במהלך השנה האחרונה החלו מספר מדינות ערביות – איחוד האמירויות, בחריין, סודן ומרוקו – לצעוד לעבר נורמליזציה עם ישראל. ברור שסעודיה נתנה לכך אור ירוק, ומאליה עלתה השאלה: מתי היא תצטרף לרשימה. נתניהו אף נפגש עם יורש העצר המנהל בפועל את הממלכה, מוחמד בן־סלמאן, בנובמבר האחרון בעיר ניאום, וסביר להניח שנושא ההכרה ההדדית עלה בפגישה זו. אך לצערו ולאכזבתו של נתניהו, הדבר לא הגיע לידי מימוש.
הסיבה העיקרית להימנעות הסעודית היא פחד. זהו פחד אמיתי המבוסס על ניסיון מר. פחד מאיראן. בסעודיה זוכרים היטב את ליל 14 בספטמבר 2019, כאשר איראן תקפה מתקני נפט ענקיים של חברת ארמקו והשביתה כמחצית מייצוא הנפט הסעודי למשך חודשים. הפגיעה הכלכלית הייתה אדירה, אבל סעודיה לא הגיבה. מאז בוצעו עוד תקיפות נגד מתקני נפט סעודיים, כולל לפני כחודש בראס־תנורה. הסעודים פוחדים מאיראן פחד מוות, ולכן אינם מגיבים.
החשש הסעודי מאיראן נובע ממאזן הכוחות בין המדינות. הצבא הסעודי מותש בשל המלחמה הכושלת שהוא מנהל כבר שש שנים (!) נגד "חיזבאללה של תימן", מיליציית החות'ים, הפוגעת ללא הרף במטרות אסטרטגיות בסעודיה, בעיקר שדות תעופה ומתקני נפט. ככל שהמלחמה נמשכת, יכולתם הצבאית של החות'ים רק הולכת ומתחזקת, בעוד היכולת הסעודית הולכת ונחלשת, גם בהיבט המדיני: ארה"ב, שבתקופת טראמפ תמכה במלחמת סעודיה נגד החות'ים, הסירה לאחרונה את השלוחה האיראנית הזו מרשימת ארגוני הטרור, ומנגד העלתה את עניין זכויות האדם בסעודיה למרכז השיקולים המנחים את מדיניותה. כך נחשף גם הדו"ח שהאשים את הממשל הסעודי בחיסול העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י באיסטנבול באוקטובר 2018, פרסום שייבש את שארית הרצון הטוב שהיה בממשל ביידן כלפי הממלכה.
המצב הכלכלי של סעודיה איננו טוב, למרות הנפט, וזאת בשל מחירו הנמוך יחסית לעבר, העצמאות האנרגטית של ארה"ב, התחרות הבינלאומית הקשה בין מפיקות הנפט והגז, ומעבר של מדינות לאנרגיה המופקת ממקורות נקיים כמו רוח ומים. משבר הקורונה העמיק את הקשיים הכלכליים של סעודיה עקב הצניחה החדה בצריכת הנפט, בעיקר על רקע השבתת התעופה האזרחית למשך חודשים ארוכים במהלך 2020. מנגד, המלחמות בתימן, בעיראק ובסוריה הטילו עול כבד על האוצר הסעודי במהלך העשור האחרון.
יורש העצר, מוחמד בן־סלמאן, שואף להעביר את הממלכה מכלכלת נפט לכלכלה מגוונת ("חזון 2030"), אלא שהדבר מצריך מערכת חינוך המכשירה מהנדסים ובעלי מקצוע אחרים במשך שנים רבות, ומערכת חינוך כזו נמצאת עדיין בחיתוליה.
לכתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המשכורת הראשונה של מנכ"ל קבוצת ACE
– מחירה של חבית נפט: סיפורה הכלכלי של סעודיה
– לעומת המשותפת, לרע"מ יש מקום בממשלת ימין
מוקפת אויבים
סעודיה קרויה על שם משפחת המלוכה, אל־סעוד. אבי המשפחה, עבד אל־עזיז אבן־סעוד, הקים את הממלכה בספטמבר 1932, ואחרי מותו מלכו בה שישה מבניו: סעוד, פייצל, ח'אלד, פהד, עבדאללה וסלמאן. עד היום עברה המלוכה בין האחים בהסכמה רחבה, וזו העניקה למלך שנבחר לגיטימיות גדולה. סלמאן, המלך הנוכחי, החליט שהגיעה העת להעביר את שרביט המלוכה לדור הנכדים, אף שיש עדיין אח, מוחמד, שיכול לרשת אותו. החלטה זו לא התקבלה בשביעות רצון במשפחה.
