפתרון בזכות הסכם שחתמו לפני שלוש שנים ראש עיריית שדרות אלון דוידי וראש מועצת שער הנגב אלון שוסטר. "זו בחירה שבחרנו. במקום לריב על העוגה אנחנו מעדיפים להגדיל אותה ביחד", אומר ליבשטיין. "שדרות היא בירת הנגב המערבי, היא ההתיישבות העירונית, שער הנגב היא ההתיישבות הכפרית, ובינינו יש אזור לפיתוח משותף שמייצר מקורות הכנסה משותפים. התפיסה של הגדלת העוגה מעניקה לנו עוצמה אדירה מול משרדי הממשלה, שרגילים לשיטה של הפרד ומשול".
השבוע השיקו במועצה האזורית שער הנגב חממת אגריטק – חממה אזורית של חקלאות מתקדמת. שער הנגב מתפרסת על פני 105,000 דונם של קרקע חקלאית. יישובי המועצה מתפרנסים בעיקר מחקלאות, ומלבד האתגרים שמשותפים לכלל ענפי החקלאות, הם נאלצים להתמודד גם עם הסלמות ביטחוניות שמונעות את עיבוד השטח וגוררות הרס תבואה ונזקים כלכליים. חממת האגריטק החדשה נועדה לפתח באופן משמעותי את החקלאות באזור ולהאיץ את פיתוח הכלים השונים שייתנו מענה לאתגרים הללו.
"אנחנו אסם התבואה של מדינת ישראל", מציין ליבשטיין, "ופיתוח חקלאות מתקדמת באזור הוא קריטי ליכולת שלנו לשמור על איכות התבואה, הטבע והסביבה, לצד פיתוח של מקומות עבודה והייטק מקומי. היכולות כבר קיימות, יש לנו שותפים רבים, ויחד נוכל להזניק את האזור קדימה. החוכמה היא לדעת להושיב את כולם יחד, ובכוחות משותפים לייצר יש מאין. זו המהות של החממה הזאת".