בעיה גדולה יותר התעוררה בשל זהות היורש. המלך בחר בבנו מוחמד כיורש עצר, למרות גילו הצעיר (יליד 1985) בעוד שבמשפחת השלטון יש נכדים – בני המלכים הקודמים – שמבוגרים ממנו בשנים רבות. בחירת צעיר לפני מבוגר מנוגדת למסורת התרבותית של המזרח התיכון, וסובלת מהיעדר לגיטימציה. בנוסף, רבים מהנסיכים האחרים מילאו בממלכה תפקידים בכירים – שרים, מפקדים בצבא, מנהלי חברות ענק – בעוד מוחמד בן־סלמאן נעדר ניסיון ממושך בתחומים אלו.
מאז 2015, עת החל לכהן כשר הביטחון, עומד מוחמד בן־סלמאן מאחורי המלחמה בתימן, ולכן נחשב כמי שסיבך את הממלכה במלחמה כושלת זו. בנובמבר 2017 כלא יורש העצר עשרות מבני משפחת המלוכה במלון ריץ' קרלטון בריאד, השפיל אותם, סחט מהם סכומים אגדיים בטענות למעשי שחיתות, ואף גרם למותם של שניים מהם. מעשיו אלו מנוגדים לחלוטין לקוד ההתנהגות המקובל בחברות מזרחיות, והם עוררו נגדו זעם רב בקרב משפחת המלוכה.
באותו חודש התרחש פיאסקו מביך שבמהלכו אילץ בן־סלמאן את ראש ממשלת לבנון, סעד אל־חרירי, להתפטר בשידור חי כשהיה במעין מעצר בסעודיה, דבר שעורר את זעמו של נשיא צרפת מקרון. גם מאמציו של בן־סלמאן לסייע למורדים הסונים בסוריה במלחמתם נגד אסד, חביב האיראנים, לא צלחו, והמשאבים הרבים שהשקיע בהם ירדו לטמיון. ממשל ביידן כפה על סעודיה לחדול ממלחמתה הכושלת ורבת הנפגעים בתימן, ואילץ את בן־סלמאן להכריז על "תוכנית שלום".
בן־סלמאן היה הדמות הדומיננטית בחרם שהטילו סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים על קטאר בנובמבר 2017. מדינות אלו זעמו על הברית בין קטאר לאיראן, על תמיכת קטאר בארגוני האחים המוסלמים ועל האופן שבו ערוץ אל־ג'זירה הקטארי מאתגר את הלגיטימיות והיציבות של השלטון במדינות ערב. למרות כל זאת נכשל בן־סלמאן בהכנעת קטאר, ולאחרונה אולץ להסיר ממנה את המצור והחרם.
גולת הכותרת של הבעיות שבהן סיבך בן־סלמאן את סעודיה היא פרשת חיסול חאשוקג'י. אירוע זה השחיר את שמם של הממלכה ושל בן־סלמאן עצמו בכל רחבי העולם, ודרדר את מעמדה בקרב מנהיגי המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. ממשל ביידן הטיל סנקציות על המעורבים, למעט בן־סלמאן, בשל "חסינותו" כמנהיג המדינה.
"המלך בחר בבנו מוחמד כיורש עצר למרות גילו הצעיר. בחירת צעיר לפני מבוגר מנוגדת למסורת התרבותית של המזרח התיכון"
עם זאת, לאורך השנים האחרונות מחזק בן־סלמאן את מעמדו בסעודיה באמצעות רפורמות חשובות לדור הצעיר: קיצוץ סמכויות "משטרת המוסר", היתר נהיגה לנשים, ביטול חובת נשים להיות מלוות בגבר ולכסות את שיער ראשן, הקמת העיר העתידנית ניאום, רפורמות כלכליות ועוד. כשר ביטחון הוא שולט על אמצעי מודיעין המאפשרים לו לאתר ולנטרל כל התנגדות לו ולעתידו כמלך.
מכאן למסקנות שעל ישראל להסיק: אף שסעודיה נהנית מעמדת הנהגה בזירה הערבית, היא מדינה חלשה צבאית וכלכלית, והמשפחה השלטת בה עוברת בשנים האחרונות טלטלות לא פשוטות. תשתיותיה הכלכליות של סעודיה חשופות לפגיעה, אויביה מקיפים ותוקפים אותה מכל העברים, ומעמדה הבינלאומי בכי רע.
קשרים עם ישראל הם בראש ובראשונה אינטרס סעודי, ולכן אסור לישראל לשלם דבר עבורם. ישראל יכולה – ולכן חייבת – להציב תנאים ברורים לקשרים עם סעודיה: ניתוק קשרים אלו מההקשר הפלסטיני, שגרירות סעודית בירושלים, הכרה בישראל כמדינת העם היהודי והתחייבות לתמוך בישראל במוסדות בינלאומיים.
ד"ר מרדכי קידר הוא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר־אילן ופרשן ערוץ 20 לענייני המזרח התיכון
לאן צועדת מדינת הציר המרכזי במזרח התיכון?
לכתבות נוספות בגיליון לחצו כאן
